ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בדבר נכות לצמיתות

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.1.19 (להלן – הועדה), אשר קבעה למשיבה נכות יציבה בשיעור של 18.12%.

המערער הוסיף, כי הועדה לא נימקה את קביעתה בדבר הנכות הצמיתה בשיעור של 18.12% וזאת בנגוד לדעתה של הועדה מדרג ראשון, ללא היתייחסות למצב קודם עשיר של המשיבה, לרבות דרגות נכות מוועדות קודמות בעיניינה וזאת כשש וחצי שנים לאחר התאונה.

בשולי הדברים אציין כי אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה היה על הועדה להתייחס למימצאי הועדה מדרג ראשון שכן, הועדה הרפואית לעררים אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, אלא משמשת ערכאה מקצועית עליונה.

...

בשולי הדברים אציין כי אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה היה על הוועדה להתייחס לממצאי הוועדה מדרג ראשון שכן, הוועדה הרפואית לעררים אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אלא משמשת ערכאה מקצועית עליונה.

לאור האמור שוכנעתי כי הוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה ועל כן יש להשיב את עניינה של המשיבה לוועדה על מנת שתנמק את החלטתה תוך התייחסות לתיקה הרפואי של המשיבה עובר לתאונה ולאחריה.

סוף דבר הערעור מתקבל.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 25.07.22 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה ערר המערער וקבעה נכות צמיתה בשיעור 15%, לאחר ניכוי מצב קודם, החל מ- 01.08.22 (להלן: "ההחלטה") .

בסיכומו של דבר הועדה קבעה נכות צמיתה בשיעור 15% החל מ- 01.08.22, וקבעה כך: על החלטה זו של הועדה לעררים הוגש העירעור שלפני.

...

בסיכומו של דבר הוועדה קבעה נכות צמיתה בשיעור 15% החל מ- 01.08.22, וקבעה כך: על החלטה זו של הוועדה לעררים הוגש הערעור שלפני.

מנגד, טען המשיב כי דין טענות המערער בנוגע לניכוי מצב קודם להידחות, שעה שהוועדה מפנה לממצאים מוכחים אשר לדעתה המקצועית מקנים 5% נכות, הכל בהתאם להלכת מרגוליס.

הטענה כי המערער שטח את מצבו הנפשי בפני רופאו המטפל אך ורק לצורך קבלת הארכת זמנים אינה מעלה או מורידה שעה שהפנייה משקפת מצב אותנטי אשר אין לבטלו כעת כאשר הדברים אינם נוחים לו. אשר לדעתי- לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין הערעור להתקבל גם בשאלת ניכוי מצב קודם, ואבאר טעמיי לכך- בהלכת מרגוליס נפסק, כי "אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה התואמים סעיף מסעיפי הליקויים ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכות מהנכות הכוללת מותנית בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על-ידי הוועדה טרם קרות תאונת העבודה. כלום היה נקבע לו שיעור נכות על-פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל" (דב"ע (ארצי) נג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (1994), לעיל ולהלן: "הלכת מרגוליס").

סוף דבר לאור האמור, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 25.07.22, על מנת שתפעל כדלקמן: תדון בטענת המערער כי נכותו עדיין זמנית.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהיתכנסה בתאריכים 22.02.22 ו- 10.05.22 (להלן: "הועדה"), דחתה ערר המערערת בתחום האורתופדי וקבעה נכות צמיתה בגין פגיעתה הנפשית בשיעור 5% החל מ- 01.02.20.

בישיבה המסכמת ביום 10.05.22 אימצה הועדה לעררים את מסקנותיו של דר' בורשטיין, שללה קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונות המערערת בתחום הראומטולוגי ובסיכומו של דבר קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין PTSD.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

אשר לדעתי – לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות בתחום הראומטולוגי, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן: מעיון בפרוטוקול הוועדה לעררים בהתכנסותה הראשונה מיום 22.02.22 עולה כי, ציינה המערערת שהיא סובלת מכאבים ומטופלת בקנאביס ותרופות אקסל ולורווין.

בהקשר זה יפים דברי בית הדין בבר"ע (ארצי) 2975-04-22 סימנדוייב – המוסד (5.4.2022) "בנסיבות אלו, בהן המבקש טוען לקשר סיבתי שאינו טריוויאלי ואינו מקובל על מומחי הוועדה, נראה כי על המבקש להציג תימוכין רפואיים כלשהם לעמדתו. שהרי מול טענת המבקש שלא מבוססת על מומחיות רפואית, עומדת מומחיות חברי הוועדה שאינה מוטלת בספק." אשר על כן, מקובלת עלי טענת המשיב כי די שהוועדה התייעצה עם פנימאי אשר לו המומחיות המתאימה לדון בתלונות המערערת ולפסיקה בהקשר זה. תקנה 15 – הוועדה החליטה כי המערערת מסוגלת לחזור לעבודתה, המערערת אכן המשיכה לעבוד במקצועה במשרה מלאה.

סוף דבר הערעור בתחום הראומטולוגי נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.02.22 (הועדה), שהיתכנסה מכוח פסק דין ושבה וקבעה כי לא נותרה אצל המערערת נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה (ההחלטה).

טעו הועדה הרפואית והועדה הרפואית לעררים עת היתעלמו מאופי עבודתה של המערערת המצריך תנועתיות רבה ומאמץ פיזי רב, דבר אשר הביא בסופו של יום להפסקת עבודה כמטפלת בקשישים.

...

מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: ראשית, הערעור הוגש באיחור ניכר שכן מכתב המשיב נשלח למערערת כבר ביום 1/3/22 ואילו הערעור הוגש לבית הדין רק ביום 11/7/22, קרי באיחור בן כחודשיים ימים מעבר למועד הקבוע בתקנות.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

שוכנעתי, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר וקבעה את מסקנותיה באופן ברור, תוך עיגון קביעותיה הרפואיות בחומר הרפואי שהנוח לפניה, ולכן לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), אשר היתכנסה ביום 13.11.22 (להלן: "הועדה") וקבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 1.5.22 (להלן: "ההחלטה").

" עוד הקשיבה הועדה לטיעוני ב"כ המערער שנרשמו מפיו בזו הלשון: "מבחינה אורטופדית – טוענים שלא נערכה בדיקה רפואית כנדרש לפי התקנות, הצילומים מעידים כי קיים נזק בכתף שמאל, אבקש מהוועדה לערוך בדיקה מקיפה ולפסוק אחוזי נכות זמניים בהתאם וכן נכות צמיתה בהתאם לתקנות, מאחר וקיים קרע בינוני שמקנה אחוזי נכות לצמיתות בהתאם לתקנות המל"ל.

מבחינה נוירולוגית התובע נפגע פגיעה ישירה בראש, נבדק וקיבל תרופות עי' נורולוג ועדיין ממשיך בטיפולים מקבל תרופות כל יום- דבר המקנה לו נכות צמיתה בהתאם לתקנות.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.