ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין נכות בגין חבלה בכף רגל

לאחר שועדת הערר דחתה ערר שהגיש על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון בתחום הנפשי, בתחום העור ובתחום הנורולוגי, הגיש המערער ערעור לבית הדין וביום 16.1.2024 היתקיים דיון מקדמי בפני חברתי כב' הרשמת שמר בגס, בסופו הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: בהתאם להסכמות הצדדים, עניינו של המערער יוחזר לועדה באותו הרכב על מנת שידון בטענות המערער בנושא הפגימה העורית.

ביום 7.2.2024 צירף המערערים מסמכים רפואיים נוספים והודיע כי הוא עומד על העירעור בתחום הנורולוגי ולפיכך הועבר התיק למתן פסק דין בסוגיה זו. טענות הצדדים בתחום הנורולוגי המערער טוען כי היה על ועדת הערר לקבוע לו נכות נוירולוגית בשיעור 100% למועד מוקדם יותר מיום 1.1.2020 משום שההחמרה במצבו הייתה הדרגתית ולא החלה במועד שקבעה ועדת הערר.

כך עולה מסיכום ייעוץ מיום 9.11.2015 בו מצוין בממצאים לעניין היציבות "יציב בעמידה. יציב בהליכה. תחושות קור, חום, מגע, רטט – תקינה ברגליים." באופן דומה מצוין בסיכום מיום 1.7.2019: "יציב – בעמידה. יציב בהליכה" וכך גם בסיכום מיום 25.1.2018 שבו מצוין: "יציב בעמידה. יציב בהליכה." עם זאת, מעיון בסיכום אישפוז מבית לוינשטיין מיום 13.12.2020 עולה כי המערער נפל בחודש נובמבר 2019 ושבר את ידו השמאלית וכן מצוין שם כי ידוע על נפילות חוזרות: "ידוע על נפילות חוזרות ב 11/19 נפל מגובה עמידה עם שבר בכף יד השמאלי. ב9/10/20 אישפוז בבי"ח איכילוב נוירוכירורגיה // ב16/08/20 נפל בזמן הליכה עם הליכון עם חברת ראש בצד הימני, מאז חולשה מיתקדמת עם קשיי הליכה ונפילות חוזרות, בעיקר בימים אחרונים" בנסיבות אלה, קיים קושי להיתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר אשר קבעה למערער נכות בשיעור 100% החל מחודש ינואר 2020 וזאת אף שקיים תעוד לנפילה בחודש נובמבר 2019.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לועדת הערר באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: ועדת הערר תשקול מחדש את קביעת הנכות בגין הפגימה בעור לאחר שתידון בטענות המערער בנושא.

בנוסף תשקול בשנית את מועד תחולת הנכות הנוירולוגית בשיעור 100% וזאת בשים לב לכך שקיים תעוד במסמך מבית חולים לוינשטיין לנפילה כבר בחודש נובמבר 2019 וזאת לאחר שתידון בטענות המערער בעיניין זה. המערער ובא כוחו יוזמנו לועדה ויוכלו לטעון בפניה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות ובמסמכים הנוספים שצורפו ושקילת טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

בנסיבות אלה דין הערעור להתקבל בחלקו, לעניין מועד התחולה של הנכות בשיעור 100% בגין נפילות חוזרות, משום שקיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר בהיעדר התייחסות מצידה לנפילה מחודש נובמבר 2019.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: ועדת הערר תשקול מחדש את קביעת הנכות בגין הפגימה בעור לאחר שתדון בטענות המערער בנושא.

הועדה הרפואית ערכה למערער בדיקה נוירולוגית ואורטופדית, פירטה את ממצאיה ומבחינה אורטופדית סיכמה את החלטתה כך: "בבדיקת גב תחתון ואספיקט גבי וגם ברך ימין ללא ממצא אובייקטיבי קליני המצביע על הפרעה בתיפקוד". הועדה מדרג ראשון קבעה בסעיף האבחנות שקיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה ובין חבלה בברך שמאל והפרעת היסתגלות, וקבעה למערער נכות יציבה בגין הליקויים הבאים: 5% נכות בגין חבלה בברך שמאל, לפי פריט ליקוי 29(5)ד)(I) מותאם 5% נכות בגין חבלה בברך שמאל, לפי פריט ליקוי 35(1)(א) מותאם 10% נכות בגין הפרעת היסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2) למערער נקבעה נכות משוקללת בשיעור 18.78%, ולאחר הפעלת תקנה 15, נקבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 19% מיום 1.7.19.

