לפני ערעור על החלטת ועדת ערר (שירותים מיוחדים) מיום 6.7.20 (להלן: "הועדה") אשר היתכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (ב"ל 32494-10-19, להלן: "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי המערער זכאי לקיצבת שירותים מיוחדים בשיעור 112%, החל מיום 1.2.19 (להלן: "ההחלטה").
ועדת ערר (שירותים מיוחדים) מיום 7.7.19 קבעה, עובר למתן פסק הדין המחזיר, כי "מדובר בנכה עם משקל של 180 ק"ג, עם בעיות ניידות, קימה והליכה. הועדה מבקשת הערכת תלות בביתו לאחר מכן תנתן החלטה ללא נוכחות".
ביום 22.7.19 נערכה למערער הערכת תלות (שירותים מיוחדים) בביתו וביום 29.7.19 היתכנסה ועדת ערר לעניין שירותים מיוחדים וסיכמה החלטתה, בין היתר, כדלקמן (פרוטוקולי הועדה צורפו לכתב התשובה):
"ניידות בתוך הבית: זקוק לסיוע במידה רבה
...
מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות ואף לגופו בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
לפיכך מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו של המערער לוועדה על מנת שתמלא אחר הוראת פסק הדין המחזיר ותקיים דיון אליו יוזמנו המערער ובא כוחו ויתאפשר להם להעלות את טענותיהם בפני הוועדה.
סוף דבר
על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.
המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.