ערעור על החלטת הרשם שלא לפטור מאגרת בית משפט

בנוסף, משנדחה העירעור על ההחלטה שלא להעניק למערער פטור מאגרה והאגרה לא שולמה, הורתה רשמת בית המשפט המחוזי על מחיקת בקשת האישור.

לשיטתו, הרשם לא העניק משקל ראוי לעובדה שהערעור מקורו בחוסר יכולתו לשלם אגרה בסך של 5,900 ש"ח במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי.

...

בנוסף, משנדחה הערעור על ההחלטה שלא להעניק למערער פטור מאגרה והאגרה לא שולמה, הורתה רשמת בית המשפט המחוזי על מחיקת בקשת האישור.

דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

לאחר שהתקבלה תשובת המדינה לבקשה לפטור מתשלום אגרה, ניתנה ביום 15.7.2020 החלטת בית משפט קמא, על ידי כב' הרשמת הבכירה טלי מירום, לפיה האגרה הועמדה על סכום של 600 ₪, כאשר אגרת הפתיחה תעמוד על סך של 300 ₪, והמבקש יוכל לשלם את אגרת הפתיחה ב-4 תשלומים חודשיים.

אולם, בעוד סעיף 96(ב) של חוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, קובע, כי: "החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לידון בו בשופט אחד", הרי כשמדובר בהחלטה אחרת של רשם בכיר, קובע סעיף 96(א1) של חוק בתי המשפט: "החלטה אחרת של רשם בכיר, דינה, לעניין ערעור, כדין החלטה אחרת של בית המשפט שבו הוא משמש רשם בכיר". הואיל וההחלטה שעליה משיג המבקש במסגרת הליך זה ניתנה על ידי רשמת בכירה (כב' הרשמת הבכירה טלי מירום), הרי שבהתאם לסעיף 96(א1) הנ"ל, דינה של החלטה זו (המהוה "החלטה אחרת") לעניין ערעור היא כדין ערעור על "החלטה אחרת" של שופט של אותו בית משפט, דהיינו: באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

ואולם, בטבלה המתייחסת לגבי סכומי הערובה בבית המשפט המחוזי נקבע בפריט 52: סוג הליך סוג תיק סוג עניין סכום ערובה ערעור על החלטת רשם ע"ר ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור דהיינו, צוין מפורשות, שהפטור מהפקדת ערובה בעירעור על החלטת רשם, הוא כאשר המדובר ב"ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר", ואולם, כאמור, בעניינינו המדובר בהשגה על החלטת רשמת בכירה.

...

בפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 3.5.2021, או לחלופין לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה: המבקש, המרצה עונש מאסר בפועל, הגיש ביום 24.5.2020 לבית משפט קמא תביעה בסדר דין מהיר כנגד המשיב מס' 1 (תא"מ (שלום חדרה) 52275-05-20).

ביום 27.5.2021 הגיש המבקש את הבקשה המונחת עתה בפניי, במסגרתה עותר הוא לביטול החלטתי מיום 3.5.2021, או לחלופין לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל. הטעמים שמונה המבקש הם בתמצית אלה: דרך ההשגה על החלטה בעניין פטור מאגרה הוא באמצעות ערעור בזכות, ולא בדרך של בקשת רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה, מסקנתי היא שאין בידי להיעתר לה. ראשית, דרך סיווג הליך השגה על החלטה בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, נדון בהרחבה ב-רע"א 8813-05 עמותת במות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 795 (2006), שם נקבע, כי (שם, בעמ' 815-814): "ככל שנוגע הדבר לתובע ולנתבע, יש לסווג החלטה בבקשה למתן פטור מאגרה כ"החלטה אחרת". כפי שפרטנו, פתרון זה מתיישב היטב עם שיקולי יעילות, והוא אף עולה בקנה אחד, ולוּ באופן חלקי, עם השאיפה ליצירת כללים בהירים ופשוטים.

באשר לטענות המבקש כנגד החלטת כב' השופט א' באומגרט מיום 18.2.2021, אציין, כי מותב זה אינו מהווה ערכאת ערעור על ההחלטה הנ"ל. נוכח כל המפורט לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

עוד נטען, כי בבית המשפט בחדרה מיתנהל הליך נוסף בו מתעוררות שאלות דומות במסגרת בקשת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (רע"צ 29671-01-21)(להלן - "ההליך הנוסף"), כאשר אין זה ראוי להכריע בהליך דנן תוך היתעלמות מההליך הנוסף המתנהל, תוך גרימת האפשרות להחלטות סותרות בין מותב זה ובין המותב שדן בהליך הנוסף.

בקשת התובעים למתן רשות לערער על ההחלטה שלא לפטור אותם מתשלום אגרה, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (רע"א 62866-02-19), אשר קבע כי ההחלטה שניתנה היא ההחלטה המתבקשת נוכח הנסיבות.

...

לפיכך, משלא שילמו התובעים את האגרה, אף שניתנו להם הזדמנויות רבות לעשות זאת, ואף שבקשות שונות ורבות שהגישו בעניין זה נדחות, אין עוד מנוס בנסיבות המקרה אלא להורות על מחיקת התביעה מחמת אי תשלום האגרה המתאימה.

