ערעור על החלטת ועדה לעררים לאי כושר בעניין אובדן כושר השתכרות כעקרת בית

ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר), שקבעה כי המערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד במשק הבית (להלן – החלטה הועדה).

אשר לטענות המערערת כי הרופא המוסמך הוא רופא מישפחה ואילו ד"ר הלר אורתופד, הרי שגם לפני קביעתו של ד"ר הלר נבדקה המערערת על ידי רופא אורתופד אשר קבע את הנכויות האורתופדיות ובין היתר בגין היד וקבע בסעיף ההמלצות באשר לכושר הפעולה כי זה מלאה, ללא הליכה ועמידת ממושכת והרמת משאות כבדים ביד שמאל.

טוען המשיב כי אחוזי הנכות שנקבעו בגין יד שמאל הם בשיעור 10% בלבד, כאשר פריט הליקוי הוא פריט ליקוי 35 המדבר על הגבלה קלה על כושר הפעולה ועל כן, ניסיון המערערת לטעון כי איבדה יותר מ-50% מכושרה לתפקד כעקרת בית דינו להדחות.

הועדה נשוא ערעור זה מתכנסת כשנה לאחר היתכנסות הועדה שקבעה את אי הכושר הזמני, מסבירה כי מצבה של המערערת השתפר ועל כן ניתן להבין מדוע קובעת אי כי המערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה להישתכר.

...

מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות כאשר כל ערעורה של המערערת נסוב סביב דרגת אי הכושר הזמנית שהעניק לה ד"ר הלר בחודש 5/19, ואילו דווקא עניין זה מלמד כי אי הכושר הזמני ניתן אך בשל הנפיחות בידה של המערערת, כאשר הוועדה נשוא הערעור התכנסה כשנה לאחר קביעה זו, רופא מוסמך בדק את המערערת וקבע כי קיים שיפור במצבה התפקודי של היד וכך גם פקידת השיקום שבחנה את מצבה של המערערת עוד טרם ד"ר הלר קבע אי כושר זמני.

אין בידי לקבל טענות אלו של המערערת.

גם הטענה כי מי שבדק את המערערת בוועדה נשוא הערעור היא ד"ר שפסר ולא ד"ר הלר שהיה הגורם המוסמך לבדוק האם היד חזרה לתפקד כבעבר, דינה להידחות ואין חובה כי הפוסק שישב בוועדה שקבעה את אי הכושר הזמני הוא שישב בוועדה שלאחריה והדברים נבחנים מהחומר הרפואי שעומד בפניי הוועדה.

לאור כל המפורט לעיל – הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בעיניין אי כושר מיום 17/4/12, אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להישתכר.

הועדה ישבה מכוח פס"ד של כב' השופטת בר"ג מיום 16/5/13 (תיק -05-12 58547) (להלן: פסה"ד) אשר קבעה כי: "עניינה של המערערת יושב לפתחה של הועדה הרפואית לעררים (אי כושר), באותו הרכב, על מנת שתבהיר האם בחנה את עניינה כמי שמשתכרת או כעקרת בית. ככל שראוי לבחון עניינה כעקרת בית הרי שתתן דעתה לקביעת הרופא המוסמך ולפיה יש להפנותה לאיבחון במכון המתאים. ככל שתבוא הועדה לכלל מסקנה כי אכן יש לבחון את כושרה של המערערת להישתכר בהתאם לאמות המידה המתאימות למשתכרת, תפעל כאמור בסעיף 9 לעיל". סעיף 9 לפסה"ד קובע כי: "מכל מקום, וככל שראוי לבחון עניינה של המערערת כמי שמשתכרת, הרי שדעתי היא שעל הועדה ליתן דעתה ביתר פרוט להשכלה הפורמלית המועטת של המערערת, שאמנם סיימה 12 שנות לימוד אך ללא בחינות בגרות. בדומה, על הועדה ליתן דעתה ביתר פרוט לעובדה שהמערערת נעדרת כל נסיון תעסוקתי וכאמור לעיל מתקשה, בשלב זה, לראות בעצמה כמי שמשתתפת במעגל העבודה. באמור אין, כמובן, כדי לקבוע שמי שסבור כי אינו יכול להישתלב במעגל העבודה אכן אינו יכול להישתלב בו. עניין זה הוא בגדר מומחיותה של הועדה. עם זאת ובנסיבות העניין, דעתי היא כי הדבר מצריך היתייחסות מפורטת יותר. בתוך כך תיבחן הועדה גם את האפשרות למתן גמלה זמנית ולו לצורך תקופת שקום מקצועי. ככל שתגיע הועדה לכלל מסקנה כי המערערת לא איבדה מכושרה להישתכר ולו חלקית, תשוב ותבחן את ההשפעה המצטברת של כלל ליקויה על כושרה לעבוד, ובתוך כך תיבחן האם המערערת אכן מסוגלת לעבודה שעשויה לכלול סביבה ממוחשבת". עיקר טענות ב"כ המערערת: ע"פ האמור בפסה"ד, היה על הועדה להתייחס בצורה מפורטת להשכלתה הפורמלית המועטה של המערערת - אך הועדה לא נימקה עניין זה. בית הדין ביקש שהועדה תתייחס לעובדה שהמערערת נעדרת כל ניסיון תעסוקתי וגם לעניין מסוגלותה להישתלב במעגל התעסוקה, אך גם בעיניין זה הועדה לא קיימה את האמור בפסה"ד, ולא נימקה כראוי ובצורה מפורטת.

