ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בדבר נכות צמיתה ללא תקנה 15

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 5% ועל החלטה זו הגיש המערער ערעור לועדת הערר.

או לפי סעיף 35 שנותן 10%, מחסיר בעבודה הרבה ימים, אבקש נכות צמיתה ולא פחות מ 10%.

במסגרת זו, בית הדין בוחן אם הועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, היתעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה.

ועדת הערר מציינת בהחלטתה כי לדיסקים המכילים את מימצאי בדיקות MRI רלוואנטיות גם לבחינת השאלה האם הממצאים שבבדיקות הדימות הם נווניים או טראומטיים: "לצורך סיכום הדיון הוועדה מבקשת להמציא בדיקת mri שביצע ב2012, 2016 ושל 2021 בעקבות התאונה הנידונה ולהפנות לאחר המצאת החומר לחוו"ד רדיולוג שיתייחס למהות הממצאים (הניווני, טראומטי) והאם ב2016 היה ממצא המוגדר כקרע (קיים תעוד שהוצע ניתוח ב-2017)." מכאן שיש בדיסקים כדי לסייע בקבלת החלטה בשאלת ניכוי מצב קודם על יסוד כל הנתונים הרפואיים המוכחים כפי שנפסק בהילכת מרגוליס ולפיכך ראוי כי יוצגו לעיונה של הוועדה בטרם תיבחן בשנית החלטתה בעיניין זה. בנסיבות אלה, נפל פגם בהחלטת ועדת הערר אשר מצדיק להשיב אליה את עניינו של המערער על מנת שתשקול בשנית את החלטתה שלא לקבוע למערער נכות בשיעור 10% לנוכח קיומם של ממצאים רפואיים קודמים, לאחר שתעיין בכל המסמכים הרלוואנטיים לדיון בשאלת הנכוי מצב קודם.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל דין העירעור להיתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדת הערר באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: ועדת הערר תשקול בשנית את קביעתה שלא לקבוע למערער נכות בשיעור 10% בגין פריט ליקוי 48 2 (ז) (4) נוכח מצב קודם וזאת לאחר שתתייעץ עם רדיולוג שיבחן את הדיסקים המכילים את מימצאי בדיקות ה - MRI מהשנים 2012, 2016, 2021.

...

מעיון בפרוטוקול עולה כי ועדת הערר עיינה בממצאי בדיקות הדימות וקבעה כי "במקרה הנדון המחלה הניוונית קדמה לתאונה ועל כך מעידים רישומים רבים שצוטטו על ידי הוועדה, לפיכך גם אם המיניסקוס נכרת הרי שמצבו תואם לכל היותר את האמור בסעיף 48 2 ז III כאשר שאר המאפיינים המופיעים בתת סעיף IV קדמו לתאונה". לאורה של מסקנה זו קבעה ועדת הערר כי למערער מצב קודם אשר בעטיו מצבו אינו תואם את פריט ליקוי 48(2)(ז)(4) שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס" ואשר מקנה נכות בשיעור 10%.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל דין הערעור להתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: ועדת הערר תשקול בשנית את קביעתה שלא לקבוע למערער נכות בשיעור 10% בגין פריט ליקוי 48 2 (ז) (4) נוכח מצב קודם וזאת לאחר שתתייעץ עם רדיולוג שיבחן את הדיסקים המכילים את ממצאי בדיקות ה - MRI מהשנים 2012, 2016, 2021.

תשומת לב ועדת הערר לכך כי ככל שהגיעה למסקנה כי למערער עבר קודם רשאית היא לערוך חשבון עובר ושב ולהפחית מאחוזי הנכות שמצאה ואולם עליה לפעול בעניין זה בהתאם להלכת מרגוליס ורק על יסוד ממצאי רפואיים מוכחים.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.6.22 (להלן: הועדה), אשר קבעה למערער 10% נכות זמנית בגין הפרעת היסתגלות ו-10% נכות קבועה לאחר ניכוי מצב קודם בגין חבלה בברך.

בפן הנפשי לאורך הנכות הזמנית הייתה הסכמה רק בנכות הצמיתה לא הוסכם.

