מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על החלטת ועדה רפואית בעניין קשר סיבתי בתחום אף-אוזן-גרון

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2014 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

על החלטת הועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר, בעקבותיו היתכנסה הועדה הרפואית לעררים מושא ערעור זה, אשר דחתה את הערר וקבעה כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 0%.
לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הועדה כל פגם משפטי, שכן הועדה מוסמכת לקבוע קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה שהוכרה כתאונת עבודה לבין מצבו הרפואי הנוכחי של הנפגע.
לאחר שעיינה בחוות הדעת של ד"ר עמיקם, היועץ הקרדיולוג מיום 10/7/13 ושל ד"ר כוהן, היועץ הנפרולוג מיום 25/12/12, ביקשה הועדה להחזיר את התיק ליועץ קרדיולוג ד"ר עמיקם על מנת שידון בדרגת הנכות ובקשר הסיבתי בין התאונה שהוכרה ובין מצבו הרפואי של המערער.
הועדה עיינה בחוות דעת היועץ בתחום אף אוזן גרון, ד"ר בן דוד, מיום 18/11/13, אשר קבע שאין נכות.
נשוב לענייננו: בנסיבות המקרה שלפני, פקיד התביעות הכיר מפורשות בפגימה הלבבית, לאמור "זהום משני ודלקת קרום הלב, החלפה חוזרת של מסתמי הלב". מכאן, שהועדה אינה רשאית לידון בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לבין ההחלפה החוזרת של מסתמי הלב.
הינה כי כן, היועץ לועדה בתחום הקרדיולוגיה, ד"ר עמיקם, שלל קשר סיבתי בנגוד לקביעה מפורשת של פקיד התביעות, אשר הכיר ב"החלפה חוזרת של שסתומי הלב" כפגימה הקשורה לעבודה.
...
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקולים ובחוות הדעת של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בעל פה ובכתב, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
לסיכום, הוועדה דחתה את הערר וקבעה, כאמור, את נכותו של המערער בשיעור 0% מיום 5/8/11.
סוף דבר: אשר על כן, עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכב חדש, אשר תדון בערר מראשיתו.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