המערער הגיש ערר על החלטה זו. החלטת הועדה הועדה היתכנסה ביום 16.2.21, עיינה בפסק הדין והקשיבה לטיעוני ב"כ המערער אשר טענה "דרג ראשון לא מצא נכות בפועל, לא שלל קש"ס, המל"ל לא ערער ולכן לועדה יש מנדט לידון רק בגובה הנכות. מתייחסים לגב תחתון וברך ימין". לאחר מכן ביקשה הועדה לקבל לעיונה "כרטיסים רפואיים כללי ואורטופדי 10 שנים אחורה, צלומי הברך והגב המותני אשר בוצעו ביום/ סמוך לועדה". הועדה שבה והתכנסה ביום 4.5.21 בנוכחות המערער וב"כ, וציינה שהמערער ניכנס לחדר הבדיקה "ישוב בכסא גלגלים, מוסר שאינו יכול לעמוד וללכת מספר מטרים". לאחר שעיינה במסמכים הרפואיים קבעה הועדה כדלקמן: "עפ"י רישום בחדר מיון ביה"ח מאיר 4.5.2017 בשעה 07:02 נרשם שש בבוקר החליק באמבטיה בעבודה ונחבל בראש מהדלת, ללא איבוד הכרה.

לפיכך, הועדה אינה כבולה לקביעות של הועדה הרפואית מדרג ראשון, בכל הנוגע לפגימות הנטענות בברך ימין ובגב, ואין נפקות לכך שהמערער לא העלה בערר טענה בנושא זה. שלישית, אין בסיס לטענה שהועדה חרגה מהוראות פסק הדין.

הועדה ציינה, בין היתר, כי חרף טענת המערער שאינו מסוגל לעמוד וללכת, כפות רגליו מעידות על דריכה מלאה ושווה על כל משטח כף הרגל.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

דין הטענה להידחות.

נדחית טענת המערער שהוועדה לא פירטה את ממצאי הבדיקה.

סוף דבר המסקנה העולה מכל האמור היא שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, והערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 15.11.21 (להלן - הועדה), אשר קיבלה את הערר שהוגש על החלטת הדרג הראשון וקבעה כי למערער נכות משוקללת בשיעור 54%.

הועדה התרשמה כי למערער חוסר תנועות בקרסול דו צדדי ברם, הועדה לא נימקה מדוע המדובר בקשיון נוח להבדיל מקשיון לא נוח המעניק אחוזי נכות גבוהים יותר וזאת בשים לב למנח של כפות רגליו (calcaneus valgus).

הועדה לא התייחסה כלל לטענות המערער בתחום הנפשי לפיהן הוא מבודד בביתו, לא ביצעה לו בדיקה פסיכיאטרית ולא דנה בנכות לה הוא זכאי בתחום זה. נפלה שגגה בחישוב הנכות המשוקללת שניתנה למערער וזאת בהתאם לנוהל המשיב משנת 2003 שעניינו פגימות מרובות גפיים.

מנוהל זה ביקש המערער ללמוד כי היה על המשיב להעניק לו 56% נכות בגין הפגימות האורתופדיות בצרוף 10% בגין נכותו הנפשית, כך שהוא היה עובר את הסף הנידרש (60%) ותביעתו לא הייתה נדחית.

...

תמצית טענות הצדדים לטענת המערער יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו לוועדה לבחינה נוספת בשל הנימוקים הבאים: שגתה הוועדה בקביעת הנכות האורתופדית בקרסול ימין ושמאל.

אין בידי לקבל טענה זו שכן עיון בנוהל זה מעלה כי הסעיף הדן בפגימות מרובות בגפיים מתייחס לקביעת אחוזי נכות לנישומי מס הכנסה וכך גם פסק הדין אליו הפנה המערער.

