ערעור על החלטת ועדה לעררים בדבר נכות נפשית

ביום 14.12.2020 בדק ראומטולוג את המשיב שמע את תלונותיו: "עו"ד: מצרף מיסמך עדכניים המתייחסים לפיברומיאלגיה. טוענים שהפיברומיאלגיה מ-2006. מבקשים להפעיל תקנה 15 עקב ירידה של 80% בהכנסות". במימצאי הבדיקה ציין הראומטולוג: "לפי החלטת בי"ד לעבודה עיינתי בחומר הרפואי משנים שקדמו לתאונה ומהשנים לאחר התאונה. טרם ארוע התאונה לא הובעו ע"י הנבדק תלונות אופייניות לפיברומיאלגיה ואלו הופיעו בתיק הרפואי לאחר הארוע התאונתי. כמו כן עברתי על סיכום ביקור עדכני פרופ' אבו שקרה ראומטולוג מ9.12.2020 המתאר כאבים בכל הגוף, עייפות, מצב נפשי לא טוב. בבדיקה גופנית – נמצאה רגישות ב-12/14 נקודות בדק של פיברומיאלגיה. כמו כן ניצפו נקודות שאינן אופייניות לפיברומיאלגיה ואשר הנבדק התלונן על כאבים בנק' אלו. הרושם הקליני כי אכן קיימת פיברומיאלגיה לנבדק הקשורה לארוע התאונתי מ-27/1/06". בסיכום הדיון קבע היועץ הראומטולוג: "היועץ קובע כי קיים קש"ס בין פיברומיאלגיה לתאונה הנדונה. נכותו בגין פיברומיאלגיה בשיעור 15% לפי סעיף 35(1)(ב)-(ג) מותאם". הועדה הרפואית לעררים היתכנסה ביום 8.3.21 לסכם את דיוניה וקבעה כך: "הועדה עיינה בחו"ד פרופ' טישלר – ראומטולוג מ-14/12/20 ומקבלת חו"ד וקובעת על פיה שקיים קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה לתאונה הנדונה ונכותו בשיעור 15% לפי סעיף 35(1)(ב)-(ג) מותאם. מבחינה פסיכיאטרית – נכותו בשיעור 20% לפי סעיף 34ב 3. תחולת הנוכת מ14/5/15." לטענת ב"כ המערער בהחלטת הועדה נפלו פגמים משפטיים עת הועדה טעתה בקביעת הקשר הסיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה לבין הארוע משנת 2006 בגינו קיבל המשיב אחוזי נכות בגין פגיעה נפשית.

אמנם, קביעה האם הסימפטומים הם חלק מהתסמונת או שקשורים לאבחנה אחרת (אורתופדית, נוירולוגית או נפשית) היא החלטה של הועדה, אולם במקרה דנן טוען המשיב כי הועדה לא התייחסה לנכות הנפשית הקיימת אצל המשיב והאם היא חלק מהפיברומיאלגיה , כאשר לשיטת המערער לא היה מקום לקבוע נכות נפרדת בגין הפיברומיאלגיה לאור הסימפטומים הפסיכיאטריים המתועדים אצל המשיב.

כך גם, היועץ עצמו מציין בהפניה למסמך של פרופ' אבו שקרה כי חלק מהתסמינים קשורים לפגימה הנפשית ומאחר שאותו יועץ לא ישב בועדה הקודמת שקבעה את הנכות הנפשית, ובועדה הנוכחית לא ישב מומחה בתחום הנפשי, מן הראוי שהיועץ יהיה חשוף ותוצג בפניו תמונה מלאה בדבר הנכות הנפשית שהוענקה למערער על מנת שיבהיר האם אין חפיפה בין שתי הנכויות.

...

על כן, משמדובר בטיעונים רפואיים, ושלא היו חלק מהוראות פסק הדין המחזיר, דין טענות אלו להידחות.

כך גם, טיעוני המערער כי היועץ לוועדה אינו מפנה למסמך כלשהו במסגרת החלטתו, דינם להידחות.

היועץ לא נדרש בפסק הדין המחזיר להפנות למסמכים ספציפיים ועל כן דין טענות אלו להידחות.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) מיום 21.3.2021 בעיניין קביעתה כי למערערת נכות נפשית זמנית בשיעור 20%.

אין למערערת זכות קנויה לסיווג הנכות כיציבה ויש לדחות את הטענה בדבר סיווג הנכות הנפשית כיציבה לטובת זכויות בחברות ביטוח, שכן מדובר בשיקולים זרים, וכי קיימים מנגנונים נפרדים ושונים להגשת השגות על החלטות חברות הביטוח.

...

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור על הסף שכן הוגש ביום 5.9.2021, בחלוף חמישה חודשים ממועד משלוח החלטת הוועדה אל המערערת ביום 5.4.2021.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שאפרט להלן.

סוף דבר – הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.3.2023 (להלן: "הוועדה"), אשר היתכנסה מכוח פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 3.11.2022 (בר"ע (ארצי) 6904-05-22, להלן: "פסק הדין המחזיר") והותירה קביעתה בדבר הנכות הנפשית היציבה בשיעור 10% על כנה.

...

" בתגובה לכך, יועץ העור כתב רק את הדברים הבאים, ותו לא: "קראתי בעיון רב את התעודה הרפואית של ד"ר אריה וינברג ואיני מקבל את קביעתו בעניין". מדובר בהתייחסות שאינה ברורה, והיא גם אינה מנומקת כלל.

בנסיבות אלה, שוכנעתי כי הועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין ובכל הנוגע לתלונות בתחום העור, באופן המצדיק התערבות בהחלטה.

סוף דבר לאור כלל האמור דלעיל, דין הערעור להתקבל, כדלקמן – - עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית לעררים (ענף נפגעי עבודה), בהרכב חדש, על מנת שזו תדון בערר מראשיתו; - בפני הועדה בהרכבה החדש לא יעמדו פרוטוקולים של הועדה הרפואית לעררים הקודמת אשר דנה בעניינו של המערער, וכך גם לא חוות דעת יועץ העור והיועץ בתחום הפנימי.

ועדה מדרג ראשון קבעה למערערת 15% נכות נפשית זמנית, עד ליום 31.08.22 והמערערת הגישה ערר על החלטה זו. ועדת הערר שהיתכנסה ביום 14.12.22 וביום 15.03.22 קבעה למערערת נכות בשיעור 37% (לאחר הפעלת תקנה 15 בשליש) ובכלל זה קבעה נכות נפשית יציבה בשיעור 10% החל מיום 1.09.22 ואילך.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לועדת הערר באותו הרכב, על מנת שתשקול בשנית את החלטתה בעיניין הנכות הנפשית הזמנית והיציבה שניתנה למערערת וזאת בהתייחס לחוות דעתה של ד"ר פררו ולטענות המערערת בפניה.

...

עם זאת, מקובלת עלי טענת המערערת כי קיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר אשר ציינה בפרק המסקנות כי היא מקבלת את הערר וקובעת 10% נכות יציבה, שעה שהערר עסק בשיעור הנכות הזמנית בשיעור 15% ולא בשיעור הנכות היציבה.

נוכח כל המפורט, מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת ועדת הערר ועל כן אני מורה על השבת עניינה של המערערת לפתחה לדיון נוסף.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב, על מנת שתשקול בשנית את החלטתה בעניין הנכות הנפשית הזמנית והיציבה שניתנה למערערת וזאת בהתייחס לחוות דעתה של ד"ר פררו ולטענות המערערת בפניה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 3.5.2023, אשר במסגרתה נקבעה למערערת נכות יציבה בשיעור של 48% החל מיום 4.7.2022 (להלן: הועדה).

כמו כן, נכויות בתחום האורתופדי אינן נילוות למחלת הפיברומיאלגיה, בהתאם ללשון סעיף ליקוי 92, ואין ספק שאין כל חפיפה בעיניין זה. מהמסמכים שהונחו בפני הועדה עולה תמונה של אשה שאינה מצליחה לתפקד עקב מצב נפשי קשה מאוד, דבר המתאים לנכות נפשית משמעותית בשיעור שבודאי עולה על 20%.

כמו כן, מקובלת עלי טענת המערערת כי החלטת הועדה בכל הנוגע לחפיפת הנכויות בתחום הנפשי והאורתופדי לנכות בגין הפיברומיאלגיה אינה מנומקת כנדרש, ולא ניתן להיתחקות אחר הלך מחשבתה של הועדה בעיניין זה. עם זאת, יש לדחות את טענת המערערת כי כלל לא ניתן לחפוף נכות בתחום האורתופדי לאור האמור בסעיף הליקוי 92, שכן תחום זה אינו מפורט בסעיף כאמור.

...

בכל הנוגע לפיברומיאלגיה, מקובלת עלי טענת המערערת כי החלטת הוועדה בתחום זה אינה מנומקת כנדרש, והמשיב אף הסכים לכך בדיון שהתקיים ביום 22/5/2024.

כמו כן, מקובלת עלי טענת המערערת כי החלטת הוועדה בכל הנוגע לחפיפת הנכויות בתחום הנפשי והאורתופדי לנכות בגין הפיברומיאלגיה אינה מנומקת כנדרש, ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה בעניין זה. עם זאת, יש לדחות את טענת המערערת כי כלל לא ניתן לחפוף נכות בתחום האורתופדי לאור האמור בסעיף הליקוי 92, שכן תחום זה אינו מפורט בסעיף כאמור.

סיכומו של דבר, עניינה של המערערת מוחזר בזאת לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), בהרכבה מיום 3.5.2023, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תשקול מחדש את נכות המערערת בתחום הפיברומיאלגיה, תוך התייחסות לחומרת הסימנים הקליניים ולשיעור ההפרעה בתפקוד, כאמור בסעיף ליקוי 92.