ערעור על החלטת הריסה של גן אירועים שנבנה במקום אסור

לפנַי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ר' גלפז-מוקדי) מיום 5.6.2018 בעתפ"ב 2647-05-18, אשר דחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 12.5.2018 בגדרה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי שהוצא נגדו על ידי הועדה המקומית לתיכנון ולבניה מבוא עמקים (להלן: הועדה המקומית) עד למתן פסק דין בעירעור על החלטת בית משפט השלום (השופטת ע' במביליה-אינשטיין) מיום 16.4.2018 בע"א 5960-04-15.

במוקד העניין, צו הריסה מינהלי אשר הוצא ביום 2.4.2015 על ידי הועדה המקומית, כלפי עבודות בניה והכנה שביצע המערער לשם הקמת גן אירועים, בשטח שבגוש 17384, חלקה 16 וחלקה 14 בכפר כנא (להלן: המקרקעין), ללא היתר כדין ועל קרקע שייעודה חקלאי (להלן: צו ההריסה).

בית המשפט (השופטת ע' במביליה-אינשטיין) הורה ביום 3.4.2015 וביום 15.4.2015 על עיכוב ביצוע זמני של צו ההריסה (בע"א 5960-04-15) ונתן שני צוים שיפוטים – צו אחד המורה למערער להמנע מבצוע עבודות בניה נוספות במקרקעין; צו שני האוסר על שימוש במקרקעין ובפרט על קיום אירועים במקום.

בו ביום, הסכמה זו קיבלה אף היא תוקף של החלטה, וגם הוסכם כי ככל שהמערער יקיים התחייבות זו, יעוכב ביצוע ההריסה של יתר המבנים שבנה לזמן מוגבל ואף תנתן לו האפשרות להגיש בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע הצוו, בכפוף להתקדמות ההליך התיכנוני.

הבקשה נדחתה ביום 22.5.2016 לאחר שנקבע כי המערער פעל בחוסר ניקיון כפיים משהשלים את הבניה במקום וקיים אירועים על אף הצוו השפוטי האוסר על כך. כן נקבע כי התהליך התיכנוני עודנו ארוך, הבקשה אינה מציגה נסיבות חדשות והיתר הבניה איננו בהשג יד. ערעור שהגיש המערער על דחיית בקשתו לבית המשפט המחוזי בנצרת – נדחה ביום 6.10.2017 (בע"פ 31583-06-16, השופטת ת' נסים שי).

...

גם לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור לפני בית המשפט המחוזי טובים.

גם לא שוכנעתי, כטענת המערער, כי נקודת האיזון השתנתה בשל "שינוי נסיבות משמעותי" שחל בעת האחרונה, נוכח התקדמות ההליך התכנוני בעניין תכנית המתאר הכוללנית אשר מגדילה באופן משמעותי את סיכויי אישורה של התכנית המפורטת.

הערעור נדחה אפוא.

בנוסף, יש מקום ליתן למבקש רשות ערעור על מנת למנוע עוות דין קשה שעלול להגרם לו. הסוגיה המשפטית הראשונה, כך נטען, נוגעת למעמדו של התובע מטעם הוועדה המקומית לתיכנון ובניה, ביחס "לקבלת החלטה לביטול/עיכוב צו הריסה מינהלי". נטען, בהקשר לכך, כי סוגיה זו לא הוכרעה ברע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' חג' יחיא (16.6.2015) (להלן: עניין חג' יחיא).

בעקבות הבקשה לביטול הסדר הטיעון, נתן בית משפט השלום בנצרת, ביום 28.3.2016, החלטת ביניים שבה נאמר: "לא ברור אם בישיבה יום 7.12.15 אישר יו"ר הוועדה ומליאת הוועדה ביחס לעיכוב ביצוע צו ההריסה או שהאישור ניתן ביחס להמלצת התכנית להפקדה בפני הוועדה המחוזית או ביחס לשניהם. בתוך 7 ימים מהיום, יגיש ב"כ המשיבה הבהרה בכתב, מטעם יו"ר הוועדה המקומית, לשאלה מהו האישור שניתן בעיניין דנן, על ידו ועל ידי המליאה המקומית, בישיבה מיום 7.12.15". במענה לפנייה זו, העביר יו"ר הוועדה המקומית, ד"ר חאתם דאוד, הבהרה שבה נאמר, בין היתר, כי "נתקבלה החלטה פה אחד להמליץ לוועדה המחוזית להפקיד בתנאים את התכנית המפורטת מספר 257-0374199 ולהקפיא את צו ההריסה לשנתיים. יש לציין שהיועמ"ש של הוועדה, עו"ד ווסים מוקלד, נכח בדיון וחוות דעתו הייתה חיובית לגבי עיכוב צו הריסת גן האירועים לשנתיים". מכאן עולה, לשיטת המבקש, עמדתו הברורה של יו"ר הוועדה המקומית "להשהות את ביצוע הצוו בכפוף לקיום צו איסור השמוש והבניה ובכפוף להפקדת ערבויות משמעותיות". למרות הבהרה זו, דחה בית משפט השלום את הבקשה לחזרה מהסדר הטיעון ולעיכוב ביצוע צו ההריסה, מהטעם שהחלטת הוועדה היא בלתי סבירה.

