על החלטת הועדה הרפואית לעררים הגיש המערער ערעור בתיק ב"ל 65810-12-21 במסגרתו ניתן ביום 24.7.22 פסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים בתחום הנירולוגי לפיה: "בתחום הנורולוגי ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יושב לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתשקול בשנית את החלטתה בתחום הנירולוגי תוך היתייחסות מלאה לחוות דעתו של ד"ר מסאלחה מיום 22.12.22".
ביום 14.2.23 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים, היא הועדה מושא ערעור זה ודחתה את ערר המערער.
הועדה קובעת, בבחינת קביעה רפואית כי העידר תלונות המערער למן התאונה, בשנת 1995 במשך שנים, ועד לשנת 2017, מנתקת את הקשר הסיבתי, זאת לאחר שהועדה עיינה בתיקו הרפואי של המערער ולא מצאה תלונות בעיניין זה.
ד"ר מסאלחה בחוות דעתו כותב כי מצבו של המערער הלך והחמיר עם השנים מאז התאונה, ואילו הועדה במענה לכך כותבת כי לא מצאה בתיקו הרפואי, עד לשנת 2017 כל תעוד על תלונות בגין כאבי גב. הועדה אינה מסתפקת בהיעדר התלונות וקובעת כי הדבר אף מנתק את הקשר הסיבתי בהיתחשב במבנה המולד של המערער.
...
תמצית טענות המשיב
המשיב טען כי דין הערעור להידחות כדלקמן:
א. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר מסאלחה וקבעה כי ממצאי הבדיקה אינם במחלוקת אלא שמבחינה רפואית לא חלה החמרה נוירולוגית הקשורה לתאונה;
ב. הוועדה התייחסה לכל תיקו הרפואי של המערער ולפיו סברה הוועדה, מבחינה רפואית כי אין קשר סיבתי בין תלונות המערער להחמרת מצב לבין התאונה, בין היתר כי לא היו תלונות במשך שנים רבות, דבר שהמערער אינו חולק עליו.
טענות המערער בדבר ריחוק הזמנים בין התלונות לבין התאונה, היא טענה רפואית, המבקשת לחתור תחת שיקולים רפואיים ודינה להידחות.
לאור כל המפורט לעיל, דין הערעור להידחות.