ערעור על החלטת ועדה לעררים (ניידות) בדבר מוגבלות בניידות

הועדה קובעת מוגבלות בניידות בשיעור 60% לפי סעיף א-4 חלקי, ערר המוסד היתקבל אינו זקוק לכ"ג" על החלטה זו הוגש העירעור שלפני.

היה על הועדה להודיע למערער כוונתה לשנות את דרגת הנכות על מנת לאפשר לו לכלכל את צעדיו ובהתאם לאפשר לו המצאת מסמכים רפואיים בדבר מוגבלות בניידות לצמיתות.

...

מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: ועדה מחוזית קבעה למערער פריט ליקוי א-7-ג-1 לתוספת הראשונה להסכם הניידות אשר לשונו היא: "שיתוק ספסטי בדרגה בינונית לפחות או אטקסיה או תנועות בלתי רצוניות בשרירי שתי הגפיים התחתונות עם מכשיר ארוך אחד הנלבש על הגפה" הוועדה לעררים נשוא דיונינו התכנסה מכוחו של ערר המוסד מיום 07.01.20 ואשר עסק במספר נושאים כדלקמן: אין התאמה בין הפגימה לסעיף וכי החולשה הינה ממקור היקפי ולא ממקור מרכזי.

לסיכום, החלטת הוועדה היא תמציתית ולא ברור ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה קביעה זו של הוועדה צריכה להיות מבוססת על ממצאי בדיקתה והערכתה המקצועית, דבר שאיננו עולה בקנה אחד עם הפרוטוקול.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור התקבל.

המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

המערער הגיש ערעור לבית הדין על החלטת הועדה (ב"ל 70146-02-20) וביום 18.11.20 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה: "יוחזר עניינו של המערער אל הועדה לעררים, בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול בשנית את עמדתה בדבר התאמת נכות בניידות בגין גפה אחת, וזאת לנוכח טענת המערער כי אין לו קיבוע בקרסול ימין כפי שקבעה הועדה.

כמו כן, וככל שהועדה סבורה כי אין סעיף מתאים בניידות בשל אופן ההליכה ו/או כוח גס כפי שציינה, תנמק קביעה זו תוך היתייחסות לנתונים אלה באופן ברור ומפורש" (להלן – פסק הדין המחזיר) ביום 18.2.21 היתכנסה לראשונה הועדה לעררים, שהחלטתה היא מושא הליך זה, וקבעה כי הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים הקבועים בהסכם הניידות: "מבחינה מעשית מדובר בקשיון של מפרק הקרסול ... הועדה מבקשת להסביר כי מפרק יכול להיות אנקילוטי (כלומר חסר תנועה) גם כאשר אין פגיעה במפרק עצמו אלא התנועה מוגבלת או לא קיימת בשל הרקמות הרכות סביבה ובעיקר גידים ושרירים שעברו תהליך של התקשות. בעברית קיים מינוח אחד של קיבוע גם במצב של קיבוע בתוך המפרק וגם במצב של קיבוע חוץ מפרקי.

...

מנגד טען המשיב, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

רקע עובדתי רלבאנטי המערער, יליד 1973, נבדק ביום 6.4.22 על ידי וועדה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות בלישכת הבריאות של מחוז המרכז.

סעיף 7(ב)(2) לתוספת הראשונה להסכם הניידות קובע: "שיתוק ספסטי בדרגה בינונית לפחות או אטכסיה או תנועות בלתי רצוניות בשרירי גפה תחתונה אחת – שעה שהליכה אפשרית בעזרת מכשיר הליכה ארוך בלבד". עניינו של המערער הובא בפני הועדה בעקבות ערר המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה המחוזית.

לגופם של דברים, הועדה ביססה את החלטתה על מימצאי הבדיקה הקלינית שערכה והדין עם המשיב כי אופן ביצוע הבדיקה נתון לשיקול דעתה המקצועי של הועדה אשר בית הדין לא יתערב בו. אשר לפער בין מימצאי הבדיקה על ידי הועדה לבין מימצאי הבדיקה שנערכה למערער במכון הרפואי לבטיחות בדרכים – המערער לא טען בפני הועדה דבר לגבי מימצאי בדיקה זו, ולכן לא ניתן לקבוע שנפל פגם משפטי בכך שהועדה לא מנמקת את החלטתה באופן המסביר את השוני בממצאים בין שתי הבדיקות.

...

" דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

טענות המערער בדבר החשיבות הפחותה שיש לדרישת השימוש במכשיר הליכה ארוך מול יתר דרישות הסעיף או כי אין משמעות אם מדובר במכשיר הליכה קצר או ארוך גם חותרות תחת לשונו הברורה של הסעיף וגם מבקשות להתערב בשיקול הדעת המקצועי של הוועדה ומשני טעמים אלה דינן להידחות.

סוף דבר –משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, אין מנוס מדחיית הערעור.

ערעור על החלטת הועדה לעררים בעניינינו, מוגש מכח סעיף 213 לחוק [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") ובית הדין מוסמך לידון מכוחו בשאלות משפטיות בלבד ובהתאם לכך, סמכות בית הדין תופעל במקרים בהם נפלה טעות בקביעת הועדה ביחס לשאלה שבחוק, חריגה מסמכות, הסתמכות על שיקולים זרים או שמא היתעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).

מעיון בתיק הניידות שהוגש לתיק בית הדין עולה, כי למערער נקבעו 60% מוגבלות בניידות במסגרת וועדה משנת 2015, כאשר עולה מהחלטת הועדה כדלקמן: "המערער עבר שיתוק ילדים בגיל הרך, בבדיקה ניורולוגית של היום שיתוק קל של 3 השרירים הנדרשים בסעיף א-1 בירך ימין, על חולשת שרירים בקבוצת שרירי השוק. נכלל לפי סעיף א-3 חלקי 60%" בועדה מאוחרת יותר מיום 28.4.2022 נקבעו למערער 80% מוגבלות בניידות, כדלקמן: "תיסמונת פוסט פוליו וארתרודזיס בקרסול ימין בבדיקה- חולשת שרירים עם טונוס ברגל ימין ללא תנועות כלל בקרסול ימין. החזרה מועדה קודמת." משכך הרישום בפרק 8 "הליקויים בשל מחלת הפוליו מוגבלות בניידות סעיף מוגבלות בניידות א (3) אחוז מוגבלות 60%" אינו ברור ולכאורה מדובר טעות, או לפחות לעניין הטעון הבהרת הועדה ומשכך מהוה פגם משפטי המצדיק את היתערבות בית הדין.

סוף דבר: עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים לפי חוק הפוליו מיום 7.6.2022 (בהרכבה) על מנת שתידון בטענת המערער להחמרת מצבו ובשים לב לקביעה המעודכנת של אחוזי הניידות בשיעור 80% בשונה מאמור בפרוטוקול הועדה, 60%.

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר: עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים לפי חוק הפוליו מיום 7.6.2022 (בהרכבה) על מנת שתדון בטענת המערער להחמרת מצבו ובשים לב לקביעה המעודכנת של אחוזי הניידות בשיעור 80% בשונה מאמור בפרוטוקול הוועדה, 60%.

...