...

בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' במביליה-אינשטיין), בע"א 5960-04-15, שבמסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לאשר לו חזרה מהסדר טיעון ולעכב ביצוע צו הריסה מנהלי.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, נחה דעתי כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות, וכי מדובר בעניינו הפרטי של המבקש, הא ותו לא. בנוסף, טענותיו של המבקש הועלו, אחת לאחת, בפני ערכאת הערעור, אשר התייחסה אליהן ודחתה אותן לגופן.

משכך, נראה כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך מעין "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור, ניסיון שאין להיעתר לו (רע"פ 7665/16 א. סביח למסחר כללי בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התמ"ת (14.11.2016); רע"פ 9632/16 מקוריה נ' מדינת ישראל (15.12.2016)).

לאור האמור, הבקשה לרשות הערעור נדחית בזאת וניתן לבצע את צו ההריסה המנהלי לאלתר.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"א 16629-08-15 עיאט ואח' נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה שומרון תיק חצוני: בפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל מערערים 1.עאדל עיאט 055199053 2.מופיד גרבאן 023233554 ע"י ב"כ עוה"ד קייס נאסר משיבה ועדה מקומית לתיכנון ובניה שומרון ע"י ב"כ עוה"ד שגיא סיוון פסק דין

מדובר בצו הריסה מינהלי, שהוצא על ידי המשיבה ביום 21.12.14 ולפיו על המערערים להרוס מבנה המשמש גן אירועים (להלן: "המבנה"), שניבנה על ידם בחלקה 29 בגוש 10398 בג'סר אזרקא (להלן: "המקרקעין").

לטענתו, הפגם שנפל בהחלטה המנהלית, הוא אי היתחשבות בימ"ש קמא בכך שבהקמת גן האירועים פתרו המערערים בעיה חמורה, הקיימת ביישוב והפסיקו אלימות קשה שהייתה ביישוב, במקום בו הרשות, עליה מוטלת החובה ליפתור את הבעיה, לא עשתה כן. לטענת ב"כ המערערים קמא לוקות החלטות בימ"ש קמא, בכך שלא נערך בירור בטענות המערערים לגופן וכן לוקות הן, לשיטתו, בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות, באשר לא ניתנה בהן, למערערים, ארכה סבירה ומידתית, בשים לב לנפגעים מההריסה, בטרם יבוצע צו ההריסה.

...

מעבר לכל האמור לעיל, יש לזכור, כי מדובר בצו מינהלי ולכן הכללים החלים על ביהמ"ש בבואו לדון בבקשה לביטולו הם כללי המשפט המנהלי, לפיהם גדר ההתערבות של בימ"ש מצומצם הוא ומוגבל לבחינת שיקול דעתה של הרשות המנהלית, בו יתערב ביהמ"ש רק כאשר ברור, על פני הדברים, כי קיים בהחלטה פגם מהותי ושורשי, או כי קיים בה חוסר סבירות קיצונית.

היעלה על הדעת, שהמערערים, אשר הפרו את הסדר הפשרה, את ההחלטה ואת צו המניעה שניתן במסגרתה, יזכו לדיון בבקשה שהם עצמם הסכימו שתימחק ? לא למותר לציין, כי לאור העובדות שאינן שנויות במחלוקת וכל האמור לעיל, ממילא סיכויי בקשתם לביטול הצו להתקבל, היו מזעריים מאד, אם בכלל.

אשר על כן אני דוחה את הערעור וקובעת, כי צו ההריסה בעינו עומד.

בבית המשפט העליון רע"פ 3017/20 רע"פ 3762/20 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: עסאם נעאמנה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל שתי בקשות רשות ערעור על החלטתו מיום 20.4.2020 ופסק דינו מיום 18.3.2020 של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עפ"א 65403-09-19 שניתן על ידי כב' השופטת עפרה ורבנר בשם המבקש: בשם המשיבה ברע"פ 3017/20: בשם המשיבה ברע"פ 3762/20: עו"ד ג'יאת נאסר עו"ד דוד פרוינד עו"ד לי בר-עמי ][]החלטה

נקבע, כי בנגוד לטענת המבקש לפיה במקום בוצעו עבודות גינון בלבד, המבקש פעל להקמת גן אירועים גדול במקרקעין, בנגוד לייעודם.

