לכך יש להוסיף, כי בעבר אף היתה המערערת זכאית לגימלת ילד בגין האלרגיה, ואילו זכאותה נשללה מבלי שחלה כל הטבה במצבה;
3.3 הועדה שגתה כשקבעה כי המערערת אינה זקוקה לנוכחות או להשגחה מתמדת, בעוד שבפועל היא מצויה בהשגחה מתמדת של הוריה ושל סייעת רפואית שאושרה עבורה, וכן זקוקה לסיוע מבוגר לצורך הזרקת אפיפן.
קביעת הועדה כי המערערת לא חוותה אירועים מסכני חיים עומדת בסתירה לאמור בפסק הדין המחזיר, שלפיו נדרשה הועדה להתייחס לטענה כי בשל השגחתם הצמודה של ההורים והסייעת לא מתועדים אירועים מסכני חיים, ואף עומדת בנגוד להלכה הפסוקה שלפיה אין חובה כי ארוע מסכן חיים ימומש בפועל, אלא די בפוטנציאל לקיומו;
3.4 לבסוף טוענת המערערת, כי החלטת הועדה אף אינה מנומקת דיה, ואינה מאפשרת להיתחקות אחר הלך מחשבתה של הועדה, בפרט לנוכח הוראותיו הברורות של פסק הדין המחזיר.
לגישתה, ממצאים אלה אינם מגיעים כדי סימנים שליליים משמעותיים המעידים על הזקקות המערערת להשגחה קבועה, כהגדרת מושג זה בתקנות, ומשכך התייתר הצורף לידון ביתר הפרמטרים שצוינו בפסק הדיו המחזיר;
4.2 אשר לטענת המערערת כי נמצאה זכאית לגימלה בעבר, הרי שאין בקביעה קודמת לפרק זמן מוגבל כדי לצמצם את שיקול דעתה של וועדה המתכנסת בתום זמניות, ומחובתה של ועדה זו לשוב ולדון במצבו של המבוטח מבראשית;
4.3 לבסוף, אף יש לדחות הטענה בדבר העדר היתייחסות לתעוד רפואי בתיקה של המערערת, מאחר שפסק הדין המחזיר אינו טומן בחובו הוראה כאמור.
דין והכרעה
בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק") ולהלכה הפסוקה מוסמך בית הדין הדן בעירעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים לידון בשאלות משפטיות בלבד, ועליו לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
המוסד לביטוח לאומי הפעיל ועדה שבדקה את ענין פוטנציאל ולא מימושן של תופעות האלרגיה לעומקו של דבר ולא הצליח למצוא אינדיקאטורים מובהקים לסיכון כגון בדיקות דם או בדיקות עוריות אלא רק חומרת הסימנים וקיום האסטמה.
...
טענות המשיב
4.1 המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור משאין בנימוקיו כדי להצביע על פגם משפטי כלשהו שנפל בהחלטת הוועדה.
אשר על כן, הערעור נדחה.
