ערעור על החלטת ועדה לעררים (ניידות) בדבר אי-הכללה ברשימת ליקויים

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 16/05/2022, אשר קבעה כי סוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות (להלן: "הועדה").

החלטת הועדה – בפרק "תלונות ותולדות של המחלה או הפגיעה", ציינה הועדה כך: "יתר לחץ דם יתר שומנים דם עישון כבד ומצב שמתואר אידרוצפטלוס, עבר ניקור מותנים, תסמינים כוללים כאבי ראש, טישטוש בעינים סחרחורת ואי יציבות, נבדק במחוזי 60% א7 ב1 ערר המוסד בנכות כללית ב 12/01 הלך טוב ללא חוסר נורולוגי וללא צורך בכ"ג שהגיע בבדיקה לניידות.". ב"כ המערער מסר לועדה את הדברים הבאים: "מערר על עצם שלא התייחסו לכ"ג למרות המלצה של נורולוג לכ"ג , בעיות ניידות שסובל ממנה מתבטא בלחץ גבוה בגולגולת אי יציבות נפילות, לא יכול להתנייד למרחקים. בעיות אורתופדיות קשות ביותר, בתוך הבית בקושי בבית. בברכים מרגיש קור ורעד בעיקר בשמאל, לא יכול לזוז." הועדה ציינה את המסמכים שהוצגו לפניה: "כללית 19.10.20+ 20.1.21+ 21.6.21+ 29.1.21+ 20.1.22+ 12.1.22+ 10.7.20+ 1.7.20+ 9.2.22

...

בבדיקת ספסטיות, צוין: "אין". הוועדה סיכמה את ממצאי הבדיקה הנוירולוגית, כדלקמן: "החזרים גידים הופקו בברכים לא הופקו בקרסוליים. היקף טונוס וכח הגס סביר ושווה. מזהה את התנוחות הבוהנות בכפות הרגליים, אין הפרעות תחושתיות של תחושה שיטחית ועמוקה ולא נמצא כל סימן פרמידלי (החזרים פלנטרים וריפלקסיה דו צדדי, אין קלונוס של הקרסול או של הפטלה) אין ספסטיות אין החזרים ערים ואין כל סימן פרמידלי נוסף". הוועדה סיכמה וקבעה: "האבחנה של הפראפרזיס ושנקבע בוועדה מחוזית 23.2.22 לא נמצא בוועדה של היום. אי לכך הממצאים הנ"ל אינם ליישום ברשימת הליקויים. הוועדה מבקשת לציין שמודעת שקיים חשד ל NPH.". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

טענות נוספות של המערער, כגון שלא ניתן לאבחן פראפרזיס על בסיס בדיקה קלינית, וכי היה על הוועדה להסתמך על התיעוד הרפואי ולא על בדיקה קלינית, הן טענות שברפואה שדינן להידחות.

לאור כל המפורט לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות כלשהי בהחלטת הוועדה ובמסקנותיה, ומכאן הערעור נדחה.

הרקע העובדתי המערער, יליד שנת 1959, הגיש ערעור על החלטת ועדת ערר שהיתכנסה בעיניינו בתחום הניידות וביום 29.12.2022 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים להשבת עניינו לועדת ערר בהרכב חדש (ב"ל 36718-06-22).

ביום 23.1.2024 היתקיים דיון מקדמי בפני חברתי, הרשמת ר' שמר בגס, בסופו הוצע לצדדים להשיב את עניינו של המערער לועדת הערר באותו הרכב בכדי שתעיין במסמך הרפואי של ד"ר פונגר פרנקל מיום 25.1.2023 ממנו עולה כי המערער סובל מאטקסיה סנסורית וזאת בשים לב לכך שמדובר בליקוי המצוין בתקנה 7 א' להסכם הניידות.

תוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות מיום ט"ו בסיון תשל"ז (1.6.1977) מונה את רשימת הליקויים ואת אחוז המוגבלות בניידות בגין כל פריט ליקוי.