...

הוועדה ישבה מכוח פס"ד של כב' השופטת בר"ג מיום 16/5/13 (תיק -05-12 58547) (להלן: פסה"ד) אשר קבעה כי: "עניינה של המערערת יושב לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר), באותו הרכב, על מנת שתבהיר האם בחנה את עניינה כמי שמשתכרת או כעקרת בית. ככל שראוי לבחון עניינה כעקרת בית הרי שתתן דעתה לקביעת הרופא המוסמך ולפיה יש להפנותה לאבחון במכון המתאים. ככל שתבוא הוועדה לכלל מסקנה כי אכן יש לבחון את כושרה של המערערת להשתכר בהתאם לאמות המידה המתאימות למשתכרת, תפעל כאמור בסעיף 9 לעיל". סעיף 9 לפסה"ד קובע כי: "מכל מקום, וככל שראוי לבחון עניינה של המערערת כמי שמשתכרת, הרי שדעתי היא שעל הוועדה ליתן דעתה ביתר פרוט להשכלה הפורמאלית המועטת של המערערת, שאמנם סיימה 12 שנות לימוד אך ללא בחינות בגרות. בדומה, על הוועדה ליתן דעתה ביתר פרוט לעובדה שהמערערת נעדרת כל נסיון תעסוקתי וכאמור לעיל מתקשה, בשלב זה, לראות בעצמה כמי שמשתתפת במעגל העבודה. באמור אין, כמובן, כדי לקבוע שמי שסבור כי אינו יכול להשתלב במעגל העבודה אכן אינו יכול להשתלב בו. עניין זה הוא בגדר מומחיותה של הוועדה. עם זאת ובנסיבות העניין, דעתי היא כי הדבר מצריך התייחסות מפורטת יותר. בתוך כך תבחן הוועדה גם את האפשרות למתן גמלה זמנית ולו לצורך תקופת שיקום מקצועי. ככל שתגיע הוועדה לכלל מסקנה כי המערערת לא איבדה מכושרה להשתכר ולו חלקית, תשוב ותבחן את ההשפעה המצטברת של כלל ליקויה על כושרה לעבוד, ובתוך כך תבחן האם המערערת אכן מסוגלת לעבודה שעשויה לכלול סביבה ממוחשבת". עיקר טענות ב"כ המערערת: ע"פ האמור בפסה"ד, היה על הוועדה להתייחס בצורה מפורטת להשכלתה הפורמאלית המועטה של המערערת - אך הוועדה לא נימקה עניין זה. בית הדין ביקש שהוועדה תתייחס לעובדה שהמערערת נעדרת כל ניסיון תעסוקתי וגם לעניין מסוגלותה להשתלב במעגל התעסוקה, אך גם בעניין זה הוועדה לא קיימה את האמור בפסה"ד, ולא נימקה כראוי ובצורה מפורטת.

ודוק: אין בכך כדי לפתור את הוועדה מלדון בכל העניינים שקבע פסה"ד. יחד עם זאת, משלא תצמח למערערת כל תועלת מההחזרה בנקודה זו - אין כל טעם מעשי בהחזרה לוועדה, ועל כן בנסיבות אלו דין הערעור להידחות.

סוף דבר: מכל האמור לעיל – הערעור נדחה.

זהו פס"ד בעירעור המערערת על החלטת הועדה לעררים בעיניין אי כושר מיום 4/2/15 אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית.

