ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי בקביעת דרגת נכות צמיתה

בקשת המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הש' גיא שני) מיום 18.3.20 במסגרתה ניתן למשיבה היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי למבקש דרגת נכות צמיתה בשיעור של 19% החל מיום 1.3.19 בגין תאונת דרכים מיום 4.318.

...

מעבר לנחוץ אוסיף ואומר כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, ואבהיר - על אף שעל דרך הכלל הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (1985)), ועל אף שככלל ראוי כי הערכאות הדיוניות תקמצנה במתן היתר להבאת ראיות לסתור על מנת שלא ייהפך החריג לעיקר, הרי שהובהר כי כאשר עולים אצל הערכאה הדיונית סימני שאלה וספקות באשר לקביעות ומסקנות הוועדה הרפואית תיטה הכף לבירורם נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי - בירורה של האמת (ת"א (מחוזי – יר') 14825-07-10 סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד (2013); רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2014) (להלן- עניין רוטמן); רע"א 6812/06 תייר נ' עטיה (2007)).

בדומה לערכאה קמא, אף אני סבור כי קיים ספק של ממש באם הועדה אכן התייחסה או דנה בעברו הרפואי של המבקש ולהשלכותיו על קביעת דרגת הנכות.

כל אלו יש בהם להצדיק ולאושש את החלטת הערכאה הדיונית בנדון להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל. מכלל האמור דין הבקשה להידחות.

בקשת המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' הש' ק. אסולין) מיום 27.7.21 במסגרתה ניתן למשיבה היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי למבקש דרגת נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 28% בגין תאונת דרכים מיום 2.4.13.

...

לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית.

מעבר לנדרש אוסיף ואומר כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, ואבהיר - על אף שעל דרך הכלל הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (2013); ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (1990); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ (1985)), ועל אף שככלל ראוי כי הערכאות הדיוניות תקמצנה במתן היתר להבאת ראיות לסתור על מנת שלא ייהפך החריג לעיקר, הרי שהובהר כי כאשר עולים אצל הערכאה הדיונית סימני שאלה וספקות באשר לקביעות ומסקנות הוועדה הרפואית תיטה הכף לבירורם נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי - בירורה של האמת (ת"א (מחוזי – יר') 14825-07-10 סמי קרוט ואח' נ' סחורי ג'יהאד (2013); רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2014) (להלן- עניין רוטמן); רע"א 6812/06 תייר נ' עטיה (2007)).

נוכח האמור - הבקשה נדחית.

במסגרת פסק דין מחזיר, נקבע כך: "אני מורה כי עניינה של המערערת יוחזר אל הועדה לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 2.6.2021, על מנת שתשקול שנית את קביעותיה במישור הנורולוגי. במסגרת זאת, תתייחס הועדה בצורה מפורטת לאמור בחוות דעתו של ד"ר עובד **** מיום 13.12.2020 ולטענות המערערת ביחס לחוזר המשיב 511/05/2011..." להלן "דברי התובעת", כפי שנרשמו בפרוטוקול הועדה: "...בחוות דר **** עובד, אובחנה כסובלת מתסמונת שלאחר חבלת ראש וקבע אחוזי נכות צמיתים. מפנים לחוות הדעת ולחוזר הביטוח הלאומי שם מדובר בכאבי ראש בתדירות של יותר מ4 פעמים בחודש ואין הענות לתרופות ייעודיות של 3 במספר, מומלצת הנכות המאקסימאלית..." להלן פרק מסקנות, כפי שנירשם בפרוטוקול הועדה: "הוועדה עיינה בפס"ד המבקש להתייחס לדר עובד **** ולחוזר במלל המתייחס לכאבי ראש. הוועדה עברה שוב על תיקה הרפואי ומצה רק 2 ביקורים בקופת חולים לאומית אצל הנוירולוג אשר נתן רק זלדיאר עקב כאב ראש ללא ציון שמדובר בכאב ראש הדורש טפול ייעודי לכאבי ראש. המערערת טופלה במרפאת כאב שם ניתן טפול לכאבים שהוגדרו בהמשך כפיברומיאלגיה, יש לציין שפיברומיאלגיה כוללת כאבי ראש והטיפולים התרופתיים דומים. בדיקתה הנוירולוגית היתה תקינה גם בעת בדיקת הוועדה. הוועדה בסיכומה מתאריך 2.6.21 התייחסה לחווד של דר' עובד **** מ13.12.20 ולא קיבלה את המלצותיו כיוון שכאבי ראש כלולים בנכות הנפשית שניתנה וכן לפיברומיאלגיה שעדיין בנכות זמנית. אין שום תעוד רפואי עי נורולוג שתומך בנוכת נפרדת וצמיתה בגין כאבי ראש. החוזר של ביטוח לאומי לענין כאבי ראש מתייחס לכאב ראש ראשוני בדרגות שונות שמטופל בטיפול ייעודי לכאבי ראש, כאמור זה לא המצב של המערערת.

ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהיתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הועדה אחר הוראות פסק הדין (עבל (ארצי) 114/07 אבנר עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008)).

קביעת הועדה, כי ליקוי הפיברומיאליגה כולל כאבי ראש הנה קביעה רפואית ואין הועדה חייבת להצביע על מקור הסיפטומים - על אף שבעניינו, הועדה נימקה והסבירה, כי כאבי הראש הנם ביטוי של "הפרעה סומטופורמית שכלולים בנכות הנפשית והפיברומיאליגה שניתנו..." (ראו בר"ע (ארצי) 2225-05-14 המוסד לביטוח לאומי- מורנו (ניתן ביום 9.11.2014), סעיף 11 לפסק הדין ביחס להעדר החובה להצביע על מקור אחר).

...

במסגרת פסק דין מחזיר, נקבע כך: "אני מורה כי עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 2.6.2021, על מנת שתשקול שנית את קביעותיה במישור הנוירולוגי. במסגרת זאת, תתייחס הוועדה בצורה מפורטת לאמור בחוות דעתו של ד"ר עובד **** מיום 13.12.2020 ולטענות המערערת ביחס לחוזר המשיב 511/05/2011..." להלן "דברי התובעת", כפי שנרשמו בפרוטוקול הוועדה: "...בחוות דר **** עובד, אובחנה כסובלת מתסמונת שלאחר חבלת ראש וקבע אחוזי נכות צמיתים. מפנים לחוות הדעת ולחוזר הביטוח הלאומי שם מדובר בכאבי ראש בתדירות של יותר מ4 פעמים בחודש ואין היענות לתרופות ייעודיות של 3 במספר, מומלצת הנכות המקסימלית..." להלן פרק מסקנות, כפי שנרשם בפרוטוקול הוועדה: "הועדה עיינה בפס"ד המבקש להתייחס לדר עובד **** ולחוזר במלל המתייחס לכאבי ראש. הועדה עברה שוב על תיקה הרפואי ומצה רק 2 ביקורים בקופת חולים לאומית אצל הנוירולוג אשר נתן רק זלדיאר עקב כאב ראש ללא ציון שמדובר בכאב ראש הדורש טיפול ייעודי לכאבי ראש. המערערת טופלה במרפאת כאב שם ניתן טיפול לכאבים שהוגדרו בהמשך כפיברומיאלגיה, יש לציין שפיברומיאלגיה כוללת כאבי ראש והטיפולים התרופתיים דומים. בדיקתה הנוירולוגית היתה תקינה גם בעת בדיקת הועדה. הועדה בסיכומה מתאריך 2.6.21 התייחסה לחווד של דר' עובד **** מ13.12.20 ולא קיבלה את המלצותיו כיוון שכאבי ראש כלולים בנכות הנפשית שניתנה וכן לפיברומיאלגיה שעדיין בנכות זמנית. אין שום תיעוד רפואי עי נוירולוג שתומך בנוכת נפרדת וצמיתה בגין כאבי ראש. החוזר של ביטוח לאומי לענין כאבי ראש מתייחס לכאב ראש ראשוני בדרגות שונות שמטופל בטיפול ייעודי לכאבי ראש, כאמור זה לא המצב של המערערת.

