ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בפגיעה בעבודה

27.3 סך של 7,500 ₪ מאת הנתבעת 1, בגין הגשת העירעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

שלישית, אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בנתבעות התיקון המבוקש לא פוגע בבעלות הדין שכנגד ולא מקנה לתובעת יתרון דיוני.

...

בהתאם לכל האמור לעיל, הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

לעניין זה אציין כי איני בטוח כי הדרישה בכתב התביעה המקורי לחייב את הנתבעות בתשלום בגין "תביעת הפלת"ד" אינה כוללת בתוכה את הדרישה לחייב גם בגין התשלום התכוף ו/או ענף הניידות שהינו על פניו חלק מתביעת פלת"ד. כך או כך, בשים לב לכל האמור לעיל וכן לשלב בו מצוי ההליך, ליעילות הדיונית השואפת לסיים את כל המחלוקות שבין הצדדים בהליך אחד, אני מתיר לתובעת לתקן את כתב התביעה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

באופן דומה, פסק בית הדין הארצי בעיניין דולאני[footnoteRef:5], כי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את בית הדין להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות ועדות ערר של המוסד לביטוח לאומי וזאת בהתקיים טעם מיוחד לכך.

בנסיבות העניין, לא מצאנו לנעול את שערי בית הדין בפני התובע, אשר טוען לליקוי רפואי עמו הוא נידרש להיתמודד כתוצאה מפגיעה בעבודה; זאת, בשים לב לתכלית הסוציאלית שבבסיס דיני הביטוח הלאומי.

האם הוכח ארוע חריג/ ארוע מיוחד בעבודת התובע? המסגרת הנורמאטיבית בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שסוכרת תוכר כ"תאונת עבודה" על המבוטח להוכיח התרחשותו של ארוע תאונתי אשר יכול והוביל להתפרצות הסוכרת (ראו עב"ל 402/09 פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.2.10, פורסם בנבו); בג"ץ 3600/10 פרדימן נ' ביה"ד הארצי לעבודה בירושלים (ניתן ביום, פורס בנבו); עב"ל 288/03 הר צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 23.12.04, פורסם בנבו)).

...

על רקע האמור, התובע טוען כי מחלת הסכרת ממנה הוא סובל התפרצה אצלו בשל האירוע החריג/המיוחד מיום 22.10.2018 וכי מאחר והמחלה נגרמה תוך כדי ועקב העבודה, יש להכיר במחלה כתאונת עבודה.

עיקר טענות הנתבע יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שעה שהתביעה הוגשה בניגוד למועדים הקבועים בתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

] לאור כל האמור לעיל, שוכנענו, כי אכן התרחש בעבודת התובע ביום 22.10.18 אירוע שיא מיוחד וכי בנסיבות אלה, יש מקום למנות מומחה רפואי אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע המיוחד מיום 22.10.18 לבין פרוץ מחלת הסכרת אצל התובע.

החומר הרפואי שצורף כנספח 2 לכתב התביעה מתייחס ליום 13.12.2018 וצוין בו "תחושת יובש, צימאון, השתנה ושתייה מרובה בחודש האחרון". על כן, לא מצאנו לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לקיומן של תופעות אלה במסגרת העובדות שיועברו למומחה מטעם בית הדין.

זאת ועוד, מצאנו כי יש להעביר למומחה גם את הצהרת התובע לפני חוקר הנתבע לעניין מצבו הנפשי בחודש יולי 2018.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 57231-11-22 21 נובמבר 2023 לפני: כב' השופט בועז גולדברג המערער ג'ורג' נסור ע"י ב"כ: עו"ד כמיל מוויס המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי פסק דין

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.7.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי לא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה שנקבעה למערער (להלן: "ההחלטה").

לכך אוסיף, כי אישור ההחמרה הרלוואנטי לערעור דנן (מע/1), המהוה 'כרטיס כניסה' לועדה בדיון לקביעת דרגת נכות מחדש עסק בליקוי השמיעה ולא צוין קיומה של החמרה בטינטון, אשר ממילא מעולם לא הוכר כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות הואיל והחלטת הוועדה מושא הערעור שוגרה למערער עוד ביום 12.7.22 והערעור לבית הדין הוגש רק ביום 27.11.22 בחלוף המועדים הקבועים בחוק.

למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה, כי הוועדה פעלה כנדרש הימנה עת הקשיבה לתלונות המערער, עיינה בתיעוד הרפואי שהונח בפניה והסבירה, כי בהתאם לממצאי הבדיקה שהוצגו בפניה – דין הערר להידחות.

