על החלטת הועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר, בעקבותיו היתכנסה הועדה הרפואית לעררים מושא ערעור זה, אשר דחתה את הערר וקבעה כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 0%.
לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הועדה כל פגם משפטי, שכן הועדה מוסמכת לקבוע קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה שהוכרה כתאונת עבודה לבין מצבו הרפואי הנוכחי של הנפגע.
לאחר שעיינה בחוות הדעת של ד"ר עמיקם, היועץ הקרדיולוג מיום 10/7/13 ושל ד"ר כוהן, היועץ הנפרולוג מיום 25/12/12, ביקשה הועדה להחזיר את התיק ליועץ קרדיולוג ד"ר עמיקם על מנת שידון בדרגת הנכות ובקשר הסיבתי בין התאונה שהוכרה ובין מצבו הרפואי של המערער.
הועדה עיינה בחוות דעת היועץ בתחום אף אוזן גרון, ד"ר בן דוד, מיום 18/11/13, אשר קבע שאין נכות.
נשוב לענייננו:
בנסיבות המקרה שלפני, פקיד התביעות הכיר מפורשות בפגימה הלבבית, לאמור "זהום משני ודלקת קרום הלב, החלפה חוזרת של מסתמי הלב". מכאן, שהועדה אינה רשאית לידון בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לבין ההחלפה החוזרת של מסתמי הלב.
הינה כי כן, היועץ לועדה בתחום הקרדיולוגיה, ד"ר עמיקם, שלל קשר סיבתי בנגוד לקביעה מפורשת של פקיד התביעות, אשר הכיר ב"החלפה חוזרת של שסתומי הלב" כפגימה הקשורה לעבודה.
...
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקולים ובחוות הדעת של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בעל פה ובכתב, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
לסיכום, הוועדה דחתה את הערר וקבעה, כאמור, את נכותו של המערער בשיעור 0% מיום 5/8/11.
סוף דבר:
אשר על כן, עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכב חדש, אשר תדון בערר מראשיתו.
