ערעור על החלטת ועדה רפואית לאחר תאונת עבודה

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.5.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 10% בגין חרדה, החל מיום 17.10.21 וכי אין מקום להפעלת תקנה 15 בעיניינו של המערער (להלן: "ההחלטה").

" הועדה קיבלה את הערר וקבעה, כי אכן חלה החמרה במצב המערער כתוצאה מתאונת העבודה הנדונה מיום 29.5.18 וכך סיכמה החלטתה: "הועדה עיינה במסמכים הרפואיים, שי לציין כי בעקבות התאונה משנת 2020 חלה החמרה במצבו הנפשי והטיפול התרופתי הועלה למעשה הוכפל.

הועדה היתעלמה בכך מטענות המערער בפניה, כי חלה ירידה בהכנסותיו וכי הוא חזר אחרי התאונה לעבוד בתפקיד מלגזן ובמשמרת צהריים בלבד, בהתאם להמלצות הפסיכיאטר.

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

אף אם ניתן לקבל את טענת המערער, כי חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו הרי שמכל מקום הוועדה קבעה, בהתאם לממצאי בדיקתה הקלינית, שיעור הנכות שנקבעה ושיקול דעתה המקצועי, כי המערער מסוגל לעבודתו ושעה שמדובר בשני תנאים מצטברים, הרי שממילא אין בכך כדי לשנות מקביעת הוועדה ודין טענות המערער בעניין העדר הפעלת תקנה 15 להידחות.

סוף דבר אשר על כן – הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.4.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה למערערת נכויות זמניות בשיעורים משתנים לתקופה מיום 22.5.21 ועד ליום 31.12.21 וכי החל מיום 1.1.22 לא נותרה למערערת נכות יציבה בגין תאונת העבודה (להלן: "ההחלטה").

בפן האורתופדי: שימת לב הועדה לכך שכבר ביום התאונה נרשם, כי המערערת נפגעה בגפה הימנית ובסמוך לאחר התאונה היא התלוננה על "כאבים בצואר לדבריה עם הקרנה לידיים", ביום 9.5.21 נבדקה המערערת על ידי רופא המשפחה ואובחנה "רגישות בשכמה ימין"; ביום 26.5.21 נבדקה המערערת על ידי מומחה באורתופדיה שתיעד תלונות על "כאבים בעורף"; ביום 5.9.21 נבדקה המערערת על ידי אורתופד שתיעד תלונות על "כאבים לאורך יד ימין" והפנה אותה לבדיקת US כתף ימין.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

סוף דבר אשר על כן – הערעור מתקבל.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לערערים (נפגעי עבודה) מיום 12.5.22 אשר היתכנסה מכוח פסק הדין שניתן בב"ל 38905-03-21 והותירה את החלטתה הקודמת על כנה.

כמו כן, בעוד שפסק הדין המחזיר עוסק בהחלטת ועדה בדבר ניכוי מצב קודם לאחר תאונת עבודה, נדמה כי הנמקת הועדה משקפת החלטה מתוך חוסר ודאות לגבי שאלת מקור הנזק, כאשר הועדה מציינת: "אין ודאות באם הממצאים במנסקוס ובסחוסים הנם תוצאת התאונה הנידונה או נובעים מהפתולוגיה הקודמת. אך מאחר וארעה תאונה (התאונה הנידונה) יוחסה לה חלק מהנכות." מהלך זה, לא רק שאינו מתיישב עם הוראות פסק הדין המחזיר אלא גם מנוגד לפסיקה המצריכה מצב רפואי מוכח לצורך ניכוי מצב קודם (בר"ע 46178-10-20 המלל - טטיאנה צירולניק (9.12.20)).

...

על רקע דברים אלה, טענות המערער הינן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ועל כן, דינן להידחות.

לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.

סוף דבר - עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שזו תדון בערר המערער מבראשית.

לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.12.22 (להלן: "הועדה").

למקרא ההחלטה עולה, כי אין כל נימוק לקביעה כי הנכות אינה מונעת מן המערער לחזור לעבודתו, שעה בהתאם לטיעוני המערער קודם לתאונה עבד כמורה לחינוך גופני בתיכון כשכיר ומאמן כדור יד עצמאי, ולאחר התאונה שינה עבודתו לעבודה משרדית פקידותית בארגון המורים, וחדל לאמן כעצמאי כימעט לחלוטין.

...

בענייננו, לאחר שקילת טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתדון בהפעלת תקנה 15, ולו באופן חלקי, תוך שתנמק קביעתה לפיה הנכות אינה מונעת מהמערער לחזור לעבודתו.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.9.2022 (להלן – החלטת הועדה).

על החלטת הועדה מדרג ראשון הגישה המערערת ערר, וביום 14.9.2022 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים, מושא ערעור זה, אשר הקשיבה לדברי המערערת ובא-כוחה כדלקמן: "לקוח: הייתי כמה פעמים אצל רופא מישפחה, הוא הפנה אותי ולא רציתי להגיע למקום הזה. הבנתי שאני לא יכולה להיתמודד עם זה. הרופא עוד אז הביא לי סימבלטה בגלל שלא היה לי מצב רוח. הייתי אצל רופא מישפחה וכל הזמן הייתי חולה. אני לא יכולה להיות בבית, אני כל הזמן הולכת לעבודה. לא יכולתי להזיז את היד. אני מטופלת נוירולוגית בגלל מגרנות והוא אמר לי בעצמו שזו לא אני ויש לי ירידה מאז הנפילה. גם אני מרגישה את זה לבד. אני כבר לוקחת את החפיסה השנייה. אני מרגישה אחרי הכדורים חולשות, לקחתי בחודשיים חצי כדור ואחר כך כדור. אני במצב רוח לא טוב שאני נימצאת לבד, אני כל הזמן בוכה, אני חייבת אנשים סביבי. אני גרושה גרה עם הבן שלי.

אשר לתחום הנפשי – החלטת הועדה, כי המערערת פנתה לראשונה לטפול פסיכיאטרי שנה ושלושה חודשים לאחר התאונה ואחר כך פנתה שוב לטפול ביום 5.9.2022, לא נסתרה על ידי המערערת ולא הוצג על ידה תעוד רפואי הקודם לתעוד אליו התייחסה הועדה.

...

לפיכך, אינני מקבל את טענות המערערת בדבר קיומם של מסמכים רבים בתחום הנפשי לאחר התאונה מהן הוועדה התעלמה.

אינני מקבל את שאר טענות המערערת בנוגע להחלטת הוועדה בתחום הנפשי.

אינני מקבל את טענת המערערת לפיה על הוועדה היה לקבוע את שיעור נכותה בדומה לנכות שנקבעה לה במסלול הנכות הכללית, וזאת ממספר טעמים: ראשית, טענה זו כלל לא נטענה על ידי המערערת בפני הוועדה ולכן גם לא נדונה על ידה.