ערעור על החלטת ועדה לעררים (ילד נכה) בדבר גמלת ילד נכה

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (ילד נכה) מיום 12.1.21 אשר דחתה את הערר והותירה על כנה את ההחלטה לפיה המערערת אינה זכאית לגימלה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן – התקנות).

" ביום 12.1.21 היתכנסה ועדה רפואית לעררים לאחר פסק הדין וציינה את הדברים הבאים: "בהמשך לפס"ד מיום 18.11.20 הועדה התבקשה לידון שוב בעילת השגחה בהתאם להגדרתה בתקנות וע"פ החוזר שהוצג בתהליך תוך היתייחסות לתעוד רפואי והתבקשנו להתייחס ל -2 מסמכים 13.3.19 מרפאת אלרגיה על בדיקתה בגיל 10 חודשים ומסמך מ- 15.7.19 בבדיקתה בחדר מיון "שניידר". הילדה לומדת היום בגן רגיל + סייעת ששומרת עליה מחשיפה למזונות.

...

לטענת המשיב, ועדת הערר בחנה לעומק את אירועי החשיפה לאלרגן והגיעה למסקנה שהמערערת אינה סובלת מאלרגיה בדרגת חומרה המזכה בקצבת השגחה שכן לא היה קושי נשימתי כלשהו באירועים שנבחנו.

אציין, כי עצם העובדה כי המדובר בתקנה מניעתית כלשון המערערת אינה מובילה למסקנה כי הוועדה אינה רשאית להסתמך על אירועי חשיפה לאלרגן שקרו בפועל ועל בסיסם לבחון את מידת המסוכנות.

נוכח כל המפורט לעיל משלא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה – טענות המערערת נדחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) מיום 21.7.2021, אשר דחתה את ערר המערערת וקבעה כי היא אינה זקוקה להשגחה חלקית.

במסגרת חוו"ד זו, הן במסגרת פרק הסיכום והן בפרק ההמלצות, מופיעות קביעות דומות, אשר היו אמורות לקבל היתייחסות הולמת מצד הועדה: "...זקוקה לאיזון תרופתי להפרעת הקשב וקשיי הויסות וכן המשך גמלה בגין צורך בהשגחה כי קיימת רגישות מסכנת חיים למזון וכך עלולה לסכן את עצמה בהתנהגות אימפולסיבית (לצאת מהבית ללא מזרק אפיפן או לאכול דברים שעלולים להכיל שאריות חלב)." ובפרק ההמלצות: "ממליצה על גמלת ילד נכה בגין השגחה חלקית אצל ילדים עם רגישות למזון. לענבר קיים ליקוי היתנהגותי, הפרעת קשב ורכוז ואימפולסיביות העלולות לסכן אותה. לעיתים קרובות שוכחת לקחת מזרק אפיפן כשהולכת ממקום למקום ואינה נזהרת ולא בודקת את המאכלים שאוכלת שעלולים להכיל חלב ועל כן נידרשת השגחה לילד למניעת סיכון באופן החורג מבני גילו." עיון בפרוטוקול הועדה, מעלה כי הועדה התייחסה לחוו"ד זו, תוך שהיא גוזרת ממנה חלק מהאבחנות (אלרגיה לחלב וכן קשב ורכוז), את העובדה שהמערערת אינה מקבלת כל טפול תרופתי וכן את חלק האבחנה הקובע: "ללא מסוכנות או אובדנות. ללא עדות להפרעה בתפיסה או מחשבות שוא". לעומת זאת, לחלקים שצוטטו לעיל, המדברים על השפעת הליקויים ההתנהגותיים והפרעות הקשב על סיכון חיי המערערת והצורך להמשך הגימלה בגינם, אין כל היתייחסות.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים (ילד נכה) בהרכבה מיום 21.7.2021 על מנת שתשקול עמדתה בשנית תוך היתייחסות לחוות דעתו של נורולוג הילדים ד"ר מרקו שי מיום 16.9.2020 ולחוות דעתה של פסיכיאטרית הילדים ד"ר ירוסלבסקי איזאבלה מיום 18.6.2021 ולקשר הנטען במסגרתן בין הליקויים המאובחנים של המערערת בתחום הקשב והריכוז, הפרעות ההתארגנות והאימפולסיביות לבין סיכון החיים כתוצאה מהאלרגיה מסכנת החיים והאסטמה והצורך בהשגחה.

...

המשיב, מצדו, טען כי דין הערעור להידחות, מהסיבות כדלקמן: מלוא טענות הערעור מכוונות כלפי שיקול הדעת הרפואי של הוועדה, ואין לבית הדין את הכלים או הסמכות להתערב בשיקול דעת זה. מבחינת האלרגיה – הוועדה נימקה את קביעתה היטב, בהסבירה שלמרות חומרת האלרגיה, המערערת מודעת מבחינה קוגניטיבית לבעיה ולכן היא אינה נזקקת עוד להשגחה המצדיקה גמלה.

באשר לטענת ולפיה נפל פגם בהרכב הוועדה, דין הטענה להידחות.

מקובלת עליי עמדת המשיב ולפיה הרכב הוועדה היה תקין, בהתאם להוראות תקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה), תשנ"ה-1995.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים (ילד נכה) בהרכבה מיום 21.7.2021 על מנת שתשקול עמדתה בשנית תוך התייחסות לחוות דעתו של נוירולוג הילדים ד"ר מרקו שי מיום 16.9.2020 ולחוות דעתה של פסיכיאטרית הילדים ד"ר ירוסלבסקי איזבלה מיום 18.6.2021 ולקשר הנטען במסגרתן בין הליקויים המאובחנים של המערערת בתחום הקשב והריכוז, הפרעות ההתארגנות והאימפולסיביות לבין סיכון החיים כתוצאה מהאלרגיה מסכנת החיים והאסטמה והצורך בהשגחה.

