ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בדבר קשר סיבתי בין פגיעת ברך לתאונת עבודה

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהיתכנסה בתאריכים 22.02.22 ו- 10.05.22 (להלן: "הועדה"), דחתה ערר המערערת בתחום האורתופדי וקבעה נכות צמיתה בגין פגיעתה הנפשית בשיעור 5% החל מ- 01.02.20.

בירכיים בכתפיים.

להערכת היועץ "הפיברומיאלגיה היתה קיימת שנים רבות, טרם התאונה הנדונה, תפקודה בעקבות התאונה לא נפגע על רקע הפיברומיאלגיה. על כן, אין קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה לבין התאונה הנדונה. זאת גם לאור העובדה כי דוקא התאונה הנדונה האחרונה היתה תאונה קלה יחסית שבעקבותיה המשיכה לנהוג ברכבה למקום עבודתה ואף לא פנתה לחדר המיון." הועדה עיינה בחוות דעת היועץ והחליטה לקבל את מסקנותיו.

בהקשר זה יפים דברי בית הדין בבר"ע (ארצי) 2975-04-22 סימנדוייב – המוסד (5.4.2022) "בנסיבות אלו, בהן המבקש טוען לקשר סיבתי שאינו טריויאלי ואינו מקובל על מומחי הועדה, נראה כי על המבקש להציג תימוכין רפואיים כלשהם לעמדתו. שהרי מול טענת המבקש שלא מבוססת על מומחיות רפואית, עומדת מומחיות חברי הועדה שאינה מוטלת בספק." אשר על כן, מקובלת עלי טענת המשיב כי די שהועדה התייעצה עם פנימאי אשר לו המומחיות המתאימה לידון בתלונות המערערת ולפסיקה בהקשר זה. תקנה 15 – הועדה החליטה כי המערערת מסוגלת לחזור לעבודתה, המערערת אכן המשיכה לעבוד במקצועה במשרה מלאה.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

אשר לדעתי – לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות בתחום הראומטולוגי, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן: מעיון בפרוטוקול הוועדה לעררים בהתכנסותה הראשונה מיום 22.02.22 עולה כי, ציינה המערערת שהיא סובלת מכאבים ומטופלת בקנאביס ותרופות אקסל ולורווין.

בהקשר זה יפים דברי בית הדין בבר"ע (ארצי) 2975-04-22 סימנדוייב – המוסד (5.4.2022) "בנסיבות אלו, בהן המבקש טוען לקשר סיבתי שאינו טריוויאלי ואינו מקובל על מומחי הוועדה, נראה כי על המבקש להציג תימוכין רפואיים כלשהם לעמדתו. שהרי מול טענת המבקש שלא מבוססת על מומחיות רפואית, עומדת מומחיות חברי הוועדה שאינה מוטלת בספק." אשר על כן, מקובלת עלי טענת המשיב כי די שהוועדה התייעצה עם פנימאי אשר לו המומחיות המתאימה לדון בתלונות המערערת ולפסיקה בהקשר זה. תקנה 15 – הוועדה החליטה כי המערערת מסוגלת לחזור לעבודתה, המערערת אכן המשיכה לעבוד במקצועה במשרה מלאה.

סוף דבר הערעור בתחום הראומטולוגי נדחה.

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.5.2019 (להלן -הועדה), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה משעה שהפגיעה הפלטופמורלית לא הוכרה על ידי פקיד התביעות, לא חלה על הועדה החובה ליתן דעתו לפגימה זו. הלכה פסוקה היא כי "המוסד לביטוח לאומי (פקיד התביעות) או בית הדין הם הקובעים אם ארוע זה או אחר הוא בגדר תאונה בעבודה, ולועדה הרפואית הסמכות לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, ובאיזו מידה קיים הקשר" (עב"ל 472/07 משה ביטרן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.1.2009, (להלן: עניין ביטרן) שאול קובובי, רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה (1994), בעמ' 138; כן ראו במאמריו של יצחק אליאסוף, "ועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי", שנתון משפט העבודה ו', 47, 51).

בנסיבות אלה, ומאחר שפקיד התביעות לא שלל באופן פוזיטיבי את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברכה השמאלית של המערערת לבין התאונה, חלה על הועדה החובה לידון בטענתה בדבר הקשר שבין התאונה לבין כאבים אלה.

בהיתחשב באמור, בשים לב לכך שהרגישות הפטלרית אובחנה בסמוך לתאונה, לכך שהמדובר באותו איבר שהוכר וכן לאור התעוד הרפואי הרב בעיניינה של המערערת, לרבות חוות דעת אשר קובעת אחוזי נכות, סבורני כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה בכך שלא ערכה דיון מפורט בשאלת הקשר הסיבתי, והסתפקה באמירה בעלמא, לפיה אין מיתקיים קשר סיבתי לפגיעה שהוכרה.

לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי הועדה לא נימקה מה משמעות הממצאים שאובחנו על ידה בברך שמאל ("רגישות לאורך MCL") ומדוע הם אינם קשורים לתאונה, ואף לא נתנה דעתה לאבחנה החוזרת ונשנית במסמכים הרפואיים בדבר קיומה של תיסמונת פטלופמורלית.

עניינה של המערערת מוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתשקול ותנמק את קביעתה בשאלת קיומה של החמרה במצבה של המערערת והקשר הסיבתי בין החמרה זו לפגימה שהוכרה, תוך היתייחסות לחומר הרפואי בעיניינה של המערערת ולחוות דעתו של ד"ר עמרמי מיום 7.1.19.

...

נוכח על האמור, סבורני כי דין הערעור להתקבל באופן שיש להורות לוועדה לבחון מחדש את שאלת ההחמרה במצבה הרפואי של המערערת.

מאחר שהפגם המשפטי שנפל בהחלטתה הוא היעדר הנמקה והתייחסות למסמכים הרפואיים, סבורני כי לא הוכח קיומו של חשש שהוועדה נעולה בדעתה, או כי מתקיים טעם אחר המצדיק סטיה מדרך המלך.

סוף דבר הערעור מתקבל ברובו.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 47055-09-20 09 ספטמבר 2021 לפני: כב' השופט נוהאד חסן המערער יחזקאל בן שבת ע"י ב"כ: עו"ד ירון בן ארי המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד פסק דין

כללי לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.8.20 (להלן: "הוועדה") ואשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 0% החל מיום 1.6.19, בגין תאונה מיום 6.11.18 (להלן: "ההחלטה").

לאחר שעיינתי בנימוקי העירעור, כמו גם בתגובת המשיב ובהשלמת הטיעון ושמעתי טיעוני הצדדים, וכן עיינתי בכל פרוטוקולי הועדות הרפואיות שהתכנסו בעיניינו של המערער, החל מהוועדה מדרג ראשון שהיתכנסה ביום 24.9.19 וכן הועדה לעררים מיום 10.12.19 וכלה בועדה לעררים נשוא תיק זה ואשר היתכנסה ביום 16.8.20, הגעתי למסקנה כי דין העירעור להדחות, וזאת מהנימוקים שלהלן: יש לדחות את טענת המערער, לפיה נקבע קשר סיבתי בין ארוע התאונה לנכות, וזאת עת נקבעה נכות זמנית על ידי הועדה הרפואית מיום 10.12.19 שכן, ההחלטה אליה מפנה המערער הנה החלטה הנוגעת לנכויות זמניות בלבד, החלטה אשר ניתנה ללא כל נימוק ו/או דיון עינייני בדבר הקשר הסיבתי בין המחלה אשר אובחנה בברך ימין, ועל כן אינה מהוה קביעה מבוססת ומנומקת המגיעה כדי החלטה סופית וחלוטה בסוגית הקשר הסיבתי בין המחלה לבין הליקוי.

ראו בעיניין זה: עב"ל 264/03 פסח דוד נ' המל"ל, שם נאמר, כי: "... במקרים חריגים ניתן לקבוע בהחלטה מנומקת, כי לימים עשוי לחול שינוי בנוגע לקיומו של קשר סיבתי, או שלילתו. נימוקים המצדיקים שינוי החלטתה של ועדה רפואית, בדבר קיומו של קשר סיבתי או שלילתו, עשויים, בין היתר - ולא כרשימה סגורה - להיות אלה: שינוי העיתים; שינוי הנסיבות, לרבות גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן ושלא ניתן היה לבררן במועדן; שינוי במצב בריאותו של הנפגע; קביעת הועדה הרפואית לפיה הנתונים המצביעים על קיומו או של קשר סיבתי, או תנאים השוללים קיומו, אינם מספיקים כדי לבסס מסקנה מוצקה דיה." על הועדה לצאת לידי חובה בקובעה כי ממצא זה או אחר אינו קשור לתאונה והיא אינה מחויבת להצביע על מקור הליקוי.

...

ראו בעניין זה: עב"ל 264/03 פסח דוד נ' המל"ל, שם נאמר, כי: "... במקרים חריגים ניתן לקבוע בהחלטה מנומקת, כי לימים עשוי לחול שינוי בנוגע לקיומו של קשר סיבתי, או שלילתו. נימוקים המצדיקים שינוי החלטתה של ועדה רפואית, בדבר קיומו של קשר סיבתי או שלילתו, עשויים, בין היתר - ולא כרשימה סגורה - להיות אלה: שינוי העיתים; שינוי הנסיבות, לרבות גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן ושלא ניתן היה לבררן במועדן; שינוי במצב בריאותו של הנפגע; קביעת הוועדה הרפואית לפיה הנתונים המצביעים על קיומו או של קשר סיבתי, או תנאים השוללים קיומו, אינם מספיקים כדי לבסס מסקנה מוצקה דיה." על הוועדה לצאת לידי חובה בקובעה כי ממצא זה או אחר אינו קשור לתאונה והיא אינה מחויבת להצביע על מקור הליקוי.

