על החלטה זו הגישה המערערת ערר לועדה הרפואית לעררים, נשוא ערעור זה, שדחתה אף היא את ערר המערערת.
בדיון אשר היתקיים בפני כבוד הרשמת רעות אייד בזיני ביום 28.1.19 הוסיף ב"כ המערערת וטען כי בועדה לנכות כללית נקבעו למערערת 10% נכות בגין הצואר.
עם זאת ובאשר לטענות המערערת לבדיקת EMG, משזו הונחה בפני הועדה, על הועדה להתייחס לבדיקה זו.
אשר לטענת המערערת בדבר קביעת נכות בשיעור 10% על ידי הועדה הרפואית בנכות כללית, הרי שהמדובר בועדה אשר היתכנסה במועד המאוחר לועדה נשוא ערעור זה, כך שממילא לא התבקשה הועדה בזמן אמת להתייחס להחלטה זו ולא ניתן לייחס לה פגם משפטי בעיניין זה.
אשר להרכב הועדה - לא מצאתי כי יש מקום להשיב את עניינה של המערערת לועדה בהרכב אחר.
...
מנגד טען המשיב כי דין טענותיה של המערערת להידחות שכן העובדה כי הרכבים זהים בדקו את המערערת לאורך השנים בדרג ראשון, גם אם נכונה היא אינה רלבנטית שכן על בית הדין לבחון את החלטת הדרג השני ולא הראשון.
עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי זו שמעה את תלונות המערערת כדלקמן:
"דברי בא כוח הנפגע – מגיש סיכום בכתב. באמת חושב שהלקוחה מקופחת. יש לה הגבלת תנועה, יש MRI שתומך במגבלות שלה, יש רגישות והגבלה. ד"ר ולן בדק אותה ומצא שיש 10% נכות. זה תיק של ת.ד שכותבים שאין נכות זה מקפל אותה בתביעה. יש הגבלה תנועה לפחות תנו נכות מינימאלית. מבקש מהוועדה לפחות ברוחב לב, באמת שחושב שמגיע לה 10%. תלונות מוגברות על כאבים בשנה האחרונה".
בבדיקתה את המערערת פירטה הוועדה כדלקמן:
"מתהלכת חופשי בתבנית תקינה, ללא אמצעי עזר וללא צליעה. מניעה את הצוואר תוך כדי שיחה לכל הכיוונים תוך כדי הדגמה של תנועות הצוואר שגורמות לה כאבים והתנועה היא מלאה. החזרים גידיים הופקו ב-4 הגפיים תקינים ושווים, אין דלדול שרירים, אין הגבלה בתנועות הצוואר והגב התחתון. מבחן הרמת רגל ישרה תקין, כוח גס תקין, אין הפרעת תחושה".
בהחלטתה קבעה הוועדה כלהלן:
"הוועדה בדקה את התובעת ועיינה בתיק הרפואי ובהערכת הנכות של ד"ר ולן, עיינה בדיסק ה-MRI מיום 4.4.18 המראה בליטות קלות של הדיסקים C5,6, C6,7 ושינויים ניווניים קלים. הוועדה דוחה את הערעור".
לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.
לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשת המערערת בכל הנוגע לבדיקת ה-MRI שכן הוועדה מתייחסת לבדיקת ה-MRI וקובעת כי זו מדגימה שינויים ניווניים.
המדובר בקביעה רפואית שאין להתערב בה. גם טענות המערערת באשר לממצאי הדרג הראשון אין בהם לסייע למערערת, שכן הוועדה הרפואית לעררים אינה כבולה בממצאיה של הוועדה מדרג ראשון ועליה לבדוק את המערערת ולהגיע למסקנה בדבר הגבלה בתנועה.