יתרה מכך, בדברי הועדה יש סתירה פנימית - כאשר מצד אחד קבעה כי היא זקוקה לנוכחות בן מישפחה ולהפסקות לצורך מנוחה, ומצד שני – כי היא לא איבדה מכושרה לתפקד כעקרת בית1 שהרי לא ייתכן שמי שנזקקת כל היממה לנוכחות בן מישפחה לא איבדה מכושרה לתפקד במשק הבית.

כידוע, כשמדובר בתפקוד של עקרת בית , אשר אינה אמורה לנסוע לעבודה, אינה אמורה להיות בחברת אנשים אחרים וכד' - המשוכה של "איבוד כושר התיפקוד במשק הבית" הנה משוכה גבוהה.

כמו כן נפסק כי "ועדת אי כושר קובעת את שיעור הנכות התפקודית. הנכות התפקודית משמעה מידת צימצום כושרו של המבוטח להישתכר, לאור הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית, אולם התייחסותה של הועדה הנה לכושר העבודה של המבוטח, ולא למצבו הרפואי" (ראו דב"ע נב/118-99 צבי יאמין – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 281, 282 (1992)).

...

דיון: לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובטענות הצדדים (כולל בסיכומים), הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר: הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת ועדת ערר בעיניין אי כושר מיום 07.04.21 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית החל מ- 03.05.19.

המשיב מפנה לדברים שאמר בית הדין הארצי בתיק בר"ע 39186-06-21 מפי כב' השופט אילן סופר ולפיהם "אינני סבור כפי שטוען המבקש, כי על הועדה במקרה בו מדובר בריבוי ליקויים, להתייחס להשפעת כל ליקוי וליקוי על כושרו לעבוד. די בהתייחסות הועדה המבטאת הערכה מקצועית להשפעה המצטברת של כלל הליקויים על הכושר לעבוד". הועדה התייחסה לבעיותיה העיקריות בהתאם למיטב הבנתה המקצועית וכן להשפעה הכוללת ואין בטיעוניה הקלושים והכוללניים של המערערת מלנסות ולהתחיל לקעקע את החלטת הוועדה.

מעבר לנדרש ומעיון בתיק של המערערת עולה כי באת כוחה צרפה ביום 20.07.20 מכתב בו עידכנה כי המערערת החלה לעבוד במשרה חלקית וכי משתכרת 2,171 ₪ בחודש כך שמקל וחומר כי מסוגלת לבצע עבודות משק ביתה כפי שקבעה הועדה.

הועדה מודעת לקושי של המערערת לבצע עבודות הדורשות מאמץ פיזי ניכר ואולם היא סבורה כי המדובר בעבודות שאינם מהוות כדי 50% מתפקודה של המערערת כעקרת בית.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: א. נכויותיה של המערערת הן צבר נכויות בלתי תפקודיות.

הוועדה גם מתרשמת מהליכתה התקינה של המערער ולאור כל האמור היא סבורה כי המערערת מסוגלת לבצע את מרבית העבודות תוך כדי מנוחה בין המטלות.

הוועדה ערה לגילה של המערערת ולליקויים בכל התחומים, אך הגיעה למסקנה רפואית מובהקת כי המערערת מסוגלת לבצע עבודות משק הבית.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

החלטת הועדה אינה סבירה ומצדיקה שינויים תוך בחינת פרמטרים נוספים המשפיעים על אי כושר העבודה של המערערת.

קביעת הועדה היא סבירה, מנומקת, ואף תואמת לקביעות הרופא המוסמך והעובדת הסוציאלית הקובעת גם היא, כי המערערת לא איבדה 50% ויותר מכושרה לתפקד כעקרת בית.

המשיב הוסיף והפנה לכך שבעבר, גם עת נקבעה למערערת נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 63% (טרם הפחתת הנכות בגין אבנים בכליה מ-40% ל- 20%) ונקבע, כי המערערת לא איבדה 50% לפחות מכושר תיפקודה במשק ביתה – ערעור על החלטת ועדת ערר-אי כושר נדחה (בל 14663-05-20), קל וחומר עת בעניינינו הנכות הרפואית עומדת על 59% בלבד.

בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 בית דין זה מוסמך לידון בערעורים על החלטות ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד.

...

לאור כל האמור לעיל בהתייחס למצבה הרפואי וגילה הוועדה קובעת לראותה כמי שלא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד במשק הבית ולכן דוחה את הערר".

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכל החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר אשר על כן – הערעור נדחה.