איני מקבלת את טענות המערערת, כי התייחסות הוועדה לליקוי פיברומיאליגה מחייבת בדיקה ראומטולוגית, או לכל הפחות לקבוע נכות בגין ליקוי זה, היות ולשיטת בית הדין הוועדה מילאה חובתה בכך שקיימה את הוראות פסק הדין המחזיר במלואן וכל טענה שאינה קשורה בפסק הדין, אינה רלוונטית להכרעה.

בהתאם לאמור, איני מקבלת את טענת המערערת לפגם משפטי במישור הניורולוגי לאור התיחסות הוועדה לבדיקה קלינית, עריכת דיון ענייני וכן, כי במסגרת פסק הדין המחזיר לא נכללה הוראה לפיה על הוועדה לערוך דיון בהיבט זה. אשר לטענת המערערת, כי "עצם זה שהוועדה פעלה מעבר לנדרש זה עומד לחובתה ולא לזכותה כי אז לא קיימה את פסק הדין כשלונו" (עמ' 2 ש' 18-19 לפרוטוקול הערכה מקדמית) אינה מקובלת עלי, היות ונימוקיי הוועדה מלמדים ביתר פירוט על הלך מחשבתה המקצועי הרפואי, כי כאבי הראש הנטענים אינם בנפרד, אלא חלק מהנכות המוכרת בענף נכות כללית, נכות נפשית ופיברומיאלגיה.

ואולם, כאמורף מסקנתי היא כי לא נפל פגם, בנסיבות העניין.

לאור כל האמור, ומאחר שלא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

ביום 25.8.2021 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון למערער שיעור נכות צמיתה של 20% לפי פריט ליקוי 91(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – התקנות).

" בהתכנסותה השניה של הועדה ביום 16.8.2022 נקבע כך: "16/8 – לא היתקבל איבחון מש"ה, הועדה עיינה במסמכים הרפואיים הפסיכיאטריים שצורפו וקובעת כי אין שינוי מאחוזי הנכות שנקבעו בדרג א' בגין נכות פסיכיאטרית". ומסקנות הועדה היו "דחית ערר". אשר לטענות המערער כנגד החלטת הועדה מדרג ראשון – כמפורט לעיל, סמכותו של בית הדין לעבודה היא לידון בעירעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, ולא על החלטת ועדה מדרג ראשון, ולכן איננו נדרשים לטענות המערער כנגד החלטת הועדה מדרג ראשון.

שנית, כעולה מפרוטוקול הועדה בהתכנסותה הראשונה, אליו התייצב המערער בלווי אביו ובא כוחו, אביו של המערער ציין כי יש ברשותו מסמכים רפואיים מתקופת בית הספר וכי המערער "עשה וועדה ב 2015 במשרד הרווחה". לאור דברי אביו של המערער, נקבע בפרוטוקול הועדה בתום הדיון: "אין מסמכים רפואיים בתקופת בי"ס למרות שאביו טוען שיש מסמכים כאלה, אי לכך הועדה עוצרת את הדיון האב ימציא את המסמכים + איבחון ממשרד הרווחה הקיים". כעולה מפרוטוקול הועדה בהתכנסותה השנייה ביום 16.8.2022, אביו ובא כוחו של המערער לא המציאו לועדה את האיבחון ממשרד הרווחה, ולכן החליטה הועדה: "לא היתקבל איבחון מש"ה, הועדה עיינה במסמכים הרפואיים הפסיכיאטריים שצורפו וקובעת כי אין שינוי מאחוזי הנכות שנקבעו בדרג א' בגין נכות פסיכיאטרית". משעה שהערעור נדחה לאחר שהמערער לא המציא לבקשת הועדה את האיבחון הקיים ולא פנה למשרד הרווחה לאיבחון נוסף, אין לקבל את טענותיו כי נפל פגם בהחלטת הועדה בעיניין זה. שלישית, ממילא בהתאם להלכה הפסוקה חוזרי המשיב אינם מחייבים את ועדות הערר והן אינן כפופות להם (בר"ע 54147-11-22 ציון דנינו - המוסד לביטוח לאומי (מיום 11.1.2023)), כך שרק מטעם זה דין טענות המערער בעיניין זה להדחות.

...