עם זאת, מצאתי כי נפל פגם בכך שועדת הערר לא התייחסה לסיכום ביקור של הנוירולוגית ד"ר פונגר פרנקל מרפאת הפרעות בתנועה מבית החולים איכילוב מיום 25.1.2023 שבו מצוין כי המערער סובל מאטקסיה סנסורית (המסמך צורף כנספח 8 למסמכים שצרף המערער ביום 4.7.2023) (הדגשה לא במקור): סיכום ודיון בן 63 עם ריבוי גורמי סיכון וסקלרים לא מאוזנים כולל סכרת ותסמונת כאב מורכבת במעקב ראומטולוגי כאן בנוסף דיכאון סובל מחוסר יציבות בהליכה ככל הנראה על רקע מרכיב של נוירותפיה תחושתית – כרגע רושם כי מדובר ב SENSORY ATAXIA הוסבר כי יש לחזור על הערכה עם איזון כאב כפי שנכתב במאי 2022.

סוף דבר לאור האמור לעיל דין העירעור להיתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדת הערר באותו הרכב בכדי שתפעל כדלקמן: ועדת הערר תשקול בשנית את החלטתה לאחר שתתייחס במנומק למסמך הרפואי של ד"ר פונגר פרנקל פנינה מיום 25.1.2023 שבו מצוין בסיכום דיון כי המערער סובל מאטקסיה סנסורית ותשקול האם יש מקום לקבוע למערער נכות בהתאם לתקנה 7 לתוספת הראשונה של הסכם הניידות.

...

המשיב טוען כי דין הערעור להידחות כיוון שאינו טומן בחובו נימוק המצביע על פגם משפטי בהחלטה.

באופן דומה אין בידי לקבל את טענת המערער כי על בית הדין להתערב בהחלטת ועדת הערר ולקבוע בעצמו את שיעורי הנכות וזאת משום שקביעת שיעורי הנכות מסורה לוועדת הערר שלה הכלים המקצועיים להחליט בכך.

עם זאת, מצאתי כי נפל פגם בכך שוועדת הערר לא התייחסה לסיכום ביקור של הנוירולוגית ד"ר פונגר פרנקל מרפאת הפרעות בתנועה מבית החולים איכילוב מיום 25.1.2023 שבו מצוין כי המערער סובל מאטקסיה סנסורית (המסמך צורף כנספח 8 למסמכים שצירף המערער ביום 4.7.2023) (הדגשה לא במקור): סיכום ודיון בן 63 עם ריבוי גורמי סיכון וסקלרים לא מאוזנים כולל סכרת ותסמונת כאב מורכבת במעקב ראומטולוגי כאן בנוסף דכאון סובל מחוסר יציבות בהליכה ככל הנראה על רקע מרכיב של נוירותפיה תחושתית – כרגע רושם כי מדובר ב SENSORY ATAXIA הוסבר כי יש לחזור על הערכה עם איזון כאב כפי שנכתב במאי 2022.

סוף דבר לאור האמור לעיל דין הערעור להתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב בכדי שתפעל כדלקמן: ועדת הערר תשקול בשנית את החלטתה לאחר שתתייחס במנומק למסמך הרפואי של ד"ר פונגר פרנקל פנינה מיום 25.1.2023 שבו מצוין בסיכום דיון כי המערער סובל מאטקסיה סנסורית ותשקול האם יש מקום לקבוע למערער נכות בהתאם לתקנה 7 לתוספת הראשונה של הסכם הניידות.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 24.11.21 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה ערר המערער וקבעה כי סוגל הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

לועדה סמכות לבקש מהמערער להמציא מסמכים ו/או בדיקות נוספות אשר יסייעו לקביעת הועדה דבר שלא בוצע במקרה זה, על מנת להקטין את הנזק למערער אשר נגרם לו מביטול גמלת ניידות אשר היה זכאי עד להחלטה.

ממקרא הפרוטוקול עולה כי הועדה אכן עורכת בדיקה אורטופדית של מפרקי הבירכיים הכולל כיפוף, יישור אשר נמצאה תקינה.

...

מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: יש לדחות את טיעון המערער בכל הנוגע לרשומה הרפואית מיום 21.09.21 שכן לא הוגשה לוועדה ואינה מצויה בתיק משרד הבריאות.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן, המערער יליד 1951, בן כ- 72, אשר סובל מ נוירפטיה סוכרתית, ב- 2014 עבר ניתוח בע"ש תחתון, וניתוח בכף רגל שמאל על רקע דלקת, בדיקת EMG מדנת 2014 הדגימה נזק שורשי L4S1, סובל מכאבי גב תחתון ועבר ניתוח אלוסוולגוס בכף רגל שמאל.