וכך נאמר בפסה"ד: "...ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, להחזרת עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים מיום 17.1.2013, על מנת שתתייחס באופן מנומק לחוות דעתו של ד"ר מרדכי הימלפרב מיום 22.1.2013, ותשקול עמדתה בשנית בשאלת הקשר הסיבתי בתחום אף-אוזן-גרון.
אלא שהחלטת הועדה בתחום הפסיכיאטרי מיום 4/2/14 לא התייחסה אל התלונות בתחום א.א.ג. כחלק מהלקות הפסיכיאטרית ואף קבעה שאין קשר סיבתי בין התלונות בתחום א.א.ג. לארוע הנידון .
דיון: בבוא בית הדין לתת פס"ד בעירעור על החלטת ועדה רפואית – רשאי בית הדין לידון בשאלה משפטית בלבד, ולא בשאלות רפואיות.
בעניינינו – הועדה ישבה מכוח פסה"ד, ועל כן היה עליה לפעול אך ורק על פי ההוראות שניתנו לה בפסה"ד. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי הועדה אכן התייחסה ובאופן מפורט לחוות דעתו של ד"ר מרדכי הימלפרב , אם כי לא קיבלה את מסקנותיו.
...
מכל האמור לעיל עולה כי הוועדה התייחסה באופן מנומק לחוות דעתו של ד"ר מרדכי הימלפרב מיום 22.1.2013, כפי שנדרשה, שקלה עמדתה בשנית בשאלת הקשר הסיבתי בתחום אף-אוזן-גרון, והגיעה לאותן מסקנות.
סוף דבר: הערעור נדחה.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 27.1.19 , אשר היתכנסה בעקבות פסק דין שניתן בתיק ב"ל 32628-01-16 (להלן- פסק הדין המחזיר).
עוד קבעה הועדה כי אין קשר סיבתי בין נכותו בתחום אף אוזן גרון לבין התאונה.
הועדה הרפואית לעררים אשר היתכנסה בעיניינו של המערער ביום 26.4.15 פנתה ללשכה הרפואית של הנתבע לחוות דעתו בעיניין שאלת הקשר הסיבתי בין מחלת ה CMT לבין התאונה הנידונה, ואף קיבלה מכתב הנחיות אותו אימצה.
תמצית טענות המשיב יש להשיב את ענינו של המערער אל הועדה בהרכבה הנוכחי על מנת שתידון בבחינה הנפשית אולם , באשר לתחום הנורולוגי לא מדובר בפגם משפטי בהחלטת הועדה אשר פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ואימצה את עמדת וועדת המומחים.
...
הסקת מסקנה בדרך זו אינה מקובלת בעולם הרפואה.
מכאן עולה כי לא מדובר במסקנה שהתקבלה באופן שרירותי אלא לאחר בחינת המאמרים הנזכרים בחוות דעת פלכטר שעה שהוועדה המייעצת הבהירה "הוועדה מציינת פעם נוספת שחקרה בעיון רב את כל המאמרים שצוטטו על ידי ד"ר פלכטר בחוות דעתו". חרף האמור לעיל, המשיב הסכים להחזיר את עניינו של המערער אל הוועדה לעררים אשר תשוב ותפעל על פי הוראות פסק הדין במלואן דהיינו , הן בתחום הנפשי והן בעניין שאלת הקשר בין מחלת CMT ובין התאונה.
  סוף דבר דין הערעור להתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר אל הוועדה לעררים בהרכבה הנוכחי.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 10.11.2020 קבעה הועדה, כי אין קשר סיבתי משפטי בין הטינטון ממנו סובל המערער לבין התאונה ולא העניקה למערער נכות בתחום זה. על החלטתה זו הגיש המערער ערעור וביום 17.2.2021 ניתן פסק הדין המחזיר, אשר זו לשונו: "בהסכמת הצדדים יוחזר עניינו של המערער אל הועדה לעררים, בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול בשנית את שאלת קיומו של קשר סיבתי בין הטינטון לתאונה.
המערער טוען, כי הועדה אף שינתה את עמדתה במהלך דיוני הועדה עת התחלף הפוסק בתחום אף, אוזן, גרון מכיוון שהפוסק החדש לא קיבל את תוצאות הבדיקות של המערער.
יוזכר, כי על-פי פסק הדין המחזיר, היה על הועדה להתייחס למסמך הרפואי מיום 8.5.2018 ולכל תעוד רפואי רלוואנטי מוקדם ליום 10.11.2020, וכן לחוות הדעת ד"ר **** ציק ולנמק עמדתה בעיניין הקשר הסיבתי בין הטינטון לתאונה.
...
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את הערעור.
נהיר מהפרוטוקול לעיל, כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר שכן היא דנה במסמכים אליהם הופנתה והסבירה הסבר ברור ומפורט מדוע לא ניתן לקשור בין התאונה לטנטון ועל כן, דין הערעור להידחות.
סוף דבר – משהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ולא נפלה טעות משפטית בעבודתה, הערעור נדחה.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2011 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.1.2010 בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי בין תלונות המערער בקשר עם ע"ש צווארי ובין התלונות בתחום א.א.ג לבין פגיעה בעבודה מיום 11.6.10.
וכך נקבע בפסק הדין: "המערער ובא כוחו יוזמנו פעם נוספת לדיון בוועדה, אשר תדון מחדש בשאלת הקשר הסיבתי כין התאונה מיום 11.6.00 לבין פגימותיו של התובע בתחום א.א.ג, תוך שתתייחס במפורט במנומק למסמכים הרפואיים כפי שפורטו לעיל. בנוסף תידון הוועדה מחדש בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגימה של המערער בע"ש צוארי לבין התאונה הנדונה ותיתן החלטה מנומקת ומפורטת בעיניינו". ביום 17.12.2008 קבעה הועדה הרפואית לעררים כי אין קשר סיבתי בין התאונה לפגימות בעמוד השידרה הצוארי ובתחום אף אוזן גרון ן(ס' 18, 19 ו-21 לכתב העירעור).
...
יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תדחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והועדה הרפואית לעררים תדרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה" (דב"ע (ארצי) לב/120 – 0 צבי מנחם – המוסד לביטוח לאומי, כרך ד 73 (1972)).
הועדה התייחסה למועד הופעת התלונות ברישומים הרפואיים אך לא התייחסה למנגנון הפגיעה שהוא, בתוספת לציון שהכאבים הופיעו מייד, הביאו את ד"ר עמיהוד למסקנה בדבר קשר סיבתי.
סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו כעולה מסעיף 19 לפסק הדין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו