ערעור על החלטת הממונה לעיצומים כספיים בעניין התראה מנהלית

ערעור על החלטת הממונה על עיצומים כספיים במשרד העבודה להטיל על המערערת עיצום כספי בשל הפרת הוראות חוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011.

גם אם אניח שקיימת סמכות טבועה לבית הדין לידון בעירעור, הרי שהעילה היחידה לערעור יכולה להיות הפעלת ביקורת על ההחלטות המנהליות.

אין עילה להתערבות בהחלטה להטיל עיצום כספי: סעיף 3 לחוק קובע: "עשה מעסיק או אדם אחר שחלה עליו חובה לפי הוראת חיקוק המנויה בתוספת השנייה (בפרק זה – מעסיק), מעשה המהוה הפרה של הוראה כאמור, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי המפורט להלן...". כמופיע בתלושי השכר של העובדים, הופרו בעיניינם הוראות חיקוק המנויות בתוספת השנייה לחוק.

התראה מנהלית מוסדרת בסעיף 15 (א) לחוק: "על אף הוראות סעיף 5, היה לממונה יסוד סביר להניח כי מעסיק הפר הוראה המנויה בתוספת השנייה, רשאי הוא להמציא למעסיק, במקום הודעה על כוונת חיוב, התראה מינהלית ולפיה על המעסיק להפסיק את ההפרה...". כמופיע בהתראה המנהלית ובנספח לה, זו נשלחה בשל הפרת חובת ביצוע תשלומים לקרן הפנסיה של העובדים שרון ואברהם.

...

לדעתי דין הערעור להידחות.

לסיכום: סמכות הממונה להאריך את המועד הקבוע בחיקוק להגשת בקשה להפחתה מוגבלת לקיום טעם מיוחד.

לנוכח האמור הערעור נדחה.

החלטת הממונה – הן בענין הטלת עיצום כספי והן בענין ההתראה המינהלית - מפורטת היטב, ומציינת את ההפרות בצורה מדוייקת, ומדוע נבחרה כל אחת מהסנקציות שהוטלו על המערערת, לרבות פירוט אופן ההפחתה בשיעור העיצום הכספי (נספח 4 לתשובה).

...

אינני מקבל את טענת המערערת כי לא ניתן לה זמן מספיק לתקן את המחדל (סעיף 26 לערעור).

אני קובע שהעיצום הכספי שניתן היה להטיל על המערערת לפי סעיף 3 לחוק יכול היה להיות גבוה לעין שיעור.

סיכום לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

בהחלטת הועדה נדחה ערר המערער נגד החלטת הממונה על עיצומים כספיים– (להלן: "הממונה") מיום 6.3.18 (להלן: "החלטת הממונה") להטיל עיצום כספי מופחת על המערער בסך 17,640 ₪ בגין הפרה של הוראה המנויה בפרט 8 לחלק ג' בתוספת השנייה לחוק להגברת האכיפה לעניין אי העברת סכומים שנוכו לטובת קרן פנסיה ממשכורתו של עובד המערער, מר שי הדר (להלן: "העובד").

החלטת הממונה כאמור כללה הודעה על כוונה לחיוב בסך 35,280 ₪ בגין הפרת ההוראה המנויה בפריט 8 לחלק ג' שבתוספת השנייה לחוק (העברת סכומים שנוכו, לפי סעיף 25א לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר")) – (להלן: "העיצום הכספי"), וכן התראה מנהלית בגין הפרת ההוראה המנויה בפריט 13 לחלק ב' שבתוספת השנייה לחוק (מתן אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה, לפי סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001) - (להלן: "ההתראה המנהלית").

העיצום הכספי וההתראה המנהלית נימסרו בכתובת המערער ביום 16.1.18, וצורף להם מכתב מקדים מיום 2.1.18 (להלן: "המכתב המקדים") המפרט את הממצאים שהתקבלו מהחקירה בעיניינו של המערער.

...

שוכנעתי שהממונה בחן את כל הנתונים הרלוונטיים, הפעיל את שיקול דעתו במסגרת הנתונה לו בחוק ובתקנות ההפחתה והפחית מיוזמתו את גובה העיצום הכספי בהתאם לקבוע בתקנות ההפחתה, אף שלא נדרש לכך על ידי המערער.