ערעור על החלטת ועדת ערר (ילד נכה) מיום 17.9.2020 (להלן – הועדה) שהיתכנסה בעקבות פסק דין מיום 7.9.2019, בב"ל 37348-02-20 ודחתה את הערר.

ביום 21.6.2018 הופיע בפני ועדת ערר (ילד נכה) אשר קבעה, כי אינו זכאי לגימלה.

דבר שלישי שהמשפחה תציג מיסמך שמצביע על המלצת רופא מומחה שהילד זקוק לטיפולים בפיזיותרפיה יומיומית הועדה דנה בתיק ועיינה בכל המסמכים הרפואיים ולא מצאה מיסמך רפואי קביל ואותנטי הממליץ על פיזיותראפיה יומיומית לילד מאיזה שהיא סיבה אורטופדית או נוירולוגית.

...

הערעור נדחה" סוגיית הנפילות נבחנה בהרחבה בפסק הדין הראשון, כדלקמן: עיון במסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק בית הדין מעלה כי על פניו קיים תיעוד רפואי רב המפרט נפילות חוזרות ונשנות של הקטין, אשר בעטיין נגרמו לקטין חבלות שונות.

. סוף דבר – עניינו של המערער יושב אל הוועדה, בהרכבה הנוכחי, על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש בסוגיית המעקב של מומחה בתחום הנוירולוגי כמפורט בפסק הדין השני, זאת בשים לב לכך, כי על פניו, מעקב זה הינו על רקע עיכוב התפתחותי ולא בשל מחלת הפרטס.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) מיום 31.7.2022 אשר דחתה את ערר המערערת, בקבעה כי המערערת אינה זקוקה להשגחה מלאה אך זקוקה להשגחה חלקית ברמה של 50%.

ברי כי דברים אלה נכונים מקל וחומר ביחס לועדות העוסקות בליקויים בקרב ילדים, הן ביחס למצב הנפשי בו שרויים הוריהם הפונים לפתחה של הועדה והן ביחס לחשיבות שיש במתן ההזדמנות הראויה למבוטחים למצות את זכויותיהם ולענות על צרכיהם.

לסיכום, עניינה של המערערת יוחזר אל הועדה לעררים ילד נכה, בהרכבה מיום 31.7.2022, על מנת שתשוב ותשקול את זכאותה של המערערת לגימלה בגין ליקוי בתקשורת, כפי העולה ממסמך ד"ר הראל מיום 14.6.2022 וממסמכי קלינאית התיקשורת הקודמים להתכנסות הועדה.

...

משכך, יש ליידע את הוועדה שהיא רשאית לפעול בהתאם לחוזר הזה והיא אינה כבולה לסייג התחולה שנקבע בחוזר, בהתאם להלכת ח.ש. מנגד טוען המשיב כי דין הערעור להידחות בהיעדר פגם שנפל בהחלטת הוועדה.

אין בידי לקבל טענה זו במקרה שבפניי.

עם זאת, אין בידי לקבל את טענת המערערת להחלת חוזר נכות מספר 2026 מיום 31.10.2022 על עניינה של המערערת.

לסיכום, עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה לעררים ילד נכה, בהרכבה מיום 31.7.2022, על מנת שתשוב ותשקול את זכאותה של המערערת לגמלה בגין ליקוי בתקשורת, כפי העולה ממסמך ד"ר הראל מיום 14.6.2022 וממסמכי קלינאית התקשורת הקודמים להתכנסות הוועדה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ילד נכה) מיום 28.2.23 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה את תביעת המערער לקבלת גמלת ילד נכה, כ"ילד עם ליקוי מיוחד" בשל צורך תמצית טענות הצדדים לטענת המערער, שגתה הועדה כאשר לא פעלה על פי המבחן המפורט בהוראות התקנה, המשווה בין יכולותיו המילוליות של המערער ליכולתם המילוליות של ילדים בני גילו.

ביום 6.11.23 הוגש טיעון משלים מטעם המערער, במסגרתו חזר המערער על כך כי הוא סבור שהנמקת הועדה בדבר כך שהקטין "מדבר עם שבושי היגוי אך ברוב המקרים מובן" הינה טענה שגויה ומכל מקום, לא מבוססת על בדיקת המערער במעמד הועדה.

...

פריט 3 לתוספת השנייה לתקנות קובע זכאות בגין בעיית תקשורת, כדלקמן: "ילד הזקוק לסיוע בתקשורת – ילד שמלאו לו 3 שנים, הזקוק לסיוע בכל הקשור לתקשורת עם הזולת בשל העדר מוחלט של יכולת לתקשורת מילולית המקובלת בקרב בני גילו." יוער כבר עתה, כי יש מקום לדחות את פרשנות המשיב לפיה זכאות תוענק רק מקום בו אין כל תקשורת מצד המבוטח, אחרת נמצאנו מרוקנים מתוכן את הסיפא של הפריט, אשר עורכת השוואה ליכולת התקשורת של ילדים אחרים בני אותו גיל (והשוו: ב"ל (אזורי י-ם) 26616-01-21 אדל כהן - המוסד לביטוח לאומי (18.05.2021)‏‏).

עם זאת, ניכר כי מערער זה אינו סובל מהעדר יכולת לתקשורת מילולית, בין בצורה מוחלטת בין בצורה יחסית לבני גילו, זאת כעולה מהתיעוד הרפואי בתיק ומכאן כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר – משניתן לעקוב אחר הילך מחשבתה של הוועדה והמערער לא הצביע על טעות משפטית – ודאי שלא כזו היורדת לשורשו של עניין – דין הערעור להידחות.