ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בדבר הפעלת תקנה 15

בפניי ערעור של מבוטחת על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה ) מיום 15.10.2020 אשר קבעה כי שיעור נכותה של המערערת בגין הליקוי בכף יד שמאל עומד על 5% לפי סעיף 41(10)(ה) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן- התקנות).

אחרית דבר עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב, על מנת שזו תידון בטענות המערערת לפיהן חלה החמרה במצבה הנפשי עקב התאונה וכי עובר לתאונה עבדה באופן מלא למרות מצבה הנפשי, וכן תידון בטענות המערערת בדבר הפעלת תקנה 15 בעיניינה.

...

משעה שהערעור התקבל בחלקו הגדול, המשיב ישלם למערערת הוצאות בסך 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

בפניי ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.11.2020 (להלן - ההחלטה), אשר קבעה במסגרת תביעה להחמרת מצב (להלן- הליך החמרת המצב) לפי סעיף 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות) כי שיעור נכותו של המערער עומד על 10% בהתאם לסעיף 35(1)(ב); 10% בהתאם לסעיף 34(ב)(2) ו- 10% בהתאם לסעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות.

כן נטען, כי יש לדחות את טענות המערער בדבר הפעלת תקנה 15, וזאת משום שעניינו נבחן באופן מפורט ומנומק הן על ידי ועדת הרשות והן על ידי הועדה אשר אימצה את המלצת ועדת הרשות וקבעה באופן עצמאי כי לדעתה המקצועית אין מניעה כי המערער יחזור לעבודתו.

...

לסיכום, ע"פ מסמכים אלה ניתן לראות כי חלה החמרה במצב בריאותו הנוכחי (התפתחות פיברומיאלגיה והפרעה במתן שתן) בהשוואה למצב בריאותו הקודם בעת הוועדה הרפואית בביטוח הלאומי.

בפרוטוקול הוועדה בהתכנסותה מיום 30.11.2020 נקבע כך: "הועדה עיינה בפרוטוקול ועדת הרשות מתאריך 15.10.2020 ושמעה את טיעוני עוד נקש, הועדה סבורה שנכות אינה מונעת ממנו לחזור לעבודתו באופן מלא לכן הועדה מקבלת את המלצת הרשות וקובעת שאין מקום להפעלה תקנה 15." לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

משעה שהערעור התקבל, המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 45 ימים מהיום.

בפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה)  מיום 22.4.2021 (להלן  - ההחלטה ו-הועדה בהתאמה), אשר קבעה כי היא דוחה את ערר המערער ומותירה על כנה את קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון באשר לשעור נכותו של המערער בגין ליקוי השמיעה.

עוד נטען כי שגתה הועדה עת לא התייחסה לטענות המערער בדבר הפעלת תקנה 15.

הפגם המשפטי בהחלטת הועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הועדה (עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי (28.4.1999)).

עיון בפרוטוקול הועדה מעלה כי הועדה דנה בתקנה זה וקבעה כי "הועדה מנועה מלדון בתקנה 15, זאת עפ' תקנה 15א', נכותו בשיעור 19%". אכן הוראות תקנה 15 א' קובעות כדלהלן: 15 (א) הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובילבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו בלבד.

טענות המערער בדבר בדיקת הקולן הן טענות רפואיות אשר מצויות בתחום שיקול הדעת הרפואי – מקצועי של הוועדה, ואין לבית הדין להידרש להן, ועל כן דינן להידחות.

ביום 22.05.22 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים על מנת לידון בערר המערער בהרכב מומחים בתחומים: אורטופדיה, נוירוכירורגיה ו- אא"ג. ב"כ המערער ציין כי הערר הוא בתחום אא"ג בנושא הסחרחורות, וכך טען בפני הועדה: הועדה עיינה בתעוד הרפואי וערכה בדיקה קלינית, וסיכמה את התייחסותה וממצאי בדיקתה בפרוטוקול כדלקמן: בסיכום דיון הועדה דחתה ערר המערער בנושא אא"ג, אימצה מסקנות היועץ הפסיכיאטרי וסיכמה את החלטתה כדלקמן: על החלטה זו של הועדה לעררים הוגש העירעור שלפני.

טענות הצדדים המערער מלין כנגד קביעת הועדה בנושא הנכות בגין סחרחורת ובנושא הפעלת תקנה 15, וטוען כי בהחלטת הועדה נפלו מספר שגיאות משפטיות כדלקמן: סחרחורות- הועדה מיתעלמת מהניתוח וההסברים שהוצגו לועדה ובכך היא טועה טעות משפטית.

