ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בדבר דחיית בקשת החמרה

השופט אילן סופר לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת שגית דרוקר; על"ח 25413-04-21) אשר דחה ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (מס הכנסה) מיום 10.12.2020 (להלן – הועדה).

אמנם החמרה זו מאוחרת להתכנסות הועדה אבל מכיוון שהנכויות הצמיתות של המבקשת עומדות על 88% והגשת תביעה חדשה תצריך מהמבקשת לפנות לדרג ראשון תחילה, ולאור מחלתה, המבקשת סבורה שיהיה זה צודק להשיב את עניינה לועדה לעררים שתידון גם במצב הלמפומה הנוכחי.

במסגרת הליכי ערעור על החלטות הועדות הרפואיות בית הדין בוחן, מטבע הדברים, אם נפלו פגמים בעבודת הועדה.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, בנספחיה ובפסק דינו של בית הדין האזורי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

השופט אילן סופר לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת מירב קליימן; ב"ל 39889-11-21) אשר דחה ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.8.2021 (להלן – הועדה).

המבקש הגיש ערעור על החלטת הועדה (ב"ל 5837-01-21) ובהסכמת הצדדים ניתן פסק דין שקבע כי : "עניינו של המערער יוחזר לועדה על מנת שתשקול בשנית קביעתה בשים לב לכך שבפרוטוקול וועדה מיום 11.1.05 נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 72(4)(ב) העוסק באוזניים. ככל שתסבור הועדה כי החמרה במצבו של המערער אינה קשורה לתאונה, הרי שעליה לערוך ניכוי בגין מצב קודם לפי הילכת מרגוליס. החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת." (להלן – פסק הדין המחזיר) הועדה בהתכנסותה בעקבות פסק הדין המחזיר שמעה את טענות המבקש והחליט לדחות את הערר, וכך נכתב בהחלטת הועדה: "הוועדה היתכנסה מכח פס"ד מיום 13.04.21 ושמעה את בא כוח התובע.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

המערער, מר יהודה דדוביץ, הגיש ערעור זה על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) מיום 20.3.22, על פיה נדחתה בקשתו לקביעת החמרה בנכותו.

המערער הגיש ערעור לבית דין זה ובפסק דין שניתן על פי הסכמת הצדדים נקבע כי "עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) בהרכבה מיום 29.8.21 על מנת שזו תשקול בשנית את קביעתה תוך היתייחסות לטענות המערער בדבר הגבלה מוחלטת בכושר העבודה ובתפקוד חברתי. כמו כן הועדה תתייחס למסמך פסיכאטר ד"ר רויטמן מיום 06.07.21 אשר בסיכום מצביע לכאורה על החמרה במצב וחוסר הצלחה במציאת עבודה". הועדה הרפואית היתכנסה על פי פסק הדין וביום 20.3.22 החליטה: "הועדה היתכנסה בעקבות פס"ד בית הדין לעבודה 17.1.22 הוועדה חזרה ובדקה את התובע שנית היום בוועדה ומציינת שממצאים אובייקטיביים של בדיקה פסיכאטרית זהים לוועדה הקודמת.

...

אלא שחרף אותה בדיקה תקינה, ד"ר רויטמן קבע כי המערער סובל מאובדנות פעילה על סמך ניסיון אובדני מסוף שנת 2020, ובנסיבות אלה, לעובדה שהוועדה הסתמכה על בדיקה קלינית תקינה, אין כדי לשנות מן המסקנה שהוועדה לא קיימה את פסק הדין כראוי, ונראה כי אין מקום להשיב את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב.

הערעור מתקבל.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 19.06.22 (הועדה), אשר דנה בעיניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

יש לדחות טיעוני המערער בדבר אי היתייחסות הועדה לאישור הרפואי של ד"ר עלי סלימאן שהוגש בתמיכה לבקשת ההחמרה, שכן אין המדובר במסמך רפואי מהותי, בודאי כשהועדה מתייחסת לתיקו הרפואי של המערער ולבדיקות הדימות באופן מפורט ומקיף.

...