מאחר והערעור נדחה לגופו – התייתר הצורך לדון בטענת ההתיישנות.

סוף דבר על יסוד האמור – הערעור נדחה.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 30417-02-23 25 ינואר 2024 לפני : כב' השופטת יפית מזרחי-לוי המערער: נסים משיח ע"י ב"כ: עו"ד אלי דסה המשיב : המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לערערים (נפגעי עבודה) מיום 24.11.22 (להלן: "הועדה").

רקע ותמצית טענות הצדדים המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 31.8.20, אשר הוכרה כתאונת עבודה ובגינה קבעה ועדה מדרג ראשון נכות צמיתה משוקללת בשיעור 28% המורכבת מ- 20% בגין סחרחורות ועוד 10% בגין טינטון.

דיון והכרעה סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של הועדה הרפואית לערערים בשאלות משפטיות בלבד, ועל-פי הפסיקה נידרש בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).

בערר של החלטת הועדה הרפואית בטענה של המוסד לביטוח לאומי אין נכות רפואית על הצואר אז אין נכות על הסחרחורות וזאת מכיוון שסחרחורת באות על רקע חבלה.

...

מסקנה זו אינה מבוססת בממצאי בדיקת הוועדה, אשר כאמור, מצביעים על העדרו של נזק.

משלא ניתן לעקוב אחר הילך מחשבתה של הוועדה בעניין זה, דין הערעור להתקבל.

תימוכין למסקנתי זו ניתן למצוא גם בכך שמשעה שלא בוצעה כל בדיקה של המערער בעניין הטנטון במעמד הישיבה, אזי לא הייתה למערער כל דרך לדעת כי עליו להעלות טענות מיוזמתו בנושא הטנטון, כדי להצדיק את שיעור הנכות אשר נפסקה לו. מכאן, הרי שבפועל לא היה בעצם הגשת הערר כדי להעמיד את המערער על זכותו לטעון בעניין ההפחתה הצפויה בעניין הטנטון ועל כן, דין הערעור להתקבל גם בעניין זה. סוף דבר - הערעור מתקבל.

דיון והכרעה הזכות לריפוי נפגעי עבודה נקבעה בפרק ה' לחוק: גמלאות בעין, לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (החוק); ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968 (התקנות).

במצב כזה "הרופא המטפל במישרין" הוא הגורם המוסמך לאשר את הטיפול כאשר הרופא המוסמך או המבוטח אינם רשאים לערער על החלטתו אלא היכן שהם סבורים שהטיפול שאושר אינו מספיק - "ככל שהרופא המוסמך, שהוא הרופא שהמוסד לביטוח לאומי מינה, סבור שניפגע עבודה לא קיבל את מלוא הטיפול הרפואי לו הוא זכאי, או שניפגע העבודה תובע קבלת טפול נוסף, תובא בפני רופא השרות עמדתם של הרופא המוסמך או הנפגע" (עב"ל (ארצי) 17146-05-11 דימיטרי גפן - המוסד לביטוח לאומי (1.5.13)).

במקרה דנן, רופאת השרות המוסמכת לאשר שימוש בקנביס הנה ד"ר קליינמן ולכן המלצת הרופא המטפל הועבר לבחינתה, והיא דחתה את הטיפול הרפואי מאחר שלא מצאה שמתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה בגינה ניתן הטיפול לבין הפגיעה מהעבודה - "כאבי הגב כיום נובעים ממצבך הרפואי הכללי, ללא קשר לפגיעה בתאונת העבודה בשנת 1999... בנוסף... אין הכרה לבעיית צואר כפגיעה עקב תאונת העבודה... [ו]בביקור אצל ד"ר שיף עולה כי הצורך בטיפול בכאב נובע, כפי הנראה, מבעיות בצואר, מהניתוח בגב שעברת ומשינויים נווניים. לסיכום: הצורך בקאנביס נובע ממצבך הרפואי הכללי ולא עקב הפגיעה בתאונה שהתרחשה לפני 21 שנים. לפיכך, אינך זכאי להישתתפות בקנביס כנפגע עבודה" (ר' לעיל, מתוך חוות דעתה של ד"ר קליינמן).

...

בנסיבות שתוארו לעיל, לאחר שהגורמים שנקבעו במנגנון הקבוע בתקנות 2-3 לתקנות נתנו דעתם לעניינו של התובע ולאור הנימוקים שפורטו, דעתנו היא כי דין התביעה להידחות.

לא מצאנו לנכון להיעתר לבקשת התובע להעביר שאלות הבהרה לרופא השלישי.

סוף דבר התביעה נדחית.