ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בדבר אי-החמרת נכות

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט טל גולן; ב"ל 27831-12-19), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.11.2019 (להלן - הועדה), שלפיה לא חלה החמרה במצב ליקוי השמיעה שממנו הוא סובל.

כמו כן, דחה בית הדין את טענות המבקש בדבר אי היתייחסות לפרוטוקול הועדה משנת 1989.

ואנמק, לצורך בחינת השאלה אם חלה החמרה במצבו הרפואי של מבוטח, על הועדה לבחון את דרגת הנכות שנקבעה לו לפני הגשת הבקשה להחמרה ולאחריה.

לסיום, באשר לטענות המבקש בדבר תוצאות בדיקת ה-S.R.T. יאמר כי מדובר בהחלטה חלוטה של הועדה שהיתכנסה בעיניינו של המבקש בשנת 2011 ועל כן, לא ניתן להדרש אליה בשלב זה של הדיון.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה.

אשר על כן, גם דינה של טענה זו להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

החלטת הועדה – תלונות המערער נרשמו בפרוטוקול הועדה כדלקמן: "מאז התאונה סובל מכאבי גב, כאבי צואר, לא יכול לישון, כל יום גרוע יותר. יש לי זרם חשמל שמקרין מע"ש תחתון לרגל שמאל ומהכתפיים לצואר. לפני 4-5 חודשים היה לי סחרחורת וכאבי ראש. לא ישן בלילה. ישן על הריצפה כי סובל מהגב. לא יכול לשבת הרבה זמן". מדברי ב"כ המערער בפני הועדה: "מגיש אישור של ד"ר בורינסקי, צלום של הצואר, MRI, ו-CT של הגב. בנגוד לדרג 1 לא מדובר בשבר חדש אלא ישן ולכן בעקבות קיומו של השבר נקבעו לו במסגרת תביעת החמרה נכויות זמניות לתקופה מסוימת, לכן הקשר הסיבתי בין ההחמרה לבין התאונה כבר אושר ובגלל הטעות של דרג 1 אנחנו כאן. אבקש להפעיל תקנה 15". הועדה תארה את הממצאים שעולים מימצאי הדימות: "בדיקת ה-CT מיום 17/7/17 ניצפתה על ידי הועדה, מראה שינויים נווניים הגורמים להנמכת המרווחים הבין חולייתים ברוחב התעלה. גובה החוליות תקין לחלוטין. לעומת זאת בבדיקת ה-MRI מ-27/1/20 אין החמרה בלחץ על מבנים עיצביים אבל יש שינוי בחוליה 3L אשר מרכזה ללא פריצת הדופן האחורית נמוך משמעותית בשונה לחלוטין מזו של בדיקת ה-CT מ-2017". לאחר מכן, ערכה הועדה בדיקה קלינית כדלקמן: "מתהלך בחופשיות, נעול בסנדלים, לבוש בחגורת גב. עומד על עקבים ובהונות. יושב בכיפוף על הכסא. נעזר בתמיכה על מנת לשבת על ספת הבדיקה. מעביר את ידיו מעבר למחצית התחתונה של השוקיים. אין הגבלה בהרמת רגל ישרה כמצופה מהפרעה שורשית שכן עובר 60 מעלות ואין שינוי בתחושת התפיסה בעת כיפוף הירך והברך. אין הפרעה בכוח הגס. תלונותיו על צליעה לסירוגין לאחר הליכה של מספר צעדים עם כאב יותר לרגל השמאלית. אין ביטוי להפרעה בתחושה או בהחזרים". לסיום סיכמה הועדה את מסקנותיה: "אישור ההחמרה מסתמך על בדיקתו של ד"ר גאזי חביבאללה בבדיקת ה-CT מ-2019 והצדיק בדיקה שתתייחס לגב בלבד. בקביעת נכות צמיתה המיוחסת לתאונה צריך על פי תקנה 36 ג' לקבוע כי ההחמרה מיוחסת לאותו ארוע תאונתי. במקרה הנידון הפרעת התנועה בגב קיימת מזה שנים עוד לפני התאונה הנדונה וההכרה במנגנון התאונה מחבלה בלתי ישירה שגרמה לכאבים בסמוך לתאונה. ההחמרה הקלינית שנצפתה ב-2019 מעידה גם על שינוי אנטומי בחוליה אחת מהחוליות המותניות, דבר שאינו יכול להיות קשור לארוע התאונה. לפיכך, כשדנים במצב נכות צמיתה כתוצאה מהחמרה הקשורה לארוע, הועדה דוחה את הערר כהחמרה הקשורה לפגיעה המוכרת. יש לציין כי האישור רפואי של ד"ר בורינסקי אינו מתייחס כלל לתאונה הקלה שהייתה ב-2015, למיגבלות ולכאבים שתועדו מ-2002 ולקיומו של ארוע אחר שאינו בגדר ההכרה בתאונה זו שגרם לשבר בחוליה 3L. לכן דוחה הועדה את המלצתו ואת הערר". דיון והכרעה בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לידון בשאלות משפטיות בלבד.

