זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר היתכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 30.1.23 ו- 27.2.23 (להלן: "הועדה") והותירה את קביעתה בדבר נכות רפואית יציבה משוקללת (אחרי הפעלת תקנה 15 במחצית) בשיעור 41%, החל מיום 1.8.20 על כנה (להלן: "ההחלטה").
"
הועדה עיינה בחומר שהובא בפניה וכך ציינה:
"הועדה שמעה באריכות את טענות עו"ד בנושא הפחתת העבר מהנכות של 30%.
...
בהקשר זה עוד נפסק בבר"ע (ארצי) 1475/04 נורדיה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.5.05, אליו הפנה המשיב בסע' 9 לכתב התשובה, כדלקמן:
"2.2 לאחר עיון בבקשה ובכלל החומר שבפני, לא מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור על פסק הדין קמא. אכן, על וועדה רפואית לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם רק אם הנפגע סבל מנכות עובר לתאונה. דא - עקא, שברוב המקרים לא נקבעת נכות עובר לתאונה ועל הוועדה לקבוע, בהסתמך על התיעוד הרפואי ועל הנסיון והידע הרפואי של חבריה, האם ניתן להניח הנחה מבוססת לפיה לו נבדק המבקש בפני וועדה לפני קרות האירוע היתה נקבעת לו נכות. במקרה זה, כפי שקבע בית הדין קמא, עמד בפני הוועדה תיעוד רפואי רב בו עיינה והיא אף נמקה מסקנתה כי ליקוייו של המבקש בעבר מצאו ביטויים בהגבלה בתנועות. משכך, בדין לא מצא בית הדין מקום להתערב בהחלטת הוועדה."
גם בעניין אלחרר אליו הפנה המשיב (סע' 10 לכתב התשובה), כך קבע בית הדין הארצי לעבודה:
"10. עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי הוועדה אכן פירטה מדוע יש מקום לניכוי מצב קודם, וכפי שהטעים בית הדין האזורי, ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה הוועדה למסקנתה, ובכך פעלה הוועדה כפי שהורה לה בית הדין האזורי בפסק הדין הקודם, וכבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה.
עוד הפנתה הוועדה למסמך רפואי מיום 9.3.19, יומיים בלבד עובר לקרות התאונה המוכרת, המתאר "שבועיים של כאבי ירך ועכוז שמאל, אשר בהחלט יכולים להתאים לקרינה לאורך רגל שמאל, הידועה מעברו, ואשר המשיך להתלונן לגביה גם לאחר האירוע".
על יסוד כל האמור, הגיעה הוועדה למסקנה כי הניתוח שהמערער נזקק לו לאחר האירוע התאונתי אינו קשור במישרין לאותו האירוע.
סוף דבר
אשר על כן – הערעור נדחה.