בהעדר תשתית ראייית תומכת, דין הבקשה להידחות על-כן. יפה לעניין זה האמור בע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד תעשיות לתשתיות (1993) בע"מ (6.9.2004): "משלא הונחה תשתית ראייתית לחוסר יכולתם של המשיבים לעמוד בתשלום מלוא האגרה, נקודת המוצא לדיון היא כי המשיבים יוכלו להשלים את סכום האגרה הנדרש ולהמשיך בניהול ההליך. אם ברצונם לקבל פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, הדרך לנקוט הליך לעניין זה פתוחה בפניהם כקבוע בתקנות האגרות. רק אם לא יעלה בידם של המשיבים לשלם את המחצית השנייה של האגרה, ולא יינתן להם פטור מכך, תימחק תביעתם. ואולם אם כך יהיה, לא יוכלו הם להלין אלא על עצמם על שהגישו תביעה בלי להיות בטוחים די הצורך כי יעמדו בתשלום האגרה עבורה." כך גם הדברים שנאמרו בע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שימעון קופר (11.4.2013): "כבר נפסק כי בהיעדר תשתית עובדתית מספקת לא יוכל בית המשפט להכריע בבקשה לפטור מאגרה (למשל, בר"ם 9439/11 רוטנשטרייך נ' עיריית תל-אביב-יפו [פורסם בנבו] (2.1.2012)). ..... להשלמת התמונה יוער כי אי-תשלום אגרה מספקת מהווה עילה למחיקת תובענה על הסף, לפי תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי." אמנם, סילוק תובענה על הסף, בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה, הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, וכי בדרך-כלל יעדיף בית-המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה (ראו ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (9.3.2003); ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו (10.7.1986)).

לפיכך, לאור האמור לעיל, בחלוף מעל לשנתיים מתחילת ההליך, אני קובע מורה על מחיקת כתב התביעה בהתאם להוראות תקנה 41 לתקנות סד"א החדשות, ובהתאם לתקנה 2 לתקנות האגרה.

בשל העובדה כי אני מורה על מחיקת ההליך, אינני נדרש להכריע בבקשה לעיכוב ההליך בשל "הליך תלוי ועומד". התובעים ישלמו לנתבעים 1 - 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪, ובנוסף ישלמו לנתבעים 4 – 5 הוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 ₪.

ביום 11.5.2023, הגיש המערער בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, ומקביל, הגיש שתי בקשות, האחת, לפטור מאגרת בית המשפט, והשנייה, לפטור מהפקדת ערובה להוצאות.

עוד בחלק הכללי יש לציין את כלל ההתערבות של בית המשפט של ערעור בהחלטת רשם בעינייני אגרה והפקדת ערובה, כאשר ההלכה הנה כי שיקול דעת הרשם הנו רחב, וערכאת העירעור לא תתערב בשקול דעת זה, אלא במקרים חריגים.

...

מכאן, אני סבור כי המערער לא עמד בנטל להוכיח כי שגה גב' הרשם בקביעתו בעניין יכולתו הכלכלית של המערער להפקיד את הערובה.

אציין כי גם לגבי סיכוי הערעור, אני מקבל את קביעת כב' הרשם כי אלו אינם נחזים כטובים, וזאת כאשר מדובר בהחלטות בעניינים אשר נתונים לשיקול דעתו הרחב של המותב הדן בהליך, וכאשר, ומבלי לקבוע מסמרות, מדובר בהחלטות שקולות וסבירות אשר עניינן, בין היתר, אופן ניהול ההליך.

סיכום לאור האמור והמנומק לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

שם, לאחר בחינת: לשון תקנה 135(ב) לתקנות סדרי הדין הכלליות; פריט 79 לתוספת השלישית לתקנות הקובע פטור מהפקדת ערבון בעירעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר; ולשון ופרשנות הפסיקה לתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (התקנות הישנות) – נקבע כי בימ"ש הדן בעירעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר אינו מוסמך לסטות מהפטור הסטאטוטורי מהפקדת ערבון הקבוע בתוספת השלישית.

בענייננו, קבוע אחרת בתקנה 120(ז) בתקנות ההוצל"פ, המתייחסת ספציפית לערעורים על החלטות רשם הוצל"פ, ומסמיכה את בימ"ש הדן בעירעור על החלטות רשם הוצל"פ לחייב את המערער להפקיד ערובה, ולשונה (הדגשה שלי – ע'ב'ג'): בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם העירעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין.

יש לאבחן את תוצאת פסק דינו המנחה של כב' השופט נ. שילה אשר צורף לבקשה מעניינינו בשניים: האחד - פסק דינו של כב' השופט נ. שילה דן בעירעור על החלטת בימ"ש לעינייני מישפחה בה חויב מערער בהפקדת ערבון בהליך ערעור על החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה ולא על החלטת רשם הוצל"פ, כך שלא חלה תקנה 120(ז) לתקנות ההוצל"פ בנסיבות שם. השני – החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה נשוא העירעור שם ניתנה בבקשה לפטור מתשלום אגרה.

...

לאחר שנדרשתי לבקשה והמצורף לה, ולהוראות התקנות הרלוונטיות, דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לביטול חיוב המבקשות בהפקדת ערבון מטעמי הבקשה - נדחית.