...

משכך דין טענות המערער בהקשר זה להידחות.

אולם לצד הכלל נקבעו יוצאים מן הכלל, כך למשל: "גם אם נקבעה סופית הנכות היציבה והקשר הסיבתי בין דרגת הנכות לבין הפגיעה בעבודה, עדיין קיימת אפשרות לכך שבעתיד יחול שינוי בקביעות אלה ואין לפסול על הסף טענה בדבר שינוי שכזה. טענה בנדון תיבחן לגופה וייבחנו הטעמים לבקשה לשינוי הקביעות בנדון זה..". ובהמשך הדברים הובהר עוד כי "במקרים חריגים ניתן לקבוע בהחלטה מנומקת, כי לימים עשוי לחוּל שינוי בנוגע לקיומו של קשר סיבתי, או שלילתו. נימוקים המצדיקים שינוי החלטתה של ועדה רפואית, בדבר קיומו של קשר סיבתי או שלילתו, עשויים בין היתר - ולא כרשימה סגורה - להיות אלה: שינוי העיתים; שינוי הנסיבות, לרבות גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן ושלא ניתן היה לבררן במועדן; שינוי במצב בריאותו של הנפגע; קביעת הוועדה הרפואית לפיה הנתונים המצביעים על קיומו של קשר סיבתי, או תנאים השוללים קיומו, אינם מספיקים כדי לבסס מסקנה מוצקה דיה". בענייננו, הוועדה מהדרג הראשון, בישיבתה מיום 16.2.20, העניקה למערער נכות זמנית בשיעור של 20%, וזאת מבלי שקבעה פוזיטיבית את סוג הליקוי או פריט הליקוי הספציפי, וגם מבלי שקבעה פוזיטיבית דבר מה בכל הנוגע לקיומו של קשר סיבתי זמני לפגיעה בעמוד השדרה.

נזכיר בהקשר זה גם את שנפסק בבר"ע (ארצי) 42922-05-21 לואיס עג'ינה נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.2.21, כי החלטת ועדה מדרג ראשון "במסגרתה נקבעו למבקש נכויות זמניות בשיעורים משתנים לתקופות קצובות, אינה תוצאה של דיון מנומק בשאלת הקשר הסיבתי, ועל כן אין מקום לטענת המבקש ולפיה החלטת הוועדה חלוטה. שעה שהוועדה לא ערכה דיון בשאלת הקשר הסיבתי, כמו גם בוועדות קודמות אליהן הפנה המבקש בבקשתו." סיכום על בסיס כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.12.20 אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער (להלן – ועדת הערר).

נכותו הנפשית ללא שינוי – 10% לפי 34(ב)2 לסיכום אין החמרה" על החלטה זו הגיש המערער את הערר שלפניי.

עם זאת, ועדת הערר ציינה את התרשמותה כי המערער אינו משתף פעולה, ואולם ראוי היה כי ועדת הערר תעצור את הדיון ותפנה את תשומת ליבו כי חוסר שתוף פעולה מצידו (אף אם הדבר נובע מחשש לכאב) עשוי למנוע אפשרות של קביעת נכותו.

תיסמונת כאב - ועדת הערר תפנה את המערער ליועץ מטעמה בתחום הצר של רפואת כאב ולאחר מכן תיקבע האם חלה החמרה בתסמונת הכאב הכרוני ממנה סובל המערער ותשקול לקבוע נכות נפרדת בגין תיסמונת הכאב הכרוני, לצד הנכות הנפשית שקבעה, תוך שהיא מנמקת קביעתה זו. נכות אורתופדית – ועדת הערר תאפשר למערער להחליט אם הוא מבקש לעבור בדיקה קלינית נוספת וזאת לאחר שתבהיר למערער כי אי שתוף פעולה עשוי לפגוע בקביעת הנכות.