מכל מקום, הנוהל מופנה לוועדה מדרג ראשון ובהיעדר מקור נורמטיבי לתמיכה בטענות המערער – דינן להידחות.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נכות כללית) באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: ביחס לנכות האורתופדית – הוועדה תשקול עמדתה בשנית ביחס לבחירת פריט הליקוי בגין קרסול ימין וקרסול שמאל ותנמק האם מצבו של המערער מגלם קשיון נוח או קשיון לא נוח, כלשון פריט ליקוי 48 (3) לתקנות.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 31.12.2020 (להלן: "הועדה") אשר קבעה למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 42%.

הועדה קבעה למערערת נכות בגובה 20% בגין המרפק ולא ניתן לקבוע שתי נכויות בגין פגימה אחת.

נימים וציור ורידים מוגבר ללא ווירקוס וון בשתי הרגליים.

כמו כן, החלטת הועדה להתאים פריט ליקוי 41(10)(ז) העוסק בהגבלות בשורש כף היד, למרות שמצאה "הגבלת תנועות בכל המישורים כולל פרוסופנקציה", לא נומקה וזאת בנגוד לדרישת הפסיקה (והשוו למשל בר"ע 38337-10-18 רחמים נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 26.11.18)).

סוף דבר: העירעור מתקבל באופן שעניינה של המערערת יושב לועדה על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש בתחום האורטופדי, תוך היתייחסות לחוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף מיום 30.8.20.

...

לטענת המשיב, לא נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה ויש לדחות את הערעור שכן החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את הערעור, כמפורט להלן.

סוף דבר: הערעור מתקבל באופן שעניינה של המערערת יושב לוועדה על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש בתחום האורטופדי, תוך התייחסות לחוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף מיום 30.8.20.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 3.5.2022 אשר קבעה כי המערער לא איבד יותר מ-50 אחוזים מכושר הישתכרותו (להלן: הועדה).

20% נכות בגין הפרעת קצב לפי סעיף 9(1)(ב)(I) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות), 20% נכות בגין מחלת קרוהן לפי סעיף 13(2)(ב), 10% נכות בגין כאב גב תחתון לפי סעיף 37(7)(א), 15% נכות בגין חבלה בשורש כף יד ימין לפי סעיף 35(1)(ב), 10% נכות בגין האלוקס ריגידוס חד צדדית קשה ימין לפי סעיף 50(3), 10% נכות בגין האלוקס ריגידוס חד צדדית קשה שמאל לפי סעיף 50(3) ו10% נכות נפשית לפי סעיף 34(ב)(2).

בגין הפרעות קצב, מחלת קרוהן, נקבעו 20% לכל ליקוי, חבלת שורש כף יד ימין 15%, כאב גב תחתון, הלוקס ולגוס ב-2 הרגליים, ובעיה נפשית – 10% לכל ליקוי – סה"כ 65%.

אולם, וועדת אי הכושר כפופה בהחלטתה לנכות הרפואית שנקבעה למערער, וכפי שנטען על ידי המשיב, למערער לא קבועה נכות רפואית כלל בגין פגימה נטענת זו ולא בגין פגימה בעמ"ש צוארי.

סוף דבר, העירעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לועדת העררים לאי כושר, בהרכבה מיום 3.5.22, על מנת שתשקול מחדש את עמדתה, תוך היתייחסות מנומקת לפער בין הנכות הרפואית שנקבעה למערער לבין נכותו התפקודית ולהשפעתם המצטברת של כלל ליקויו על כושרו של המערער לעבוד, בשים לב לנתוניו האישיים של המערער לרבות גילו, השכלתו ועברו התעסוקתי.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שבתיק מצאתי כי יש דין הערעור להתקבל.

עם זאת, אין בידי לקבל את טענות המערער לפיהן הוועדה התעלמה ממגבלותיו התפקודיות הנובעות מפריצת דיסק בעמ"ש צווארי או מהפרעת הקשב והריכוז ממנה הוא סובל.

סוף דבר, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדת העררים לאי כושר, בהרכבה מיום 3.5.22, על מנת שתשקול מחדש את עמדתה, תוך התייחסות מנומקת לפער בין הנכות הרפואית שנקבעה למערער לבין נכותו התפקודית ולהשפעתם המצטברת של כלל ליקויו על כושרו של המערער לעבוד, בשים לב לנתוניו האישיים של המערער לרבות גילו, השכלתו ועברו התעסוקתי.