לסיכום הנה כי כן, לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי הממונה הפעיל את שיקול דעתו על פי החוק, נהלי המשיב ותקנות ההפחתה.

לפיכך, דין ערעור להידחות.

לפני ערעור על החלטת הממונה על העיצומים הכספיים (להלן: "הממונה") מיום 9.6.22, הדוחה את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת ביטול וערר על ההחלטה להטיל עליה עיצום כספי בגין הפרה של החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב- (2011) – (להלן: "החוק להגברת האכיפה" או "החוק").

עניין לנו במערערת שבחרה במודע שלא לנצל שלוש הארכות שניתנו לה, ועל כן עליה לספק טעמים מיוחדים "כבדים" מאלו עליהם נסמכה בבקשותיה הראשונות – שאחרת – אין סוף לדבר בבחינת הכשרת מתן אפשרות להגשת בקשות אורכה מיותרות, מבלי לכבדן, לכל החפץ בכך ובכל מועד – מה שמעקר את הוראות החוק הברורות בעיניין זה. הממונה הסבירה את החלטתה והתייחסה לכל אחד מטיעוני המערערת כדלקמן: בהתייחס לטיעון אודות תיקון ההפרה – תיקון ההפרה אינו טעם מיוחד להארכת מועד ואף אינו טעם לביטול הודעה על כוונת חיוב/התראה מנהלית.

...

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שעיינתי בהחלטת הממונה, לא מצאתי שנפל פגם משפטי בהחלטה המצדיק את התערבות בית הדין.

לא מצאתי כי נפל פגם בקביעה זו. לסיכום הנה כי כן, לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי הממונה הפעילה את שיקול דעתה על פי החוק, נהלי המשיבה והתקנות.

בנסיבות האמורות, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

30 מאי 2023 פתח דבר בפני ערעור שהוגש ביום 20.10.21 מכוח סעיף 21 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן: "החוק להגברת האכיפה"), על החלטתה של ועדת הערר לעיצומים כספיים (להלן: "הועדה") שהתקבלה ביום 10.08.21, לדחות את הערר שהגישה המערערת, על החלטת הממונה לעיצומים כספיים (להלן:"הממונה"), מיום 05.03.19 במסגרתה הוטל על המערערת עיצום כספי בסך 35,800 ₪.

כמו כן, צוין שמאחר ולא התקבלה אסמכתא המעידה על תיקון ההפרה, לא היה מקום לידון בתקנות הפחתה, וכי ניתן להגיש ערר על החלטה זו בפני הועדה, תוך 28 ימים ממסירת הודעה זו. במכתב זה הייתה היתייחסות לכך שביום 20.11.18 נשלחה למערערת התראה למנכ"ל, לגבי אי העברת ניכוי לעובד בוטבול, ואי תשלום לעובד נוסף מר - הופמן, בגינה לא התקבלה תגובה ולא צורפו אסמכתות כפי שנידרש.

המסגרת הנורמאטיבית מטרת החוק להגברת האכיפה מצויינת בסעיף 1 לחוק זה, והיא: "להגביר ולייעל את אכיפתם של דיני העבודה". החוק מסמיך את הממונה להטיל סנקציה כדוגמת עיצום כספי או התראה מנהלית, ככל שמעסיק הפר חובות המוטלות עליו מכוח חוקי העבודה השונים.

...

לעניין המסמכים שעמדו לנגד עייני הוועדה, אני מקבל את עמדת המשיב, לפיה בעת קבלת החלטת הוועדה, לא נגלו לעייניה כל המסמכים שהוגשו בהליך זה. אני מקבל גם את עמדת המשיב לפיה אף במסמכים שהוגשו ולא עמדו לנגד עייני הוועדה אין כדי לתקן לחלוטין את ההפרה (לא כל הסכום שנוכה – 345 ₪, הועבר לקופת הגמל).

לא היה אפוא טעם וצורך במסמכים הנוספים, שלא היה בהם כדי לשנות את המסקנה אליה הגיעה הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, משלא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הוועדה, הערעור על החלטת הוועדה נדחה בזאת.