תקנה 16א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 קובעת: "לא תקטין הוועדה דרגת נכות על פי תקנה 15, לא תגדיל דרגת נכות של 20% ומעלה לפי אותה תקנה ולא תגדיל דרגת נכות לפי תקנה 16, אלא לאחר היתייעצות עם הרשות האמורה בתקנה 18א" בנסיבות העניין, הואיל ולמערער נקבעה דרגת נכות צמיתה בשיעור 28% שומה היה על הועדה להיוועץ עם ועדת רשות בשאלת תקנה 15, ודין טענות המשיב בהקשר זה להדחות סוף דבר העירעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לועודה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 22.05.22 על מנת שתפעל כדלקמן: בנושא הסחרחורת- הועדה תשוב ותתייחס באופן מנומק להערכת הנכות של ד"ר הולדשטיין במכתבו מיום 10.03.22, ובמיוחד להפנייתו לקריטריון "ברבר וסטוקוול 1980", כפי שבא לידי ביטוי בפרק הסיכום במכתבו.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: יש לדחות את טענות המערער בנוגע להתייחסות לחוות דעת ד"ר הולדשטיין אשר הוגשה מטעמו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור לתקבל על שני חלקיו, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן, סחרחורת- ד"ר הולדשטיין, מומחה אא"ג, במכתבו מיום 10.03.22 מתייחס לבדיקת ה- VNG שבוצעה במרפאת לין בתאריך 25.06.19 ולבדיקה חוזרת שבוצעה ברמב"ם. ד"ר הולדשטין מפנה לממצאי הבדיקה הראשונה במרפאת לין לפיהם: "ללא ניד ספונטני, מבחני סקדות, עקיבה מבט ואופטוקינטיים תקינים, מבחן דיקס הולפייק חיובי לשמאל עם ניד לימין 4-1 לשניה, ניד תנוחתי אינטרמיטנטי לימין 1-3 לשניה בשכיבה פרקדן ובתנועת ראש לשמאל. מבחן קלורי בי תרמלי תקין". בבדיקה החוזרת במרכז הרפואי רמב"ם צוין כך: "נרשם ניד ספונטני לימין אשר לא התחז משמעותית במהלך המבחן התנוחתי, נרשמו נידים לימין ב 6 תנוחות במהירות בתחום הנורמה" מבחנים קלורי ואוקלומטורי תקינים, הבדיקה סוכמה כתקינה "אין עדות לכל ממצא וסטיבולרי פתולוגי". לאמור, ד"ר הולדשטיין כמו הוועדה מצטט את הממצאים של שתי הבדיקות, וקובע כי הבדיקה החוזרת במרכז הרפואי רמב"ם סוכמה כתקינה ללא עדות לכל ממצא "וסטיבולרי פתולוגי". בהקשר זה יצוין כי ד"ר הולדשטיין לא נותן פרשנות אחרת או שונה מזו של הוועדה בכל הנוגע לממצאי הבדיקה החוזרת של רמב"ם. בהמשך חוות דעת ד"ר הולדשטיין עורך בדיקה קלינית וסיכם את מסקנותיו באופן הבא: ד"ר הולדשטיין העריך את נכותו של המערער בגין סחרחורת עם סימנים אובייקטיבים בשיעור 20% לפי סעיף 72(4)(ב)(II) תוך שהוא מבסס את קביעתו לפי "קריטריון ברבר וסטוקוול 1980 לניד אופקי ללא פיקסציה פתולוגי: ניסטגמוס אינטרמיטנטי בארבע או יותר תנוחות ראש גם אם העוצמה פחותה מ 6 מעלות לשניה". ניתן להבין ממכתבו כי ד"ר הולדשטיין אינו חולק על הממצאים בבדיקת ה VNG החוזרת והוא אף מציין כי בבדיקה "אין עדות לכל ממצא וסטיבולרי פתולוגי", כך גם סבורה הוועדה, ולכן לא ניתן לומר כי פרשנותו לבדיקה שונה משל הוועדה.

תקנה 16א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 קובעת: "לא תקטין הועדה דרגת נכות על פי תקנה 15, לא תגדיל דרגת נכות של 20% ומעלה לפי אותה תקנה ולא תגדיל דרגת נכות לפי תקנה 16, אלא לאחר התייעצות עם הרשות האמורה בתקנה 18א" בנסיבות העניין, הואיל ולמערער נקבעה דרגת נכות צמיתה בשיעור 28% שומה היה על הוועדה להיוועץ עם ועדת רשות בשאלת תקנה 15, ודין טענות המשיב בהקשר זה להידחות סוף דבר הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לועודה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 22.05.22 על מנת שתפעל כדלקמן: בנושא הסחרחורת- הוועדה תשוב ותתייחס באופן מנומק להערכת הנכות של ד"ר הולדשטיין במכתבו מיום 10.03.22, ובמיוחד להפנייתו לקריטריון "ברבר וסטוקוול 1980", כפי שבא לידי ביטוי בפרק הסיכום במכתבו.

המשיב ישלם למערער, בתוך 30 ימים, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.5.22, אשר בפניה עמדה המלצת ועדת רשות מיום 10.8.21.

למקרא החלטת הועדה עולה, כי אכן הועדה לא קיימה דיון עינייני, מנומק ועצמאי בטענות המערער לעניין הפעלת תקנה 15 ונסמכה בקביעתה על המלצת הרשות מחודש אוגוסט 2021, הגם שהמערער טען בבירור, כי בבסיס המלצה זו נפלה טעות אריתמטית בעיניין חישוב הירידה בשכרו – טענה שלא נבחנה לגופה ולא זכתה למענה הולם.

עם זאת, לא מצאתי מקום להעתר לבקשת המערער, כי יהא זה בית הדין שיקבע בעצמו, כי חלה ירידה בהכנסות המערער וכי מיתקיים התנאי הנוסף הנידרש להפעלת תקנה 15 בדבר העידר מסוגלות המערער לעבודה באופן המצדיק הפעלת תקנה 15.

עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 22.5.22, על מנת שתפנה את עניינו של המערער לועדת הרשות לעניין תקנה 15 כדי שזאת תתייחס באופן עינייני ומנומק לטענות המערער, כי ועדת הרשות לא ביצעה חישוב כראוי של הכנסה חודשית ממוצעת לחודשים 04-06/21, כאשר וועדת הרשות קבעה עלייה של 94% בהכנסות בהתבסס על הכנסות המערער מחודש 4/2021.

...

עם זאת, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המערער, כי יהא זה בית הדין שיקבע בעצמו, כי חלה ירידה בהכנסות המערער וכי מתקיים התנאי הנוסף הנדרש להפעלת תקנה 15 בדבר העדר מסוגלות המערער לעבודה באופן המצדיק הפעלת תקנה 15.

לפיכך מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתדון בטענות המערער לגופן, לאחר שתפנה את עניינו בשנית לוועדת רשות לעניין תקנה 15.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל בהתאם להסכמת המשיב.