ערעור על החלטת ועדה להטלת עיצום כספי לפי חוק איסור הלבנת הון

לפניי ערעור שהוגש בהתאם לסעיף 20 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן- החוק, חוק איסור הלבנת הון) על החלטת הועדה לעיצום כספי (להלן- הועדה) להטיל על המערערת עיצום כספי בסך 400,000 ₪.

"תהא אמת המידה להתערבות בית משפט השלום בהחלטות הועדה אשר תהא, בין בבקורת "מינהלית" ובין כביקורת "ערעורית", הרי שבנסיבות העניין עמדה לו הסמכות ושיקול הדעת לקבוע מהו שיעור העיצום נוכח קבלת טענות שנטענו בעירעור, ובכך לסיים את הענין שבא לפניו" (רע"א (י-ם) 18286-10-10 יו"ר הועדה להטלת עיצום כספי לפי חוק איסור הלבנת הון נ' ירון בן עמי.

...

המערערת צרפה מסמכי הלוואה מול ס.נ. אסיה אחזקות (ישראל) בע"מ לגביהם נטען בערעור בתמציתיות כדלקמן: "בנוסף הציגה המערערת למשיבה מסמכי הלוואה בינה לבין חברת ס.נ. אסיה בע"מ בהם היא משמשת כלווה. באופן מקומם, המשיבה התעלמה מבחינת המסמכים אשר הוגשה לה וקבעה את מסקנת(ה) על סמך לאו נימוק הנוגע רק לקמצוץ מטענת המערערת בנושא". הא ותו לא. בחינת המסמכים שצורפו בנספח 14 אף היא אינה מובילה למסקנה שנפל פגם בהחלטת הוועדה.

סיכום לאור מכלול האמור ופרט לטענה שהתקבלה בכל הנוגע לדיווח הן בהתאם לסעיף 6(א) והן בהתאם לסעיף 6(ב) לצו, שוכנעתי שביתר רכיבי הערעור לא נפל פגם בהחלטת הוועדה ואין טעם המצדיק התערבות במסקנותיה.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו באופן בו העיצום הכספי יופחת לסך 300,000 ₪.

עניינה של החלטה זו הוא בקשת המבקשת לארכה להגשת ערעור על החלטת הועדה להטלת עיצום כספי לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן, לפי העניין – ועדת העיצומים או הועדה וכן חוק איסור הלבנת הון) מיום 30.3.2016, אשר על-פיה הוטל על המבקשת עיצום כספי בסך 20,000 ₪.

...

כאמור שם, נקודת המוצא היא כי נדרש "טעם מיוחד" כדי להיעתר לבקשת ארכה להגשת ערעור.

"סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה" (שם, פסקה 8).

אף מבלי להידרש אל שאלת סיכויי הערעור, ישנה הצדקה לדחיית בקשת הארכה להגשת הערעור ולפיכך, הבקשה נדחית.

ההסדרים הקבועים בחוק הייעוץ, בחוק הביטוח ובחוק קופות הגמל לגבי הגשת ערעור על החלטה של גוף מינהלי להטיל עיצום כספי, ולגבי עיכוב ביצוע תשלום העיצום כשמוגש ערעור, הנם דומים להסדר שבסעיף 20 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון").

סדרי הדין החלים בעירעור על דרישה לתשלום עיצום כספי לפי חוק איסור הלבנת הון קבועים בתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), התשס"ב-2001 (להלן: תקנות איסור הלבנת הון).

מכוח תקנה זו חלות הוראות תקנות סדר הדין האזרחי גם בנושא עיכוב הבצוע (ראה: בש"א (מחוזי י-ם) 6578/07 פאד העיר מסחר והשקעות בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (27.8.07) בפיסקה 9 להחלטה; עש"א (שלום בית שמש) 40816-02-12 יוסי בזוב נ' הועדה לעיצום כספי – משרד האוצר (17.3.12) 2בפיסקה 6 להחלטה; עש"א (שלום בית שמש) 47023-02-12 צ'יינג' הכיכר בע"מ נ' הועדה להטלת עיצום כספי (4.4.12) בפיסקה 6 להחלטה).

...

אין בידי לקבל טענת המבקשת כי הואיל והמשיב לא ביקש לחקור את המצהיר, די באמור בתצהיר לצורך עמידה בנטל ההוכחה המוטל עליה.

לפיכך דין הבקשה להידחות.

אשר על כן הנני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיב הוצאותיו בבקשה זו בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מבוא-בפניי ערעור שהגיש המערער על החלטתה של הועדה להטלת עיצום כספי מיום 20.10.10, (להלן: "הועדה"), לפיה הוטל על המערער עיצום כספי בסך 60,000 ₪, בגין הפרה של סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס – 2000 (להלן: "החוק").

...

ובמילים אחרות: האם הוועדה חרגה ממיתחם הסבירות או לא. -לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המפורטים שבפניי, על נספחיהם, ובחנתי טענות הצדדים, לא מצאתי כי החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבותי, ולפיכך דין הערעור להדחות.

-היתנהלותו המתוארת של המערער מחזקת את המסקנה כי המערער ביקש להיתחמק מחובת הדיווח ולא להצהיר על כספים שברשותו.

מבוא בפניי ערעור שהגיש המערער על החלטת הועדה להטלת עיצום כספי מיום 6.12.11, (להלן: "הועדה"), לפיה הוטל על המערער עיצום כספי בסך 100,000 ₪ בשל הפרה של הוראות סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס 2000 (להלן: "החוק").

...

ועל המדיניות המשפטית הראויה בקביעת גובה שיעור העיצום הכספי, אין לי אלא להפנות לפסק הדין שניתן בתיק וע (רמ') 1-08 **** פרג' ואח' נ' גבאי יו"ר הוועדה להטלת עיצומים (אתר נבו), שם נקבע: "...קיימת מדיניות משפטית להטלת עיצומים כספיים בסכומים גבוהים יחסית, על מנת למנוע מצב בו ישתלם למפרי חוק למיניהם להפר את חובת הדיווח תוך נטילת הסיכון לתשלום עיצום כספי נמוך. רק מדיניות כזו תשרת נאמנה את מטרות החוק אשר עניינו המאבק בתופעת הלבנת ההון ומימון טרור ופשע". לאור הדברים שהובאו לעיל, הנני דוחה מכל וכל את טענות המערערת.

ולפיכך דין טענת המערער מימלא להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל נדחה הערעור.