ככל והערר לעניין הנכות יתקבל נבקש גם להפעיל תקנה 15 במלואה מאחר ולא חזר לעבודה עד היום.

בהשלמת טיעון שהגיש המערער לאחר דיון ההערכה המוקדמת הבהיר המערער כי טענתו לגבי הפחתה באחוזי הנכות מתייחסת לאחוזים שהומלצו על ידי היועץ לועדה מדרג ראשון (שכן הוועדה מדרג ראשון קבעה בסופו של דבר 5% נכות לאחר ניכוי 5% בגין מצב קודם) כאשר לטענתו החלטת הועדה אינה ברת תוקף חוקי.

גם בהנחה שהועדה מכוונת לפריט ליקוי 34(ב) (2) לתקנות, הוא פריט הליקוי בו נקבה הועדה מדרג ראשון, עדיין לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ולהבין את הבסיס למסקנתה והחלטתה להתאים למערער פריט ליקוי זה דוקא.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל בחומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

כמו כן הוועדה הפנתה לשני מקורות נוספים שעל בסיסם הגיעה למסקנה כי יש לנכות מחצית מהנכות של המבקש על חשבון מצב קודם, ובכלל זאת אישור רפואי בו נמצא עדויות למגבלה והגבלה בטווח תנועה שלדברי הוועדה היה מקנה 30% נכות, ובנוסף לכך הודגם ב- C.T היצרות שבתעלה".

החלטת הוועדה בהיבט זה מנומקת באופן המאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה, כאשר קבעה כי בהעדר אזכור סמוך לתאונה גם לפי גיליון חדר המיון וגם לפי בדיקות רפואיות אין היא מוצאת קשר סיבתי בין התלונות לבין התאונה ואין בטיעון המערער לפיו העדר תלונות מוסבר בכך שתלונותיו "התרכזו בברך" כדי להוביל לקביעה שנפל פגם משפטי בנימוק הוועדה בהיבט זה. אשר לטענת המערער כי יש להורות על החלפת הרכב הוועדה, לא שוכנעתי כי קיים טעם מיוחד המצדיק את החלפת הרכב הוועדה כגון חשש כי עמדתה נעולה (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר ארה קופפרברג נ' המוסד לביטוח לאומי (21.10.09); עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן נ' המוסד לביטוח לאומי (3.9.01).

נורולוג עצבים קרניאליים תקינים כח גס תקין החזרים גידיים שוים בהחזרי פיקה ערים מאוד עם סימן טרמנר חיובי דו"צ. יציב במבחן רומברג הפרעה בתחושה ביד שמאל בפזור של עצב אולנרי הועדה עיינה במסמכים רפואיים אשר נמצאים בתיק ומקבלת את הערר וקובעת 10% לפי סעיף 31(5)ג בגין נוירופתיה אולנרית מעל 15 חודש.

" טענות הצדדים לטענת המערער, בהתאם למצבו הרפואי היה על הועדה ליישם בעיניינו את פריט הליקוי 12(3)(ב)(III) המקנה 30% נכות צמיתה ולא 20% כפי שקבעה הועדה לפי פריט ליקוי 12(3)(ב)(II)-(I), שאינו תואם את מצבו.

על פי תקנה 2 לתקנות, המועד להגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית לעררים, הוא 60 ימים מהמועד שבו נימסרה ההחלטה למערער.

ממילא, פריט הליקוי שהמערער מבקש שיותאם לו לא כולל היתייחסות לאשפוזים, ושוב, מדובר בשקול דעת שכולו רפואי מקצועי אשר לבית הדין אין כלים להתערב בו. סוף דבר, נוכח כלל המפורט לעיל, משמדובר בהחלטה מקצועית העומדת בחובת ההנמקה המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, והערעור הוגש באיחור בנסיבות שאינן מצדיקות הארכת מועד להגשתו, העירעור נדחה.

...

המשיב טוען, כי דין הערעור להידחות מחמת התיישנות.

