לפני ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 17.2.22 אשר קבעה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להישתכר.
בפסק הדין המחזיר נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים בעיניין אי כושר על מנת שזו "תשקול בשנית את קביעתה לעניין דרגת אי הכושר תוך היתייחסות מפורטת לכל הליקויים הרפואיים אשר נקבעו למערער ולהשפעתם המצטברת על כושר עבודתו. כמו כן תתן הועדה את דעתה גם לנסיבותיו האישיות של המערער (גיל, השכלה ועבר תעסוקתי)".
בפרוטוקול הועדה:"ועדה היתכנסה מכוח פס"ד מיום 19/12/21, בן 54.5 - ועדה עיינה בפס"ד מיום 19/12/21, ועדה שבה ועיינה בפרוטוקול הועדה הרפואית, מסמכים רפואיים, דו"ח שקום מרופא והאזינה ברוב קשב ואריכות לדברי עו"ד, אישתו והעורר, מדובר בעורר צעיר יחסית, השכלה של 9 שנות לימוד, רוב שנות חייו המקצועיים עבד כנהג מערבל בטון, אינו עובד משנת 2018, ליקוי העקרי – סוכרת עם סיבוכים לרבות נוירופטיה ומחלת לב בגינו נקבעו – 65%, בנוסף – בדרגת חומרה קלה כאבים בעמ"ש מותני, שינויים נווניים בברך וכתף שמאל, כאבי צואר, מצב לאחר ארוע מוחי חולף וארוע מוחי קל 10% לכל ליקוי וכן עודף משקל 20%. סך כל הנכות הרפואית המשוקללת 86% אמנם גבוה אבל המרכיב העקרי הנו סכרת עם סיבוכים ולדעת הוועדה אין עילה לפרישה מעבודה בגין ליקוי זה. הועדה שבה ומקבלת החלטת דרג ראשון ולפיה לא איבד כדי 50% מכושרו לעבודה למרות שהעורר מוגבל במאמץ גופני, הרמת משקלים, כיפוף חד, הליכה מרובה, תנאי לחץ עם צורך בסדר יום קבוע מסוגל לעבוד בעבודות בלתי מקצועיות, קלות ופשוטות תוך שילוב ישיבה ועמידה לסירוגין. עבודות כגון: שומר לא חמוש בכניסה למיתקן, מבקר קבלות ביציאה ממרכול, עבודות פנים מפעליות קלות ופשוטות, כולל ביקורת טיב אריזה ומיון ליד שולחן עבודה. הועדה שבה ודוחה את הערר."
לטענת המערער, החלטת הועדה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להישתכר אינה עומדת בהלימה לנקודת המוצא שהיא דרגת הנכות הרפואית בשיעור 83%.
...
בהתייחס להלכת מוהרה (עב"ל (עבודה ארצי) 327/03 מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי (15.04.2004)) נפסק בהלכת אופנר כי "המשמעות של הקביעה הנ"ל, בנוגע 'לנקודת המוצא' איננה כי ככל שקיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית אזי שניתן ללמוד מכך על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה או על חוסר סבירות קיצוני העולה כדי פגם משפטי אלא – על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר".
לאור האמור אם כן- דין הערעור להתקבל בחלקו:
בהתאם להלכות שנזכרו, בעניינו של המערער נדרשת הנמקה מיוחדת לנוכח נכותו הרפואית בשיעור 83%, שיש בה משום פער משמעותי לעומת הקביעה כי לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר.
אשר על כן, הערעור מתקבל בזאת באופן חלקי כך שעניינו של המערער יושב לוועדה לעררים אי כושר באותו הרכב מיום 17.2.22 על מנת שזה ישקול בשינת אם איבד מכושרו להשתכר ולו באופן חלקי המקנה לו דרגת אובדן אי כושר מזכה, בשים לב לדרגת נכותו הרפואית ולנקודת המוצא כי דרגת הנכות הרפואית משקפת את דרגת אובדן הכושר וככל שסוטים ממנה יש לנמק זאת באופן ברור.