נקבע, כי הבקשה לביטול הצוו הוגשה שלא "בידיים נקיות", משהמבקש לא גילה לבית משפט השלום את מלוא העובדות, כאילו לא מדובר בהפעלתו של גן אירועים מסחרי, ומשגם כאשר המבקש ידע כי תלוי ועומד צו הריסה ביחס למבנים שבנה בגן האירועים, הוא המשיך לחתום על הסכמים לקיום אירועים, מבלי ליידע את הצדדים להסכמים על צו ההריסה.

זאת, מאחר שלפי חוק התיכנון והבנייה (תיקון מס' 116), התשע"ז-2017 (להלן: תיקון 116), ערעורים על החלטות בית משפט השלום בבקשות לביטול צוי הריסה מינהליים שהוציאה היחידה הארצית (או יו"ר ועדה מחוזית או מתכנן מחוז) – יידונו, לטענת המבקש, בפני מותב של שלושה שופטים.

...

הדברים שנקבעו בעניין אפרידר, לפיהם "ניסיונן של המשיבות לעתור כעת לביטול פסק הדין, לאחר שתוצאתו אינה מקובלת עליהן, עולה לכדי חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים, ועל כן ראויה להידחות גם מחמת טענת מניעות... הלכה זו הופעלה גם במצבים כדוגמת זה בו עסקינן, בהם רק לאחר מתן החלטה בדן יחיד הועלתה הטענה כי היה צורך לדון בעניין במותב תלתא" – יפים גם לענייננו.

סוף דבר הבקשה נדחית וממילא נדחית הבקשה ברע"פ 3017/20.

אני מורה על ביטולו של צו הארעי לעיכוב ביצוע שניתן בגדר רע"פ 3017/20.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"א 3728-03-23 נעאמנה נ' המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המערער משהור נעאמנה ת"ז 059955245 המשיבה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ס' פלג קימלוב) מיום 16.2.2023 בתיק בצה"מ 41595-01-21 פסק דין

ביום 28.4.2014,עוד בטרם הפך המערער לבעל הזכויות בגן האירועים, הגישה הועדה המקומית לתיכנון ובניה לב הגליל (להלן: "הועדה המקומית") כתב אישום נגד 4 נאשמים, לרבות נגד הבעלים הקודם של גן האירועים, זאת בגין עבירת בנייה ללא היתר של גן האירועים ורצפת הבטון שלו, ובגין עבירת שימוש אסור במבנים שניבנו באופן אסור במקרקעין.

במהלך ההיוועצות הוצג בפני היועץ המשפטי מצב עובדתי שגוי לפיו ריצפת הבטון הרלוואנטית נהרסה ונבנתה מחדש, למרות שאין הדבר כך. החלטת בית משפט קמא ניתנה תוך שהוי, רק בחלוף 8 חודשים ממועד הגשת הסיכומים, והדבר גרם למערער עוות דין מכיוון ש: בית משפט קמא ככל הנראה לא זכר כראוי את חומר הראיות בתיק ואת היתרשמותו מהעדים בזמן אמת עובר לכתיבת החלטתו.

לא הייתה כל היתייחסות בטיעוני ב"כ המשיבה לטענות באשר להפסקת עבודת מר שמולביץ עבור הועדה בניית הסככה לא הושלמה מפני שאין במבנה חלונות ודלתות, למרות שקיימים במקום פתחים המיועדים לכך.

...

בנוסף מצאתי ממש גם בטענה כי התשתית העובדתית שהוצגה בפני היועץ המשפטי בטרם הוצא הצו פגומה, ולכן אני סבורה כי נפל פגם גם בעניין חובת ההיוועצות בטרם הוצא הצו, במיוחד בכל הקשור לקיומה של התכנית החדשה ולשאלה האם זו תאפשר או לא את הכשרת המבנה.

בנסיבות המקרה דנן ובהתחשב בכך שבעבר נבחרה דרך של ניהול הליך פלילי בנוגע לגן האירועים, סבורני כי זהו המסלול בו יש לפעול אם המשיבה סבורה שיש לעשות כן. במסגרתו נתן יהיה לאפשר למערער להתגונן בפני הנטען נגדו בהליך מסודר.

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל ודין הבקשה לביטול צו הריסה להתקבל, וכך אני מורה.