לגופם של דברים לאחר בחינת טענות הצדדים והמסמכים שבתיק הגעתי לכדי מסקנה כי דין הערעור להידחות גם לגופו.

לשיטת המערער מסקנה זו מתבקשת מעיון בסיכום ביקור ד"ר פגאל, ממנו מצטטת הוועדה, ולפיו המערער סובל מכאבי בטן קשים, ירידה במשקל, הקאה לאחר אכילת אוכל מוצק וכי הרירית בגסטרוסקופיה מ 10.4.19 היא רירית מאד בצקתית ולא רק בצקתית.

ממילא, פריט הליקוי שהמערער מבקש שיותאם לו לא כולל התייחסות לאשפוזים, ושוב, מדובר בשיקול דעת שכולו רפואי מקצועי אשר לבית הדין אין כלים להתערב בו. סוף דבר, נוכח כלל המפורט לעיל, משמדובר בהחלטה מקצועית העומדת בחובת ההנמקה המוטלת על הועדה הרפואית לעררים, והערעור הוגש באיחור בנסיבות שאינן מצדיקות הארכת מועד להגשתו, הערעור נדחה.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.2.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 10% בגין הגבלה בעמוד השידרה המתני ולאחר הפעלת תקנה 15 במחצית, נקבעה למערער נכות יציבה משוקללת בשיעור 15%, החל מיום 11.1.20 (להלן: "ההחלטה").

ביום 25.7.21 הגיש המוסד לביטוח לאומי ערר על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון בנימוק, כי "טעתה הועדה הרפואית בהחלטתה לקבוע נכות צמיתה מבלי לנכות מצב קודם. לדעת המוסד קיימים במסמכים הרפואיים רישומים אודות כאבים והגבלה בטווחים בגב תחתון עובר לתאונה הנדונה. הועדה לעררים מתבקשת לבדוק שנית את המבוטח ולבחון ניכוי מצב קודם." (ערר המוסד צורף להודעת המשיב מיום 21.3.23).

בנסיבות העניין שלפני מצאתי, כי המערער צירף להודעתו מיום 22.2.23 אסמכתות התומכות בטענתו בדבר משלוח ערר מטעמו ביום 19.8.21 על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, שנימסר לכאורה ליעדו ביום 2.9.21, זאת במקביל למשלוח הערר למוסד לביטוח לאומי בפקס ביום 2.9.21 – טענות שלא נסתרו על ידי המשיב.

...

" בפרק ממצאי בדיקת הוועדה, נרשם כדלקמן: "הליכה בצורת ברווז סובל מכוויה קשה מאוד בפנים צוואר חזה 4 גפיים עקב כך אינו מכופף הברכיים נעזר ע"י קב, ידוע על נוירופטיה לפי בדיקות הדימות שינויים ספונדילוטים והיצרות התעלה מלפני התאונה הנדונה כפי שתאר ביום התאונה ישב במשרד ובזמן קימה פתאום קרס יתכן בגלל ירידה בל"ד אורטוסטטי ונחבל בגב מותני." לסיכום, קבעה הוועדה: "הועדה דוחה את ערר המוסד מכיוון עקב עבודתו הנוכחית נאלץ להפסיק עבודתו ונגרם לו נכות נוספת על הנכות הקיימת." הוועדה הפעילה את תקנה 15 בעניינו של המערער בשיעור מחצית, בנימוק כי המערער "לא מסוגל לחזור לעבודתו הועדה מפעילה תקנה 15" (עמ' 4 לפרוטוקול).

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות שכן זה הוגש לבית הדין בחלוף המועדים הקבועים בדין, עת ההודעה על החלטת הוועדה שוגרה למערער ביום 14.2.22 ואילו הערעור לבית הדין הוגש רק ביום 7.9.22, בהעדר טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד הגשת הערעור.

דיון והכרעה אשר לטענת ההתיישנות – לאחר שבחנתי את נסיבות העניין שלפני, שוכנעתי, כי מקרה זה נמנה עם המקרים המצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה.

