ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) בדבר דחיית ערר על קביעת נכות

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.1.22 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי למערערת נכות בשיעור 0%, החל מיום 11.3.19 (להלן: "ההחלטה").

הועדה שמעה את תלונות המערערת לפיהן: "עובדת ניקיון – עובדת אבל קשה לי ומחפשים לי מחליפה כל הזמן". עוד הקשיבה הועדה לטיעוני באת כח המערערת שנרשמו מפיה בזו הלשון: "הערר מוגש על קביעת ועדה דרג ראשון. הוגש אישור רפואי ותוצאות בדיקת MRI שמצביעות על קרע חלקי בגיד הסופראספינטוס ואני מבקשת לאמץ את חוות הדעת של הרופא שקובע 15% נכות. הפגיעה בעיקר בכתף ימין וכל המאמץ בעבודה בכתף שמאל מה שמחליש את היד ימין." הועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית וכך רשמה את ממצאיה: MRI" כתף ימין – קרע חלקי בSS וIS.

וכיוון שהוועדה ציינה לפניה את הנושא ולא שונה דבר, הועדה דוחה את הערר.

מדובר בקביעה מקצועית נהירה, המצויה בגדר סמכות הועדה ונסמכת על שיקול דעתה והתרשמותה הבלתי אמצעית ממצב המערערת, כאשר נפסק זה מכבר, כי "הועדה רשאית להיתחשב באי-שתוף פעולה מצד המערער בבואה להחליט", וכן "רשאית לשקול מאמצים של המערער להסתיר את נכותו האמיתית" (דב"ע (ארצי) נב/27-01 ממן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ו, 335); עם זאת, נפסק באותו עניין, כי עת עולה חשד לחוסר שתוף פעולה מצד המבוטח כאמור נידרשת הועדה ליידע את המבוטח בדבר חשד זה ולשמוע את תגובתו – כפי שפעלה הועדה בעניינינו.

...

מנגד טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

אין בידי לקבל את הטענה, כי הוועדה לא הזהירה את המערערת מפני העדר שיתוף פעולה.

חזקה על הוועדה שפעלה כרשות שלטונית באופן תקין ובהתאם לכללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי, וחזקה כי הפרוטוקול משקף נאמנה את שהתרחש בחדר הבדיקה ומשכך דין טענותיה העובדתיות של המערערת בעניין אופן התנהלות הוועדה, אשר עלו בדיעבד ובעלמא – להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור – הערעור נדחה.

במסגרת פסק דין זה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (ב"ל 55943-06-21), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: ועדת העררים או הועדה) מיום 18.5.2021.

בסופו של דבר דחתה הועדה את הערר בהעדר החמרה.

לאור זאת טען העותר כי לא ייתכן שבדיקתה הקלינית של וועדת הערר תגבר על המסמכים שהמציא לה. בית הדין האיזורי דחה את טענותיו של המבקש וקבע בין היתר כי וועדת העררים התייחסה למסמכים הרפואיים המהותיים שהוצגו וכי לא נפל פגם בהחלטתה.

כך, הוא מעלה בין היתר טענות כי וועדות המל"ל בעניינינו היו פסולות והתנהלו באופן מושחת, וכן מייחס עבירות שונות לחברי ועדת העריים ולרופאי המל"ל. העותר הוסיף וטען כי בחוות דעת מטעם רופאים במל"ל עצמו נקבעו לו אחוזי נכות גבוהים יותר; כי החלטות המל"ל מנוגדות לחוות דעת של רופאים מטעמו, שבניגוד לרופאים מטעם המל"ל, הם נטולי אינטרסים; וכן כי לא ניתנה היתייחסות לתחום הנפשי, לתחום האורולוגי ולתחום הניארולוגי בגין פגיעה בגב, בידיים וברגליים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף מבלי צורך לקבל תגובה.

העותר העלה אומנם טענות הנוגעות לניגודי עניינים ופעולות פסולות של ועדות הערעור שדנו בעניינו לאורך השנים, אולם טענות אלו נטענו בעלמא וללא כל תימוכין ולא מצאנו שיש להידרש אליהן.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

כללי: לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.10.2020 (להלן - הועדה) שקבעה כי לא נותרה למערער נכות יציבה בברכיו בעקבות פגיעתו בעבודה מיום 24.1.2018 (להלן - התאונה).

לסיכומו של דבר הועדה דוחה את הערר ומותירה את קביעתה על כנה".

...

