ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין אבחנת פיברומיאלגיה

בפני ביה"ד ערעור המערער על החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 06/05/2021.

בפרוטוקול הועדה התבקשה להתייחס לתקנה 15 כלשון המערער: "במידה והועדה תחליט על קביעת נכות צמיתה, מבקשים להתייחס לתקנה 15 בעיניינו, היות ואינו מסוגל לשוב לעבודתו בגין נכותו. מצורף מסמכים רפואיים". חרף זאת, הועדה לא מתייחסת בדונה בתקנה 15 למסמכים הרפואיים.הוועדה מתייחסת רק להותרת ההחלטה של הועדה מדרג ראשון על כנה.

בעירעור שבפנינו מציין המערער כי בתאריך 14/04/2021 נבדק על ידי ד"ר הנשקה – מומחית לרפואה פנימית וראומטולוגיה (מועד הקודם למועד הועדה) ושם נאמר "בן 46 עם כאב מפושט, שהחל בגב תחתון וברגליים והתפשט לכל הגוף, עם החמרה ניכרת מאז חבלה וניתוח ארטרוסקופי בברך ימין. הכאב המפושט עם פראסטזיות, קשיי שינה, עייפות וחוסר תגובה למשככי כאבים, יכולים בהחלט להתאים לפיברומיאלגיה. עם זאת, זוהי איבחנה על דרך השלילה ולכן חיוני לבדוק גורמים אפשריים אחרים כגון נוירופטיה פריפרית עם הפרעה מכאנית גם בעמ"ש צוארי". לטענת המערער מיסמך זה הוגש בפני הועדה.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה כי על פי התיעוד הרפואי למערער מגבלות בתנועה, אף לדעת הוועדה, חוסר יציבות וממצאים אחרים, אשר היה מקום לבררם, לפרטם, להתייחס למסמכים הרפואיים ולנמקם.

הערעור מתקבל.

לאחר ששקלנו ולאור כל האמור לעיל ישלם המשיב שכ"ט ב"כ המערער בסך 3,000 ₪, זאת תוך 30 יום.

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 29.6.21 שהכירה בקשר הסיבתי בין הפיברומיאלגיה ממנה סובל המערער לבין תאונה מיום 27.1.2006 (להלן – החלטת הועדה).

הרקע להחלטת הועדה הוא בפסק דין מיום 6.6.20 בתיק ב"ל 22971-01-20, שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה: "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתיתן דעתה לרצף (ההדגשה במקור – צ"פ) המסמכים (ללא צורך להתייחס לכל מיסמך ומסמך) שבידי המערער בתחום הפיברומיאלגיה לאחר התאונה, ותשקול האם יש ברצף זה כדי לשנות מעמדתה. ככל שהועדה עומדת על דעתה כי הפיברומיאלגיה החלה עוד טרם התאונה, תיבחן האם הארוע התאונתי החמיר את הפיברומיאלגיה והאם יש בכך כדי להעניק נכות ולו על דרך ההחמרה. המערער ובא כוחו יוזמנו לועדה ויהיו רשאים לטעון טענותיהם בעיניין עילת ההחזרה. החלטת הועדה תהא מפורטת ומנומקת" (להלן- פסק הדין המחזיר).

אשר להתייחסות המערער לפרוטוקול שניתן לפני פסק הדין המחזיר, הרי ששם היתייחסות היא למסמכים ללא איבחנה של פיברומיאלגיה, להבדיל ממסכים רפואיים לאחר התאונה עם אבחנות הנוגעות לפיברומיאלגיה, כאשר היועץ לועדה לפני פסק הדין המחזיר כלל אינו עושה איבחנה בין מסמכים אלה למסמכים מאוחרים יותר, ומתייחס ל-3 מסמכים מהם לכאורה לטענתו מעידים על פיברומיאלגיה לפני התאונה – וזו הסיבה שערעורו של המשיב היתקבל ובמסגרת ההסכמה התבקשה הועדה להתייחס למסמכים לפני התאונה ולאחריה, מבלי להדרש לכל מיסמך ומסמך.

...

על כן, משמדובר בטיעונים רפואיים, ושלא היו חלק מהוראות פסק הדין המחזיר, דין טענות אלו להידחות.

כך גם, טיעוני המערער כי היועץ לוועדה אינו מפנה למסמך כלשהו במסגרת החלטתו, דינם להידחות.

היועץ לא נדרש בפסק הדין המחזיר להפנות למסמכים ספציפיים ועל כן דין טענות אלו להידחות.

הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב להתארכות ההליכים בעיניינה של המערערת – קרי, לכך שמדובר בעירעור שלישי שהגישה המערערת על החלטת הועדה הרפואית לעררים; ולכך שחלפה למעלה משנה מאז ניתן פסק-דינו של חברי השופט איתם ועד להתכנסות הועדה בעיניינה של המערערת.

סוף דבר נוכח המפורט לעיל, עניינה של המערערת יושב אל הועדה הרפואית לעררים, בהרכב אחר, על-מנת שתשקול את עמדתה ביחס לקשר הסיבתי בין התאונה שארעה למערערת להתפרצות מחלת הפיברומיאלגיה.

הועדה תיתן את דעתה למועדים בהם הופנתה המערערת לבירור ראומטולוגי; לאבחנות השונות ולמחלוקות בין הרופאים השונים בעיניין זה; ולנתיב שהוביל לבסוף לאבחנה הסופית בעיניין הפיברומיאלגיה.

...

] בנסיבות העניין; בשים לב לכלל האמור בפסק-דינו המפורט של חברי השופט איתם אשר בעקבותיו התכנסה הוועדה נושא ערעור זה; ובהתאם להתרשמותי מפרוטוקול הדיון בפני הוועדה מיום 17.11.2019, ממנו עולה כי החלטת הוועדה אכן לקונית, לא מנומקת ובוודאי שאין בה ביטוי להוראותיו של פסק-דינו של השופט איתם – אני סבור כי אכן היחשפות הוועדה לפרוטוקולים הקודמים בעניינה של המערערת הובילה לקיבוע עמדתה ורוקנה מתוכן את ההחלטה בדבר החלפת הרכב הוועדה.

לפיכך, יש מקום להשיב את עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר לא יהא חשוף לפרוטוקולים הקודמים בעניינה של המערערת, ויוכל להגיע למסקנה אובייקטיבית ובכך להוביל לסיום ההליכים בעניינה של המערערת.

סוף דבר נוכח המפורט לעיל, עניינה של המערערת יושב אל הוועדה הרפואית לעררים, בהרכב אחר, על-מנת שתשקול את עמדתה ביחס לקשר הסיבתי בין התאונה שאירעה למערערת להתפרצות מחלת הפיברומיאלגיה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.12.22 במסגרתו העלתה הועדה את דרגת נכותו של המערער מ-48% ל-56%.

ד"ר וזינה ציינה כי עיינה "במכתב ד"ר צמח תורן תהילה 27.4.20 המתרשמת כי לא קיימת מחלה דלקתית ורושמת ברשימת האבחנות פיברומיאלגיה. עיינתי גם בחוות דעתו של פרופ' טישלר מתאריך 8.7.20 המתרשם מפיברומיאלגיה והמליץ על 25% נכות. עיינתי גם בכרטיסו הרפואי מקופ"ח שבו יש רישומים החל משנת 2005 על כאב לאורך עמוד השידרה. בנוסף דיווח על חבלות רבות כולל בבית החזה, באצבע, קרסול ועוד. כאמור לתובע היו תלונות על כאבים מוסקולוסקלטליים שנים רבות טרם התאונה הנוכחית". בסעיף המסקנות ציינה ד"ר וזינה כי היא "קובעת כי יש קשר סיבתי לתאונה. נכותו בגובה 10% לפי סעיף 35(1)ב. כיוון שהיו תאונות קודמות והיו מיחושים רבים ותלונות רבות במערכת השלד טרם התאונה הנוכחית לא ניתן לייחס את כל הנכות לתאונה זו. ולכן אני מנכה מצב קודם 5% 35(1)א-ב מותאם. סך הכל נכותו 5% לצמיתות". הועדה סכמה דיוניה נוכח אלה קבלה את חוות הדעת והעמידה את דרגת נכותו של המערער על 48%.