...

קביעת ועדת הערר כי מצבו של המערער אינו בעל השלכה תפקודית איננה הנמקה אלא היא בגדר מסקנה אשר אינה מאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתה ולהעביר עליה ביקורת שיפוטית.

משכך קביעת ועדת הערר כי היא דוחה את הערכת הנכות הנוירולוגית של ד"ר דיין אינה ברורה ואינה מאפשרת להתחקות אחר שיקול דעתה של ועדת הערר בהיבט זה. סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

היות והמלצה ברוחה דומה ניתנה כבר במעמד דיון ההערכה המוקדמת ע"י כב' הרשמת ד"ר רעות שמר בגס, אני מחייב את המשיב לשלם למערער השתתפות בהוצאות משפט בסך 4,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 19.06.22 (הועדה), אשר דנה בעיניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

יש לדחות טיעוני המערער בדבר אי היתייחסות הועדה לאישור הרפואי של ד"ר עלי סלימאן שהוגש בתמיכה לבקשת ההחמרה, שכן אין המדובר במסמך רפואי מהותי, בודאי כשהועדה מתייחסת לתיקו הרפואי של המערער ולבדיקות הדימות באופן מפורט ומקיף.

...

הוועדה הוסיפה כי הסתיידויות של לגמנט ארוך ושל שינויים של זיזים ואסטיופיטיים במספר רווחים אינן קשורים לאירוע החבלה ולכן היא סבורה כי "התמדה של תלונות על כאבים מיוחסת אליהן ולא ממצאי התאונה שחלפו בעת שנקבעה נכות בגין הראש בלבד". תשומת לב כי גם בהליך ההחמרה הקודם הוועדה לעררים מיום 10.04.09 התייחסה לממצאי בדיקת ה CT מתאריך 24.03.09 ומציינת "ללא ממצא חבלתי, בלט מינורי בגובה C4-5,C3-4, ללא מעורבות מבנים עצבים". בניגוד לטענת המערער הוועדה לעררים אז בהליך ההחמרה שללה נכות לא רק בשל העדר ממצאים קליניים אלא גם נוכח ההסבר כי המדובר בשינויים ניווניים עת ציינה "ללא ממצא חבלתי שינויים דיסקופתיים מינימאליים ללא מעורבות מבנים עצבים". לסיכום, שוכנעתי כי הוועדה ניתחה, לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער יחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה, הממצאים הקליניים והממצאים הדימותיים.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) שהיתכנסה ביום 14.03.23 (להלן - ועדת הערר).

אני הגשתי ערר גם מבחינה רפואית אך יצרו איתי קשר מהסניף שאפשר לבדוק אותה רק לעניין כושר ואם אני רוצה לבחון רפואית אני צריכה להגיש תביעה להחמרת מצב.

טענת המערערת בדבר אי יישום הילכת מוהרה אינה ברורה שהרי ועדת הערר קבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 65%, כלומר קיים פער שלילי בין דרגת הנכות הרפואית לבין זו התפקודית ולעניין זה הפנה המשיב להילכת אופנר (בר"ע (ארצי) 39263-03-15 רוחמה אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי (06.07.16)).

...

לטענת המשיב, דין הערעור להידחות כיוון שאינו אוחז טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה והשגותיו מופנות כנגד היבטים מקצועיים.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

מעיון בחוות דעתה של פקידת השיקום עולה כי היא הגיעה למסקנה כי עבודת המערערת אצל בנה במספרה אינה משקפת את דרישות השוק, וציינה כי אלמלא מדובר היה בבן משפחה היא אינה רואה כל אפשרות שמעסיק אחר היה מסכים להעסיקה נוכח מגבלותיה (חוות דעת פקידת השיקום צורף כנספח 2 לכתב הערעור).

סוף דבר דין הערעור להתקבל באופן שעניינה של המערערת יוחזר לוועדת הערר (אי כושר) בהרכבה מיום 14.03.23, על מנת שתשקול בשנית קביעתה ביחס לדרגת אי הכושר של המערערת תוך התייחסות לחוות הדעת של הקרדיולוג ד"ר רסין טובי, למכתבה של ד"ר קטי בן דוד ולהמלצתה של צורית גלבוע, פקידת השיקום.