לסיכומו של דבר הוועדה דוחה את הערר ומותירה את קביעתה על כנה".

בנסיבות אלו ומשהוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, דין הערעור להתקבל.

אשר על כן הערעור מתקבל.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.7.2022 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי אין למערערת נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.

על החלטה זו הוגש ערר על ידי המערערת.

כמו כן, הוועדה עיינה בבדיקות הדימות וערכה למערערת בדיקה קלינית שממצאיה תועדו בפרוטוקול הוועדה, כדלקמן: בסיכומו של דבר החליטה הוועדה לדחות את ערר המערערת, וכך היא נימקה את החלטתה: על החלטה זו של הוועדה לעררים הוגש העירעור שלפני.

סוף דבר – לאור כל האמור, העירעור מתקבל בהתאם להודעת המשיב, באופן שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 20.7.2022, על מנת שזו תיבחן מחדש את טענותיה של המערערת לעניין ירידה בשמיעה, כאבים במפרקים וסחרחורות.

...

כמו כן, הועדה עיינה בבדיקות הדימות וערכה למערערת בדיקה קלינית שממצאיה תועדו בפרוטוקול הועדה, כדלקמן: בסיכומו של דבר החליטה הועדה לדחות את ערר המערערת, וכך היא נימקה את החלטתה: על החלטה זו של הועדה לעררים הוגש הערעור שלפני.

עם זאת, ואשר לנושא הסחרחורת, איני מקבל את טיעון המשיב ביחס לסחרחורות, היות שלא מצאתי כי נושא זה נבדק על ידי הועדה, ובוודאי שלא לעומקו.

על כן, נדחית בקשת המערערת להעביר את עניינה לדיון בפני ועדת ערר בהרכב חדש.

סוף דבר – לאור כל האמור, הערעור מתקבל בהתאם להודעת המשיב, באופן שעניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 20.7.2022, על מנת שזו תבחן מחדש את טענותיה של המערערת לעניין ירידה בשמיעה, כאבים במפרקים וסחרחורות.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהיתכנסה ביום 9.6.2023 וביום 22.9.2023 (להלן: "הוועדה"), ודחתה ערר המערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון שקבעה לו 19% נכות מיום 1.4.2023.

בסיכומו של דבר, ערר המערער נדחה.

טענות הצדדים – המערער טוען, כך: הוועדה טעתה שלא הפניתה אותו ליועץ נורולוגי, בפרט נוכח מה שכתב פרופ' שטהל בחוות דעתו; הרכב הוועדה שגוי היות שלא נכלל בו מומחה לכירורגיה פלאסטית אשר ידון בצלקות, וגם לא מומחה לנוירולוגיה שיעריך את הפגיעה העצבית; סעיפי הנכות שאליהם הפניתה הוועדה אינם רלוואנטיים לקביעת מיגבלת התנועה שגרמה לו הפגיעה; לא ברור מעמדת היועץ האם הפגיעה שלו היא בעצב הרדיאלי או בעצב המדיאני; בדיקת ה-EMG מראה כי יש לו פגיעה בשני העצבים, שמזכה אותו בנכות; גם הצלקת מזכה בנכות, אף אם היא אינה מכאיבה, והכללת נכות זאת בתוך הפגיעה העצבית מהוה טעות ביישום הוראות הדין; הוועדה אף היתעלמה בהקשר זה מתיעוד רפואי חדש ועדכני שהוגש לה. המשיב טען, כך: יש לדחות את טענת המערער כנגד קביעת היועץ; הוועדה מדרג ראשון קבעה כי ההגבלה של האגודל היא עקב מתיחה של עצב; לא היה מקום לכלול בהרכב הוועדה מומחה לנוירולוגיה שכן מדובר בתחומים משיקים, ודי בבדיקת מומחה לכף היד כדי לברר טענות אלה; אין מקום להעניק נכות בגין חוסר תחושה; בדיקת ה-EMG מהוה רק בדיקת עזר והנכות נקבעת על בסיס ממצאים קליניים; הוועדה אינה צריכה להתייחס לכל מיסמך ומסמך, ואם היא לא התייחסה למסמך מסוים חזקה כי מדובר במסמך לא רלוואנטי.

...

לסיכום – החלטת הועדה ניתנה לאור הממצאים הקליניים שנמצאו על ידה בעת בדיקת המערער ולאור הכלים, הידע והסמכות המקצועית שלה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם משפטי להתערבות בית הדין בהחלטת הועדה.

על כן, ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.