בהמשך לפסה"ד המחזיר נבדק המערער על ידי הפסיכיאטר ד"ר אידלמן, אלה ממצאיו - "בבדיקה – נעזר בקב בהליכתו מסודר בהופעתו החיצונית, משת"פ בבדיקה אפקט מעט ירוד, עונה ללא עיכוב, קצב דיבורו תקין. התלונן על כך שחייו השתנו בגלל מצבו הגופני. התלונן על כאבים. דיווח על צימצום בקשריו החברתיים עקב תחושתו שבסביבתו לא אוהבים לשמוע את תלונותיו על מצבו. ללא עדות לסימנים פסיכוטיים שיפוט ותובנה תקינים. הועדה עיינה בסיכומי פגישות עם פסיכולוגית החל מ 20.1.19 ועד 20.5.19 בו מתוארת דרך היתמודדות של התובע עם מצב גופני וניתוחים שעבר. מתאפיין כאב כרוני. תעודה רפואית של ד"ר ברבר אשר קובע שמצבו של התובע תואמת 30% נכות בשל מצב דכאון וחרדות. וכמו כן הוצגו חוות דעת של ד"ר רסקין מ 30.8.20 ו 28.11.21 בהם מוערכת נכותו של התובע כ 15% במסמך המוקדם יותר ו 10% במסמך המאוחר יותר בגין הפרעת היסתגלות". הפוסק סיכם את הדיון כי לדעתו, "יש קש"ס בין מצבו הנפשי לתאונה הנדונה. הנ"ל סובל מהפרעת היסתגלות עם סימני דכאון קלים מאוד, המתאימה ל-5% נכות לפי 34(ב)1-2 מותאם. אך נכות זאת מהוה פגימה נלווית לתיסמונת פיברומיאלגיה ולכן בהתאם לתקנות המעודכנות יש לנכות 5% בגין פיברומיאלגיה שיקבל. הפוסק אינו מקבל את מסקנותיהם של פרופ' ברבר וד"ר רסקין בנוגע לגובה הנכות בגלל שוני בממצאים, לדעת הפוסק מצבו קרוב לתגובה נורמאטיבית לאור מצבו הגופני, הממצא האובייקטיבי שנצפה היה ירידה קלה באפקט". לאור זאת המליץ הפוסק כי יש לקבוע למערער דרגת נכות בשיעור 5% ממנה יש לנכות 5%, כך שדרגת נכותו בתחום זה תהא בשיעור 0%.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור, בכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

לענין זה מקובלת עלי עמדת המשיב ולפיה סעיף הליקוי הייעודי חל לגבי מי שעניינו נדון בוועדה הרפואית לעררים מיום התחילה ולאחריו – דהיינו, מיום 1.3.22 ואילך.

איני מקבלת עמדה זו. תסמונת הפיברומיאלגיה היא תסמונת מורכבת שלה רבדים רבים בתחומים רפואיים שונים – לרבות בתחום הנפשי.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.02.22 אשר היתכנסה מכוח פסק דין וחזרה על הקביעה כי אין קשר סיבתי בין תיסמונת פיברומיאלגיה לבין תאונת עבודה מוכרת (להלן – הועדה).

המסמכים מ – 2009 ו – 2010 שנכתבו לאחר 7 – 8 שנים לאחר התאונה, מציינים את דברי החולה ולא בדיקתו של רופא ראומטולוג או אחר לגבי האבחנה של פיברומיאלגיה ולכן היועץ קובע כי אין קשר סיבתי בין אבחנת פיברומיאלגיה ובדיקתו של רופא ראומטולוג 8 שנים לאחר התאונה לבין התאונה הנדונה".

...

עם זאת, איני מקבלת את טענת המערער לגבי הצורך להתייחס לשאלת אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בהינתן פער זמנים בהופעת כאבים.

לסיכום, יש להשיב את התיק לדיון נוסף בוועדה בעניינו של המערער.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתערוך התייעצות נוספת עם היועץ בתחום הריאומטולוגי ותקבע לאחר מכן מסקנותיה.