הוועדה הוסיפה כי הסתיידויות של לגמנט ארוך ושל שינויים של זיזים ואסטיופיטיים במספר רווחים אינן קשורים לאירוע החבלה ולכן היא סבורה כי "התמדה של תלונות על כאבים מיוחסת אליהן ולא ממצאי התאונה שחלפו בעת שנקבעה נכות בגין הראש בלבד". תשומת לב כי גם בהליך ההחמרה הקודם הוועדה לעררים מיום 10.04.09 התייחסה לממצאי בדיקת ה CT מתאריך 24.03.09 ומציינת "ללא ממצא חבלתי, בלט מינורי בגובה C4-5,C3-4, ללא מעורבות מבנים עצבים". בניגוד לטענת המערער הוועדה לעררים אז בהליך ההחמרה שללה נכות לא רק בשל העדר ממצאים קליניים אלא גם נוכח ההסבר כי המדובר בשינויים ניווניים עת ציינה "ללא ממצא חבלתי שינויים דיסקופתיים מינימאליים ללא מעורבות מבנים עצבים". לסיכום, שוכנעתי כי הוועדה ניתחה, לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער יחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה, הממצאים הקליניים והממצאים הדימותיים.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים (הנשיאה שרה ברוינר ישרזדה; ב"ל 51803-10-23), (להלן – פסק הדין) מיום 15.2.2024, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.7.2023 (להלן – הועדה).

החלטת הועדה הדוחה את מימצאי חוות הדעת של ד"ר רובין אינה ברורה ועומדת בנגוד לדברים שנרשמו בפרוטוקול הועדה הקודמת, שם מצויינת חבלה בתר חבלתיות; ביחס להחלטת הועדה בתחום הנורולוגי, פרוטוקול הועדה מונה שפע של קביעות רפואיות מבלי ליתן הסבר ולבסוף קובעת כי כי אין קשר סיבתי בין הליקוי לבין התאונה בהיבט הקוגניטיבי ובהיבט הנורולוגי.

שלישית, עיון בפרוטוקול הועדה מעלה, כי הועדה האזינה לדברי בא כוח המבקש שציין את ההחלטה בעיניין נכות הצמיתה ודבריו נרשמו כך- " עורך דין: הוכר גב תחתון, צואר, וניורולוגיה. מצבו הוחמר מבחינה אורטופדית, פסיכיאטרית ונוירולוגית". לכן אין כל בסיס לטענה בדבר אי ידיעה כלשהיא שהייתה קיימת אצל הועדה ביחס לקביעות קודמות.

...

המבקש נבדק על ידי הוועדה ובדיקה זו העלתה ממצאים הנובעים ממצבו הכללי, בשל כך הגיעה הוועדה למסקנה, כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש בעקבות התאונה בתחום זה. ביחס להחלטת הוועדה בתחום הנוירולוגי נקבע, כי אין חולק כי מצבו של המבקש מורכב ובשל כך נקבעה לו נכות בשיעור של 20% בגין "מצב אחרי חבלת ראש עם דימום תת עכבישי שנספג במלואו בבדיקת מעקב". הוועדה הייתה ערה לתיעוד הרפואי של המבקש והסבירה שהדמם התת עכבישי ממנו סבל המבקש בגין נפילתו בעבודה נספג במלואו מבלי שהותיר סימנים של משקעי דמם ישנים או סימני התרחבות חדרי המוח המשניים.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן הוועדה הסבירה בחלק הראשון של המשפט, כי "הבדיקה הנוכחית והנתונים שהתקבלו מהמסמכים הרבים אין[ם] תומכים בקיום של הפרעה פוסטטראומטית". דברים אלו מתחזקים גם לנוכח קביעת הוועדה בעניין הליקוי הנוירולוגי שאליו אתייחס בהמשך.

אין בידי לקבל את טענת המבקש ביחס להחלטת הוועדה בתחום הנוירולוגי לפיה, פרוטוקול הוועדה מונה שפע של קביעות רפואיות מבלי ליתן הסבר , עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה הסבירה כי "לאור האמור התמונה הכוללת שעולה הינה: אפילו בסמוך לתאונה בדוח נוירוקוגניטיבי לא הודגמה שארית המשנית לפגיעה חבלתית ולדמם המוגבל ממנו סבל. האופי של תלונותיו בתחום קוגניטיבי כיום לא עולה בקנה אחד עם מצב בתר חבלתי אלא מאפיים [צ"ל מאפיין] מכלול רחב של גורמי סיכון רפואיים מהם סובל. על כן הוועדה קובעת כי [את] מכלול תלונותיו על החמרה בתחום נוירולוגי לא ניתן לקשור לתאונה הנדונה. הוועדה מדגישה ומציינת כי זאת הייתה גם דעתם של רופאים בהדסה שעקבו וקיימו רצף מעקב בשנים 2016-2018". כפי העולה מדברים אלו ספק אם הנכות הנוירולוגית שנקבעה למבקש ב 2012 בעינה עומדת.

סוף דבר – הבקשה נדחית.