זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 24.11.21 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה ערר המערער וקבעה כי סוגל הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.
ועל כן היה עליה לציין זאת
הועדה היתעלמה שלא בצדק ממצבו הרפואי של המערר שהחמיר והחליטה לדחות את הערר בנימוק שהליקוי ממנו סובל אינו ברשימת הליקויים ללא כל הנמקה כנדרש, כאשר בעבר נמצא מוגבל בניידות בשיעור 60% לצמיתות בהתאם לסעיף א-7-ב-1.
יש לדחות את טיעון המערער המפנה לועדת ערר מיום 05.01.16 ואשר קבעה למערער 60% מוגבלות בניידות משני טעמים: הראשון משום שגם הועדה מיום 05.01.16 לא מצאה שיתוק, אלא מצאה כוח של 5/5 והעניקה את הפריט באופן "מותאם". שנית, הטענה בנוגע לשוני בהחלטות קודמות רלבאנטית להחלטת הדרג הראשון בהתכתבות עם זכות האזהרה בהתאם לתקנה 30 וברור כי אין כל זכות אזהרה במסגרת הליך החמרת מצב.
...
מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן:
יש לדחות את טיעון המערער בכל הנוגע לרשומה הרפואית מיום 21.09.21 שכן לא הוגשה לוועדה ואינה מצויה בתיק משרד הבריאות.
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן,
המערער יליד 1951, בן כ- 72, אשר סובל מ נוירפטיה סוכרתית, ב- 2014 עבר ניתוח בע"ש תחתון, וניתוח בכף רגל שמאל על רקע דלקת, בדיקת EMG מדנת 2014 הדגימה נזק שורשי L4S1, סובל מכאבי גב תחתון ועבר ניתוח אלוסוולגוס בכף רגל שמאל.
סוף דבר
הערעור מתקבל.
