ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים אין החמרה

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהיתכנסה ביום 20.7.2023 (להלן: "הוועדה") מכוח פסק דין מחזיר (להלן: "פסק הדין"), ושבה וקבעה כי הניתוח מיום 17.8.2021 אינו קשור לתאונת העבודה המוכרת של המערער אצל המשיב, וכפועל יוצא מכך קבעה כי אין החמרה במצבו הרפואי של המערער.

...

זאת ועוד, אני סבור כי הועדה התייחסה באריכות ובאופן מנומק לבדיקת ה-EMG וערכה דיון מקיף וממצה באופן העונה על הוראות פסק הדין המחזיר.

לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, וכי היא קבעה את מסקנותיה באופן ברור, תוך עיגון קביעותיה הרפואיות בחומר הרפואי שהונח לפניה.

סוף דבר – לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 10/05/2023 (להלן: "הועדה").

ביום 27/01/2022, היתכנסה וועדה רפואית מדרג ראשון לידון בתביעת המערער להחמרת מצב, וקבעה, בין היתר, כי אין החמרה במצבו.

...

מדובר בנימוק רפואי מקצועי, אשר בית הדין לא נוטה להתערב בו. אינני מקבלת את טענות המערער לפיהן היה על הוועדה להצביע על מקור הנכות.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה או במסקנותיה.

מכאן, הערעור נדחה.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.5.2023, אשר דחתה ערר המערער וקבעה כי אין החמרה במצבו הרפואי.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, פרוטוקול הועדה ובמסמכים הרפואיים ובטענות שהועלו בדיון, אני קובע כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לסיכום – החלטת הועדה מבוססת על הנמקה ברורה ועל שיקולים רפואיים-מקצועיים, והיא מצויה בגדר מתחם הסבירות.

על כן, דין הערעור להידחות.

ביום 21.6.20 היתכנסה הועדה ולאחר ששמעה את דברי המערער, קבעה - "הועדה היתכנסה מכוח פס"ד מיום 17.12.19 ושמעה את התובע שהפנה למכתב תלונות. התובעת [צ"ל: הועדה] מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 100% מיום 8.10.18 ועד 20.10.18 בגין החלמה מהניתוח. מיום 21.10.18 לא חלה החמרה". על החלטה זו הגיש המערער ערעור שני בהליך הקודם (ב"ל 43369-07-20).

ביום 15.2.22 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה "עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים באותו הרכב מיום 21.06.20 על מנת שזו תשקול מחדש קביעתה בעיניין משך הנכות הזמנית שנקבעה למערער תוך שתנמק קביעתה באשר לתקופה אותה היא קובעת למערער לעניין זה. הועדה תתייחס לטענות המערער כמפורט במסמך מיום 05.03.19 אליו הפנה את הועדה בדיון בפניה." ביום 19.4.23 היתכנסה הועדה ושמעה את תלונות התובע ודברי בא כוחו לפיהם "מבקשים נכויות זמניות ארוכות יותר בניתוחים אחרים שעבר קיבל נכויות ארוכות יותר מהמסמכים הרפואיים עולה כי נידרשת תקופת החלמה ארוכה יותר". הועדה עיינה בפסק הדין המחזיר וקבעה כי – "הועדה עיינה במכתב התובע מיום 5/3/19 שבו פירט את מגבלותיו וכן הועדה עיינה בדוח אישפוז מבית חולים הדסה לפיו עבר החלפת קוצב (לא השתלה מחודשת) והוזמן לבקורת מרפאתית לאחר הפרוצידורה כעבור 10 ימים. לדעת הועדה הנכות הזמנית שקבל תואמת את סוג הפרוצידורה שעבר ומותירה את החלטתה בעינה. נכותו 100 אחוז עבור תקופת ההחלמה מהניתוח 8/10/18 עד 20/10/18 ומיום 21/10/18 אין החמרה". על קביעה זו הגיש המערער ערעור שלישי לבית דין זה, הוא העירעור שלפניי.

...

דיון והכרעה כבר כעת אבהיר כי, לאחר שעיינתי בכלל החומרים בתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

יחד עם זאת, משהמערער יוצג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ואך לפנים משורת הדין, החלטתי שלא לעשות כן. רשות ערעור - על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים.

ערעור על ההחלטה כאמור היתנהל בהליך 46185-01-22 בפני כב' הרשם אביעד אברגיל, במסגרתו הוסכם בפסק דין מיום 1.6.22 על החזרת עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, "על מנת שתעיין במסמך רפואי משנת 2015 המתייחס לביקור מיום 3.4.15 ותשקול האם יש בכך כדי לשנות מעמדתה, בכל הנוגע לקשר הסיבתי לברך שמאל, וזאת בשים לב להכרה במעיכה בשוק שמאל". הועדה הרפואית לעררים היתכנסה ביום 16.4.23 ולאחר שהתייחסה למסמכים הרפואיים הנדרשים בפסק הדין, חזרה על קביעתה ולפיה אין החמרה, הואיל ואין קשר סיבתי בין הפגיעה בשוק שהוכרה בשנת 2010 לבין הפגימה בברך שמאל.

...

התלונות והניתוח של ברך שמאל אינן קשורות לתאונה, לפיכך הערעור נדחה.

על כן, הערעור נדחה.

בשים לב למכלול נסיבות העניין, ישלם המערער למשיב סך של 1,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. כל אחד מן הצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.