על יסוד האמור ועל מנת לתת למערער את יומו – דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה מיום 13.2.23 על מנת שתדון בערר המבוטח מיום 19.8.22 לגופו.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (להלן: הועדה) מיום 16/4/23 אשר קבעה כי נכותו היציבה של המערער בגין קטיעת אצבע הנה בשיעור 5%.

דיון והכרעה תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, קובעת כך: "ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד." המשיב נסמך בטיעוניו על בג"ץ 1082-02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(4) 443 (21.5.03) (עניין שטרן), שם נקבע כי ועדה לעררים מוסמכת לקבוע למבוטח הניצב בפניה דרגת נכות יציבה גם במקרה בו הדרג הראשון קבע למבוטח נכות זמנית בלבד.

כך למשל נקבע בבר"ע (ארצי) 47291-09-17 המוסד לביטוח לאומי - אבו סרחאן (30.1.2018) כי "מעת שמוגש ערר, הועדה הרפואית לעררים באה במקומה של הועדה מדרג ראשון. היא בודקת את המבוטח בדיוק כמוה, מעיינת במסמכים, וקובעת על-פי זאת את דרגת נכותו. לשתיהן על-פי דין אותן סמכויות בדיקה(...) מאחר שכך, הרי שמעת שמוגש ערר לועדה לעררים כלל הטענות עולות ומתבררות בפניה, וגם אם נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה מדרג ראשון, הרי שהוא נרפא בכך שנידון בפני הועדה לעררים. אילמלא כן, בכל עת שבו יתעורר פגם בקביעת הועדה מדרג ראשון, תוכל להעלות הטענה שיש להחזיר את הדיון לועדה זו, על מנת שלא יאבד המבוטח ערכאה. עמדה זו נשללה במסגרת בג"צ 1082-02... [בג"צ שטרן- א.א.] ולכן אין הצדקה להחזרת עניינו של מבוטח לועדה מדרג ראשון." באופן דומה, גם בבר"ע (ארצי) 40358-05-23 המוסד לביטוח לאומי - נאטור (31.8.23) נקבע כי "אין בכך שמדובר בערר על נכות זמנית כדי לגרוע מסמכות הועדה, לקבוע את נכותה הצמיתה של המשיבה באותו מועד". מדברים אלו עולה בבירור כי כאשר הופיע המערער בפני הועדה לעררים, היתה היא מוסמכת לבחון הן את נכותו הזמנית והן את נכותו היציבה על פי בדיקתו במועד היתכנסותה (ראו גם בר"ע (ארצי ) 65570-07-23 קרמר - מדינת ישראל (02.08.2023)).

בעניינינו, אין מדובר בהפחתת דרגת הנכות הזמנית אשר נקבעה על ידי הדרג הראשון ואף אין מדובר בקיצור תקופת הזמניות, אלא בקביעת דרגת נכות יציבה בנוסף לנכות הזמנית, ולכן לא היה על הועדה להזהיר את המערער בדבר כוונתה לעשות כן. משעה שהועדה לעררים מוסמכת לקבוע נכות יציבה במקום הנכות הזמנית או בנוסף לה, היא למעשה נכנסת בנעליה של הועדה מהדרג הראשון, וכל עוד אינה מפחיתה את דרגת הנכות הזמנית, היא אינה נידרשת להזהיר את המבוטח בדבר האפשרות שתקבע נכות יציבה.

המערער הפנה בטיעוניו לב"ל (חי') 26744-02-14 דוקה – המוסד לביטוח לאומי (30/7/14) שם דרג ראשון קבע נכות יציבה בשיעור 15% ואילו ועדה לעררים קבעה כי הנכות הנה זמנית בשיעור 20% לתקופה של מספר חודשים.

...

טענתו של המערער כי היה על הוועדה להזהיר אותו טרם קביעת נכות יציבה, דינה להידחות.

על כן, טענתו של המערער כי יש להורות לוועדה כי אינה רשאית לקבוע נכות יציבה, דינה להידחות.

סיכום פועל יוצא של כל האמור לעיל הוא כי עניינו של המערער יחזור לוועדה לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תשקול את טענותיו של המערער בנוגע לנכות הזמנית.