ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בגין גזזת

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד – 1994 (להלן – החוק), מיום 6.9.20.

אשר לטענה בדבר התשלום הרטרואקטיבי –סעיף 12א לחוק קובע כי "פיצוי חד-פעמי, קצבאות ומענקים לפי חוק זה ישולמו באמצעות המוסד; משרד הבריאות יעביר למוסד את החלטות ועדת המומחים והוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים לצורך ביצוע תשלום הפצוי החד-פעמי, הקיצבה או המענק, הכל באופן ולפי כללים שייקבעו על ידי המוסד ומשרד הבריאות". המוסד לביטוח לאומי בעניינינו פירט את אופן התשלום לו זכאית המערערת וכן את הסכום ששולם למערערת בגין הנכות שנקבעה לה. אין בפי המערערת טענות בנוגע לאופן התשלום (כמענק חד פעמי לעומת גמלה) או בנוגע לסכום ששולם עבור מענק זה, והמערערת לא הציגה תחשיב לפיו היא סבורה שהיה על המוסד לביטוח לאומי לשלם לה את התשלום בגין נכותה.

...

בדיון שנערך בפניי ביום 8.7.20 בהליך האמור הציגה המערערת תיעוד ביקור אצל פסיכיאטר בבית חולים ברזילי מיום 7.7.20, בסיכומו נכתב כי לפי מצבה הנפשי יש רושם שתתקשה לעבור בדיקת CT. בפרוטוקול הדיון מיום 8.7.20, ניתן על ידי פסק דין כלהלן (להלן – פסק הדין המחזיר) - "1. בדיון היום, הציגה המערערת סיכום ביקור מיום 7.7.20 ממנו עולה לכאורה כי לפי מצבה הנפשי היא תתקשה לעבור בדיקת סיטי וזאת לצורך טענותיה לעניין המינגיומה. בנסיבות אלו, אני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתתייחס למסמך האמור בכל הקשור לטענות המערערת בנושא זה.

משאין חולק כי לתובעת שולם תשלום מהווה מענק חד פעמי כאמור, ובהעדר טענות בנוגע לאופן התשלום (באמצעות מענק חד פעמי) או בנוגע לגובה המענק ששולם, טענות המערערת בשאלת התשלום הרטרואקטיבי נדחות אף הן. לסיכום - הערעור נדחה.

השופט מיכאל שפיצר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (הנשיא אלכס קוגן; גז"ז 2483-03-20) אשר קיבל בחלקה את ערעורה של המבקשת על החלטתה של ועדה רפואית לעררים מיום 18.12.2019 (להלן – הוועדה) לפי חוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד – 1994 (להלן – החוק).

החלטת הוועדה הוועדה היתכנסה כאמור ביום 18.12.2019, כאשר לנגד עיניה עמדה חוות דעתו של פרופ' רחמים בן יוסף, שהוגשה על ידי המבקשת, ואשר סיכם את ממצאיו כדלקמן: "הגב' חגאזי סובלת משאת ממאירה פוליקולרית של בלוטת התריס למרות העידר אישוש פתולוגי לאבחנה זו. היא עברה הסרה כירורגית של האונה הימנית של בלוטת התריס, והסרה קרינתית של האונה השמאלית. מאז הניתוח והטיפול הקרינתי היא זקוקה לטיפול תרופתי חלופי ולמעקב אנדוקריני/אונקולוגי כמקובל בחולים אונקולוגים. היא אינה במעקב סדיר ועד היום אינה מאוזנת תרופתית. מחלתה נגרמה במלואה מקרינה שקיבלה בילדותה בעקבות הגזזת וסעיף הליקוי המותאם למצבה הוא סעיף 3(ג)." לאור האמור בחוות הדעת, החליטה הוועדה כי: "הועדה היתכנסה לאור פשרה שקבלה תוקף של פס"ד של בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה מ-25.10.18 כבוד השופט אלכס קוגן, כדי לידון שוב בשיעור הנכות בגין מחלת התירואיד. זאת לאחר שבועדה האחרונה נקבעה נכות בגין מחלת תירואיד על פי חוות דעת האונקולוג דר' וייצן שסבר שיש לתת נכות זאת בגלל הספק-ספק שהטיפול ביוד רדיואקטיבי שקבלה כדי לדכא את פעילות בלוטת התירואיד שנגרמה בגלל זפק רב קשרתי גרם להרס גידול סרטני חבוי שהיה בבלוטה.

...