סוף דבר הערעור מתקבל.

ועדה רפואית לעררים קבעה בעיניינה כי "מאחר וקונברסיה הנה מחלה פסיכיאטרית ואינה נכללת ברשימת הליקויים הועדה נאלצת לקבוע שהממצאים אינם ניתנים ליישום עפ"י רשימת הליקויים הקיימת". על החלטה זו הוגש ערעור לביה"ד האיזורי לעבודה וניתן פסק הדין המחזיר.

הוועדה היתעלמה מהחלטת ביה"ד פעמיים: על אף שהמערערת נכנסה לחדר על כסא גלגלים הוועדה ציינה כי המערערת אינה מרותקת ו/או נזקקת לכסא גלגלים וכן בנגוד לאמור בפסק הדין המחזיר הועדה בחרה לדחות את התביעה מהנימוק שסוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

במקרה שלפניי הועדה היתכנסה ביום 11.10.21 ורשמה את דברי ב"כ המערערת כדלקמן: "הועדה היתכנסה בהתאם לפס"ד מיום 3.2.21 על מנת שתיבחן את נכות המערערת ללא קשר למקור השיתוק. עו"ד – לא נידרש מקור לשיתוק, להפוך את ההחלטה ולקבוע זכאות לניידות". הוועדה ערכה למערערת בדיקה שממצאיה נרשמו כדלקמן: "נכנסת לחדר בכסא גלגלים. מדווח שמשתמש בכסא גלגלים.

כאמור, בהתאם לפסיקה, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לועדה בעקבות פסק דין הכולל הוראות, על הועדה להתייחס להוראות שניתנו לה בפסק הדין המחזיר ולקיימן.

...

כללי: לפניי ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים (ניידות) שהתכנסה בתאריך 11.10.21 (להלן - הוועדה) ובמסגרתה נדחה הערר.

בנסיבות אלו אני סבור, כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

לאחר שעיינתי במסמכים השונים בתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי במקרה זה עולה חשש של ממש שהוועדה תהא 'נעולה' על החלטתה הקודמת, דבר המצדיק להשיב את עניינה של המערערת לדיון בפני הרכב אחר.

בנסיבות אלו אני סבור, כי קיים חשש של ממש שהוועדה בהרכבה הנוכחי 'נעולה' בדעתה ועל כן אין מקום להשבת עניינה של המערערת פעם נוספת לוועדה בהרכבה הנוכחי.

אשר על כן הערעור מתקבל.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות), שהיתכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 07.10.21 ו- 26.05.22 (להלן: "ועדת הערר" או "הועדה"), וקבעה כי סוג הליקוי ממנו סובלת המערערת אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות.

" הועדה ציינה כי המערערת מתהלכת בעזרת הליכון והוסיפה כי "הנבדק לא מדווח שמשתמש בכיסא גלגלים, כיסא ממונע או עגלה". ועדת הערר ערכה בדיקה קלינית של תנועות המפרקים כולל מפרקי הבירכיים והקרסוליים ורשמה את טווחי התנועות בטבלה בסעיף ג.1 בפרוטוקול.

הועדה החליטה לדחות ערר המערערת ואף לבטל את אחוזי המוגבלות בניידות שנקבעו בועדה המחוזית וקבעה כך: הועדה המחוזית קבעה ג-7 על פגיעה חד צדדית על קשיון בקרסוליים דבר שלא ניתן, צוין טווחי תנועה ברכיים 90-0 כך שלא ניתן ליישם סעיף על ברכיים.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: יש לדחות טיעון המערערת בדבר השימוש בכיסא גלגלים משלא ניתן להעניק זכאות בגין שימוש בכיסא גלגלים בפני עצמו.

לטעמי, לאור כל המקובץ לעיל, נפל פגם משפטי בפעולת הוועדה באופן בו הזהירה את המערערת בדבר כוונתה לבטל את אחוז המוגבלות שנקבעו בוועדה המחוזית.

ממילא, מקובלת עליי טענת המשיב כי לא נקבעה כל זכאות ולא ניתן להעניק זכאות בגין שימוש בכיסא גלגלים בפני עצמו.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (ניידות), בהרכבה מיום 26.05.22, על מנת שתזמן את המערערת ותזהיר אותה בדבר כוונתה לבטל את אחוזי הניידות שנקבעו בוועדה המחוזית.