שנית, כעולה מפרוטוקול הוועדה בהתכנסותה הראשונה, אליו התייצב המערער בליווי אביו ובא כוחו, אביו של המערער ציין כי יש ברשותו מסמכים רפואיים מתקופת בית הספר וכי המערער "עשה וועדה ב 2015 במשרד הרווחה". לאור דברי אביו של המערער, נקבע בפרוטוקול הוועדה בתום הדיון: "אין מסמכים רפואיים בתקופת בי"ס למרות שאביו טוען שיש מסמכים כאלה, אי לכך הוועדה עוצרת את הדיון האב ימציא את המסמכים + אבחון ממשרד הרווחה הקיים". כעולה מפרוטוקול הוועדה בהתכנסותה השנייה ביום 16.8.2022, אביו ובא כוחו של המערער לא המציאו לוועדה את האבחון ממשרד הרווחה, ולכן החליטה הוועדה: "לא התקבל אבחון מש"ה, הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים הפסיכיאטריים שצורפו וקובעת כי אין שינוי מאחוזי הנכות שנקבעו בדרג א' בגין נכות פסיכיאטרית". משעה שהערעור נדחה לאחר שהמערער לא המציא לבקשת הוועדה את האבחון הקיים ולא פנה למשרד הרווחה לאבחון נוסף, אין לקבל את טענותיו כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בעניין זה. שלישית, ממילא בהתאם להלכה הפסוקה חוזרי המשיב אינם מחייבים את ועדות הערר והן אינן כפופות להם (בר"ע 54147-11-22 ציון דנינו - המוסד לביטוח לאומי (מיום 11.1.2023)), כך שרק מטעם זה דין טענות המערער בעניין זה להידחות.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

על אף האמור, נוכח מצבו הרפואי של המערער ולאור אופי ההליך, החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 9874-01-23 03 ינואר 2024 לפני : כב' השופטת מרב חבקין המערער: דולב משה ע"י ב"כ: עו"ד אסף דינור המשיב : המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.12.22 שהיתכנסה על פי פסק דין וקבעה, כי אין להפעיל בעיניינו של המערער את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

ועדת הרשות היתכנסה ביום 16.11.22 וקבעה כך: "למבוטח נקבעה דרגת נכות צמיתה בגובה 24% הכוללת נכות נפשית 10%, מצב לאחר שבר באמצעות כף רגל שמאל 10% ובנוסף 5%. דרגת הנכות ונכותו כפי שנקבעה אינה תפקודית הן בתחום האורתופדי והן בתחום הנפשי. המבוטח לא איבד מיקצוע שכן עבד בעבודה בלתי מקצועית. אמנם המבוטח יליד 2001 אך ללא ניסיון תעסוקתי. נכותו כפי שנקבעה לא פגעה בסכוייו ואפשרותו להישתלב בכל עבודה.

...

הוועדה התכנסה על פי פסק הדין ביום 25.12.22 ולאחר שהאזינה לטיעוני המערער קבעה כדלקמן: "הוועדה לאחר שהאזינה רוב קשב לדברי בא כוח התובע שהגיע בגפו ולאחר שדנה בנושא הגיעה למסקנה שהתובע, למרות הממצאים בתחום האורתופדי והנפשי, אין מקום להפעלת תקנה 15. התובע מתפקד כעת לפי חוות דעת של ד"ר קוטלר כטבח בבה"ד 8 – עבודה פיזית הכרוכה בעבודה ממושכת. הוועדה סבורה שעקב גילו הצעיר יוכל להשתלב וללמוד כל סוג של מקצוע שרק יחפוץ. אין כל מניעה שיעבוד בעיסוקים רבים ומגוונים ללא כל קושי. צעיר מאוד שכל עתידו לפניו ויכול ללמוד כל מקצוע שיחפוץ ואין מדובר באיבוד מקצוע או עיסוק שעבד קודם". החלטה זו היא מושא ההליך.

קביעת הוועדה לעניין השפעת הליקויים על אפשרות ההשתלבות במגוון סוגי עבודות היא קביעה רפואית מקצועית גרידא, ואין יסוד להתערב בה. טענת המערער, כי קביעת הוועדה סותרת את הממצאים בתחום הנפשי דינה להידחות.

כך גם מקובלת עליי טענת המשיב, כי אין רלבנטיות לקביעת הפרופיל הצבאי.

סוף דבר הערעור נדחה.