לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.2.2023 (להלן – הועדה) אשר היתכנסה על מנת לידון בערר שהגיש המערערת על החלטת הדרג הראשון.
בדיון הערכה מוקדמת ניתנה המלצת בית הדין, לפיה עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית בהרכבה הנוכחי מיום 28.2.2023 על מנת שתשקול הוועצות עם מומחה בתחום מרפאת הכאב, שיתן דעתו באופן מנומק להערכת הנכות של ד"ר דיין מיום 24.2.2023, שלפיה יש להתאים נכות בגין התאונה בשל תיסמונת כאב לפי פריט ליקוי 29(6)(ב) לתקנות.
כבר בראשית הדברים יצוין כי צודק המשיב בטענתו כי העירעור הוגש באיחור; שכן העירעור הוגש בחלוף המועד הקבוע בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), תשל"ז- 1977, הקובעת כי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים יוגש לבית הדין לעבודה בתוך 60 ימים, מיום שנמסרה למערער ההחלטה.
מכאן, עת המערערת הציגה חוות דעת של מומחה בתחום הכאב מטעמה היה על הועדה להיוועץ עם רופא מומחה בתחום זה, ולכל הפחות, לנמק מדוע אינה עושה כן. כך נקבע בעב"ל (ארצי) 425/99 המוסד לביטוח לאומי –סעדיה יהודה, פ''ד לו(2001) 186, נקבע בעיניין מומחיות בתחום הצר, כדלקמן:
"כאשר מוגשת לועדה חוות-דעת אשר ניתנה על-ידי מומחה בתחום הספציפי (כמו – מומחה לכף היד), על הועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, נוסף על החובה לכלול בהרכבה אורתופד מהתחום הרחב. גם כאשר לא הגיש הנפגע חוות-דעת של מומחה מטעמו, רשאית הועדה לפי שיקול-דעתה, להתייעץ עם מומחה ספציפי בתחום צר יותר, אם מצאה לנכון לעשות כן ותלונות הנפגע מצדיקות זאת – הכול מכוח סמכותה לפי תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). שיקול-דעתה של הועדה הרפואית בנושא זה יהיה כפוף לבקורת שיפוטית".
לא מצאתי לקבל את טענת המשיב, שלפיה קיומו של קשר סיבתי לא נידון בחוות הדעת אליה מפנה המערערת, וזאת בשים לב כי המערערת נבדקה בדיקה קלינית ע"י המומחה ונקבע על ידו כי "קיים אלמנט של כאבים כרוניים ביד שמאל שנפגעה בארוע הראשון" ואף לאור תוצאות הבדיקה והסיכומים הרפואיים שעמדו לרשותו קבע כי למערערת נכות בשיעור של 20% בגין כאבים כרוניים ביד שמאל לכל אורכה, מהכתף ועד לכף היד, וכי נכות זו היא "לחובת הפציעה הראשונה".
אשר להרכב הועדה – משהמערערת הביעה הסכמתה בדיון הערכה מוקדמת להמלצת בית הדין, לפיה, עניינה יוחזר לועדה בהרכבה מיום 28.2.2023, מתייתר הצורך לידון בטענה זו.
סוף דבר
העירעור מתקבל.
...
לטענת המשיב, המערערת הגישה הערעור בעבור כחמישה חודשים מיום מתן החלטת הוועדה, ולכן יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.
במקרה זה, עיון בפרוטוקול מגלה כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, כפי שיפורט להלן, ומשכך שוכנעתי כי סיכויי הערעור טובים ועולים כדי טעם מיוחד, המצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור, אשר על כן נדחית טענת ההתיישנות שהעלה המשיב.
מכאן, עת המערערת הציגה חוות דעת של מומחה בתחום הכאב מטעמה היה על הוועדה להיוועץ עם רופא מומחה בתחום זה, ולכל הפחות, לנמק מדוע אינה עושה כן. כך נקבע בעב"ל (ארצי) 425/99 המוסד לביטוח לאומי –סעדיה יהודה, פ''ד לו(2001) 186, נקבע בעניין מומחיות בתחום הצר, כדלקמן:
"כאשר מוגשת לוועדה חוות-דעת אשר ניתנה על-ידי מומחה בתחום הספציפי (כמו – מומחה לכף היד), על הוועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, נוסף על החובה לכלול בהרכבה אורתופד מהתחום הרחב. גם כאשר לא הגיש הנפגע חוות-דעת של מומחה מטעמו, רשאית הוועדה לפי שיקול-דעתה, להתייעץ עם מומחה ספציפי בתחום צר יותר, אם מצאה לנכון לעשות כן ותלונות הנפגע מצדיקות זאת – הכול מכוח סמכותה לפי תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). שיקול-דעתה של הוועדה הרפואית בנושא זה יהיה כפוף לביקורת שיפוטית".
לא מצאתי לקבל את טענת המשיב, שלפיה קיומו של קשר סיבתי לא נידון בחוות הדעת אליה מפנה המערערת, וזאת בשים לב כי המערערת נבדקה בדיקה קלינית ע"י המומחה ונקבע על ידו כי "קיים אלמנט של כאבים כרוניים ביד שמאל שנפגעה באירוע הראשון" ואף לאור תוצאות הבדיקה והסיכומים הרפואיים שעמדו לרשותו קבע כי למערערת נכות בשיעור של 20% בגין כאבים כרוניים ביד שמאל לכל אורכה, מהכתף ועד לכף היד, וכי נכות זו היא "לחובת הפציעה הראשונה".
אשר להרכב הוועדה – משהמערערת הביעה הסכמתה בדיון הערכה מוקדמת להמלצת בית הדין, לפיה, עניינה יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 28.2.2023, מתייתר הצורך לדון בטענה זו.
סוף דבר
הערעור מתקבל.
