ערעור על החלטת ועדה רפואית לגבי נכות זמנית של 70%

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13/1/15, אשר דחתה את ערר המערערת וקבעה שכאבי הגב אינם קשורים לתאונת העבודה שארעה ביום 18/9/13 (להלן: "הועדה").

ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר היתכנסה לידון בעיניינה של המערערת ביום 20/10/14, קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 70%, החל מיום 19/12/13 ועד ליום 31/1/15.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שאפרט להלן.

לכל האמור לעיל הוועדה דוחה את הערעור התובעת ומשאירה את התביעה בדרג I על כנה".

לאור האמור לעיל, משלא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 23.9.19 אשר הותירה את נכותה הנפשית של המערערת בשיעור 30% בהתאם לפריט הליקוי 34(א)4 המפורט בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: התקנות).

המשיב הפנה לכך כי וועדה קודמת ממאי 2017 קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 70% עד מאי 2018 עקב אישפוז יום בו שהתה המערערת.

באשר לבקשת המערערת להחלפת הרכב הועדה, פסיקת בית הדין הארצי קובעת כי דרך המלך היא השבת עניינו של המערער לועדה באותו הרכב ובלשון בית הדין הארצי (בר"ע (ארצי) 71510-09-16 רנה רני פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי, 28.05.2017): "לא מצאנו כי המקרה הנוכחי נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים העברת הדיון לועדה בהרכב אחר. הלכה פסוקה היא, שדרך המלך בקשר להחזרת עניינו של המבוטח לועדה רפואית היא החזרתו לועדה באותו הרכב. רק במקרים נדירים בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לועדה בהרכב אחר.

...

לאור כל אלה טען המשיב כי יש לדחות את הערעור.

הנמקה שאינה עונה לטעויות המשפטיות שמצא בית הדין והצדיקו השבת עניינה של המערערת לוועדה, מהווה בפועל אי מילוי אחר הוראות פסק הדין.

באשר לבקשת המערערת להחלפת הרכב הוועדה, פסיקת בית הדין הארצי קובעת כי דרך המלך היא השבת עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב ובלשון בית הדין הארצי (בר"ע (ארצי) 71510-09-16 רנה רני פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי, 28.05.2017): "לא מצאנו כי המקרה הנוכחי נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים העברת הדיון לוועדה בהרכב אחר. הלכה פסוקה היא, שדרך המלך בקשר להחזרת עניינו של המבוטח לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה באותו הרכב. רק במקרים נדירים בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר.

סוף דבר- עניינה של המערערת יוחזר לוועדה בהרכב חדש בכל הנוגע לתחום הנפשי בגינו הושב עניינה של המערערת לוועדה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.6.20 (להלן: "הועדה"), אשר היתכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (ב"ל 18961-08-19, להלן: "פסק הדין המחזיר") וקבעה שלא חל שינוי בדרגת נכותו היציבה של המערער (להלן: "ההחלטה").

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 10.12.18 נכות זמנית בשיעור 70%, לתקופה מיום 23.8.18 ועד ליום 31.3.19 וכך נימקה את החלטתה (פרוטוקול הועדה צורף לכתב התשובה): "לדעת הפוסק קיים קשר בין החמרת מצב בברך ימין בשל פגיעה בברך שמ' מ- 1979. התפתחות שינויים נווניים פוסט טראומטיים אשר הביאו להחלפת מפרקי ברך שמ' בסופו של דבר ללא ספק רוב העומס בזמן הליכה וניידות היה על ברך ימין דבר שגרם לשחיקת סחוס גם בברך זו והחלפת מפרק ב 8/18.

במעמד הדיון בעירעור הוסיף המערער וטען, כי אחד מחברי הועדה (האורתופד ד"ר אפרים ברונשטין) ניתח אותו בעבר ולבקשת המערער ניתנה לו שהות להגשת מסמכים רפואיים בעיניין.

...

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 10.12.18 נכות זמנית בשיעור 70%, לתקופה מיום 23.8.18 ועד ליום 31.3.19 וכך נימקה את החלטתה (פרוטוקול הוועדה צורף לכתב התשובה): "לדעת הפוסק קיים קשר בין החמרת מצב בברך ימין בשל פגיעה בברך שמ' מ- 1979. התפתחות שינויים ניווניים פוסט טראומטיים אשר הביאו להחלפת מפרקי ברך שמ' בסופו של דבר ללא ספק רוב העומס בזמן הליכה וניידות היה על ברך ימין דבר שגרם לשחיקת סחוס גם בברך זו והחלפת מפרק ב 8/18.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראת פסק הדין המחזיר וקבעה, כי לא חלה החמרה במצב המערער.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן במכלול החומר הקיים בתיק ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.9.2021 (להלן: "הועדה") אשר דחתה את עררו והותירה את נכותו הרפואית, לאחר הפעלת תקנה 15, בשיעור 70%החל מיום 1.1.2020.

ביום 18.12.2019 ועדה רפואית לעניין תום זמניות קיבלה את חוות הדעת המפורטות לעיל וקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 70% מיום 1.4.2019 ועד ליום 31.12.2019.

אציין כי לא נעלם מעיני שהועדה דנה בטענות המערער ביחס לצלקת ו-א.א.ג. כאשר גם בעניינים אלו ניתנה החלטה על ידי הועדה מיום 18.12.2019 כי לא נותרה נכות ומדובר בהחלטה חלוטה שכן לא הוגש בגינה ערעור.

...

לטענת המשיב, לא נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה ועל כן יש לדחות את הערעור.

לגבי הצלקת – נוכח העובדה שמדובר בצלקת גלויה בצוואר, צלקת שמשתפשפת בבגד וחשופה לחיכוך מוגבר אנו סבורים כי יש לקבוע נכות בשיעור 10% בגינה.

לסיכום נקודה זו, הוועדה ממילא לא הוסמכה לדון בנושאים אלה ולו מטעם זה אין הצדקה להשיב עניינים אלו לדיון חוזר בפני הוועדה.

סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו ההרכב על מנת שתשקול התאמת נכות למערער בגין מרפק ימין.

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 70% מיום 14.3.2021 ועד ליום 31.8.2019 ונכות יציבה בשיעור 20% החל מיום 1.9.2019.

המסגרת המשפטית סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בענף נכות כללית בשאלות משפטיות בלבד.

באופן דומה לא מצאתי כי נפלה טעות בקביעת ועדת הערר ככל שזו נוגעת למועד תחולה הנכות, זאת מקום שבו הנכות הזמנית נקבעה בתקופת האישפוז בעקבות הארוע וזאת לתקופה קצובה מיום 16.2.2019 ועד ליום 31.8.2019.

...

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות שכן הערעור הוגש ביום 11.4.2021, מעל 8 חודשים ממועד מתן ההחלטה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמסמכים המצורפים, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.