אין מקום לקבל את טענת המערער בכל הקשור לזהות האורטופד שכן אין בעובדה שמומחה אחד בתוך הוועדה ישב בשתי וועדות, ובעניין זה מקובלים על בית הדין טעמי ההתנגדות שהעלה המשיב ולהפניה לפסיקה בעניין זה. לא עלה בידי המערער להצביע על כל פגם משפטי בפעולת הוועדה וניתן להגיע למסקנה כי לא נפלה כל טעות הגלויה לעין בפעולת הוועדה הרפואית לעררים.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור.

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 20.10.21 שקבעה בין היתר כי לא קיים קשר סיבתי בין תלונות המערערת בגין הברך לבין התאונה הנדונה (להלן – החלטת הועדה).

מנהל ביטוח לאומי אמר דבר אחד אם הועדה רוצה להכיר היא תכיר אם לא יש ללכת לבית הדין לעבודה".

המשיב טען כי דין העירעור להדחות כאשר החלטת הועדה בדבר דחיית הקשר הסיבתי בין תלונות המערערת בגין הברך לבין התאונה ברורה היא, שעה שפגיעת המערערת הייתה בפלג גוף עליו וללא כל קשר לברך שמאל וכי החלטת הועדה אשר לכף היד והצואר ברורה וזו נסמכת על בדיקה רפואית ומקצועית שבוצעה למערערת.

...

המשיב טען כי דין הערעור להידחות כאשר החלטת הוועדה בדבר דחיית הקשר הסיבתי בין תלונות המערערת בגין הברך לבין התאונה ברורה היא, שעה שפגיעת המערערת הייתה בפלג גוף עליו וללא כל קשר לברך שמאל וכי החלטת הוועדה אשר לכף היד והצוואר ברורה וזו נסמכת על בדיקה רפואית ומקצועית שבוצעה למערערת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו בלבד.

זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 25.1.2023 אשר דחתה את הערר מטעם המערער והותירה על כנה את קביעת הועדה מיום 25.1.2022 בדבר העידר קשר סיבתי בין הפגימה בברך לתאונה.

וועדה לעררים אשר היתכנסה ביום 7.7.2020 דנה בערער שהגיש המערער ובאותו יום קבעה בסעיף 9 לפרוטוקול, פרק האבחנות, "מצב לאחר חבלת ברך ימין". בסעיף 10 לפרוטוקול, פרק הסיכום ומסקנות, קבעה הועדה "הועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות זמנית בשיעור 30% החל מיום 1.5.2020 ועד ליום 30.9.2020". לשון אחר – הועדה קיבלה את הערר שהגיש המערער לגבי קביעת הוועדה מדרג ראשון בהתייחס להעדר קשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של המערער לבין התאונה בעבודה ומקביעתה עולה כי קיים קשר בין התאונה לבין המצב הרפואי.

עיון בפרוטוקולים מלמד כי באף אחד מהם לא נערך דיון מבוסס, מפורט ומנומק בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנטענת בברך ימין לתאונה וזאת בשונה מהחלטת הועדה דנן אשר קיימה דיון מפורט מנומק וברור.

זאת, כאמור לעיל, כל עוד נשמר הכלל לפיו "אין מהרהרים אחרי קיומו של קשר סיבתי בין נכות לבין פגיעה בעבודה, שנקבע על ידי ועדה רפואית קודמת" [4].ב 8.

...

אמנם קביעת הוועדה בעניין העדר קשר סיבתי מפורטת ומנומקת יותר מקביעות של וועדות קודמות, ואולם לא מתקיימים התנאים החריגים שלפי הפסיקה מאפשרים שינוי של קביעה מחייבת וחלוטה קודמת לעניין קשר סיבתי – לא מצאנו כי חל שינוי כלשהו בין קביעת הוועדה הראשונה או קביעת הוועדה לעררים מ-7/2020 לבין קביעת הוועדה נשוא תיק זה – לא היה שינוי נסיבות, לא היה גילוי עובדות חדשות ולא היה שינוי במצב בריאותו של המערער.

לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה באותו הרכב.

יצויין, כי אין מקום לשנות את הרכב הוועדה, וזאת בהתאם להוראות הפסיקה בענין זה. המשיב ישלם למערער סך של 2,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום מהיום.