לאור זאת, ומשפנייתה האחרונה של המבקשת להכרה בהחמרה, נעשתה ביום 2.3.2015, הרי שנדחות טענותיה לגבי מועדי תחולה הקודמים למועד האמור, "לא בגין הסרטן שהיא טוענת בו לקתה בילדותה, לא בגין הצלקות בגינן היא טוענת שיש לקבוע נכות מיום 3.5.2002, ולא בגין הנכות הנפשית החל מיום 5.10.2013". בית הדין מפרט שועדה רפואית מיום 21.6.2015, הכירה בנכות של 10%, וכך גם הגדילה את נכותה בגין הפרעות במצב הרוח – מצב הסתגלותי מ -10% ל -20%, בתוקף מיום 21.6.2015.

הכרעה לאחר שבחנתי את טענות המבקשת, ואת כלל החומר שבתיק, איני מוצא לנכון ליתן רשות ערעור, וזאת מהטעמים הבאים: תקנה 9(ב) לתקנות, חוסמת את דרכם של מבוטחים להגדיל את אחוזי הנכות שלהם עקב החמרה, קודם למועד הגשת בקשתם בנושא זה. כך נהגה הועדה בעניינה של המבקשת, ופעלה בהתאם לדין.

מהאמור לעיל עולה שדין הבקשה להידחות.

זהו ערעורה של גב' מרים חג'אזי (להלן: "המערערת") על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק לפצוי נפגעי גזזת השתנ"ד-1994 (להלן: "החוק"), שקבעה ביום 18.12.19 כי למערערת נכות משוקללת בשיעור 45% החל מיום 02.03.15 לפי הפרוט כדלקמן: נכות בשיעור 15%לפי סעיף 77 נכות בשיעור 10% לפי סעיף 75 2 ב נכות בשיעור 10% לפי סעיף 3 ב נכות בשיעור 20% לפי סעיף 34 א 3 הועדה היתכנסה מכוח פסק דין מיום 29.07.19 בתיק גז"ז 52945-06-19 שנתן תוקף להודעת הצדדים בדבר הסכם פשרה לפיו "...לפנים משורת הדין , מסכימה המשיבה להשיב את עניינה של המערערת לבחינה מחודשת של הטענות בכתב העירעור בפני הועדה הרפואית לערר..". יש כאן השתלשלות דברים מאוד ארוכה של מערערת ילידת 1949 שהוקרנה בילדותה לקרקפת בשל גזזת והוכרה כנפגעת מכוח החוק.

...

במצב דברים זה, אינני סבור שיש מקום לחייב את המדינה בהוצאות בעיקר בשל התנהלותו של בנה של המערערת שמספר פעמים ביקש בשמה ממש ברגע האחרון לדחות את הדיון שנקבע בבית הדין מהטיעון שאמו חולה, בו בזמן שבסופו של דבר ממילא הוא זה שהתייצב לדיון ללא אימו.

דיון והכרעה סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל-פי הפסיקה נידרש בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).

לאור העובדה אנחנו טוענים שלא עבר טפולי גזזת ולא הוכר כנפגע גזזת ולכן לא ניתן לקבוע שהגזזת אחראית לגידולים אילמלא חשיפה תעסוקתית אין אפשרות לדעת שהיו מופיעים גידולים בכל זאת" [ההדגשה אינה במקור, י.מ. ל.].

" הינה כי כן, דחיית טענות המערער בדבר הקרנתו כנגד מחלת הגזזת, התבססה על מספר אדנים: שמו של המערער לא מופיע בכרטסת, גרסתו בדבר הקרנות באיזור מגוריו אינה מתיישבת עם המידע שנאסף על-ידי ועדת המומחים ובדיקה קלינית של קרקפת המערער על-ידי רופא מומחה בתחום העור ויתר מומחי הועדה.

...

לאחר שחזרתי ועיינתי בחומר בתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי יש לקבל את הערעור, כמפורט להלן.

לפיכך קובעת הוועדה כי התובע לא קיבל טיפול בהקרנה כנגד מחלת הגזזת ודין התביעה להידחות.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן: "הועדה") לפי חוק נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: "החוק") מיום 15.11.2020, אשר היתכנסה בשנית בהתאם להליך גז"ז 57787-01-20 מיום 24.2.2020 (להלן: "פסק הדין המחזיר").

...

נוכח האמור לעיל, סברתי כי לא קיימת הצדקה להשיב את העניין לבחינת הועדה פעם נוספת ודין הערעור להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה.

כפועל יוצא, דין הערעור להידחות.