ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי בדבר אי הכרה בפגיעה בעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 37068-03-22 22 ינואר 2023 לפני: כב' השופטת קארין ליבר-לוין המערער יוסף רונן ע"י ב"כ: עו"ד דורון אמיר המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אורי כץ פסק דין

לפני ערעור על החלטת וועדה לעררים מיום 31.10.21 אשר הותירה את נכותו של המערער בשיעור 10% בלבד לפי סעיף ליקוי 37 (7)(א), הגבלה קלה בעמוד שידרה מותני, לתוספת לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 (להלן-התקנות).

הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה.

עיון בהחלטת הועדה לעררים מעלה כי לאחר שעיינה בתקליטור ה- MRI קבעה ממצא פוזיטיבי בדבר אי קיומו של שבר.

בהילכת פסח דוד אליה הפנה המערער, נקבע כי קביעה כדין בדבר קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הפגימה לה טוען המבוטח תהיה שרירה וקיימת ואין להופכה עוד למעט במקרים חריגים ובאופן מנומק.

...

ביום 12.1.22 התכנסה הוועדה לעררים ללא נוכחות וקבעה כדלקמן: "הוועדה עיינה בתקליטור MRI עמ"ש מותני מיום 23.8.20 ובכל המנחים והגיעה למסקנה כי אין מדובר בשבר בחוליה L3 אלא בשינוי על שם שמורל בלוחית העליונה של L3 כאשר בחלק הקידמי קיים ממצא המתאים להמנגיומה. הלוחית העליונה למעט השמורל שמורה ואין כל עדות לתמט – שבר כלשהו בכל המנחים. לציין גם שנזקים מסוג שמורל כמו שנראים בחולה L3 קיימים גם בחוליה L2 ,L1 ו – D12 אין מדובר בשבר אלא בממצא מבני ולכן הוועדה דוחה את הערר." המערער טען כי הקביעה של דרג ראשון מיום 29.1.21 היא קביעה חלוטה שכן נקבע קשר סיבתי בין שבר הדחיסה לפגיעה המוכרת.

לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים ושמעתי אותם לפני היום, ובהינתן שהמשיב הסכים להשיב את עניינו של המערער לוועדה לעררים בהרכבה מיום 12.1.22, בכל הנוגע לתקנה 15, להלן הכרעתי.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים בהרכבה מיום 12.1.22.

תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה כאשר הפגימות שהוכרו הן שבר בחוליה עמוד השדרה הצוארי וחבלת ראש.

ביום 16.8.21 נערכה למערער בדיקה קלינית על ידי יועץ פסיכיאטר לועדה, ד"ר רומנוב (להלן – היועץ) אשר קבע למערער נכות בשיעור 0% בהתאם לפריט ליקוי 34 (ב)(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

לגבי הטענה בדבר אי התאמה בין פריט הליקוי למצבו של המערער, אין נושא זה נתון לבקורת שיפוטית שהרי זוהי ליבת סמכותה של הועדה.

סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מסמיך את בית הדין לידון  בעירעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל-פי הפסיקה נידרש בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).

...

לטענת המשיב, דין הערעור להידחות משאין הוא מצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה.

אין בידי לקבל את עמדת המשיב לפיה היעדר התייחסות לתיעוד הרפואי אינו עולה כדי פגם משפטי.

על אף האמור, לא ניתנה כל התייחסות לטענה זו וגם מן הטעם הזה שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטתה.

אשר על כן, דין הערעור להתקבל.

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.01.23 (להלן- הועדה), אשר קבעה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות) בעיניינו של המערער.

המערער סבר בטעות כי מדובר בועדה שהיתכנסה בעקבות פסק הדין המחזיר ובהתאם ניסח את הודעת העירעור, הכוללת טענות בדבר אי קיום הוראות פסק הדין המחזיר.

ועדת הרשות היתכנסה ביום 15.12.22 והמליצה שלא להפעיל את תקנה 15 בתביעת המערער, מהנימוקים הבאים: "המבוטח בן 48, נפגע בעבודה כעצמאי ב- 8.1.19 כתוצאה מ-בדרך בלי כלי רכב-אופנים חשמליות חבלת אמה ושורש כף יד שמאול הוכרה תוצאה של הפגיעה בעבודה.

הועדה הרפואית לעררים צריכה הייתה להסביר מדוע היא סבורה שחרף טיעוני המערער כנגד המלצת ועדת הרשות, יש לאמץ את המלצתה, אך היא לא פעלה כן ותחת זאת אימצה את המלצת וועדת הרשות ללא כל נימוק שיהיה בו כדי להעיד על שיקול דעת עצמאי שהופעל או על כך שהשגות המערער עמדו לפניה והיא שקלה אותן בטרם התקבלה החלטתה (בר"ע (ארצי) 38042-07-13 אורן עניו - המוסד לביטוח לאומי (20.03.2014).

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 12.1.23 על מנת לשקול מחדש את קביעתה בעיניין הפעלת תקנה 15.

...

לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור מאחר שהחלטת הוועדה אינה מצביעה על פגם משפטי.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה מצאתי כי דין הערעור להתקבל, נוכח הטעויות המשפטיות שנפלו בהחלטת הוועדה.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 12.1.23 על מנת לשקול מחדש את קביעתה בעניין הפעלת תקנה 15.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 48674-03-22 29 אוגוסט 2023 לפני: כב' השופט אורן שגב המערער: יחזקאל עידה ע"י ב"כ: עו"ד אלישר פיינגרש המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד יעקובי פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.2.2022 (להלן - ועדת הערר).

המשיב טוען כי טענות המערער בדבר אי יישום פריט ליקוי כזה או אחר נושאות צביון רפואי מובהק וככאלה דרות מחוץ למסגרת הדיונית של הליך זה. בנוסף, לפי תנאי הסף ברישא של פריט הליקוי הרלוואנטי נידרש אוטם שריר הלב עם תעוד בבדיקת הדמיה עם אזור ברור או מחלת לב עם איסכמיה הפיכה המתבטאת במיפוי לב או חסימה מעל 50% בעורק הכלילי.

מעיון בפרוטוקול עולה כי ועדת הערר מצאה כי המערער לקה באוטם שריר הלב בקיר הקידמי ביום 1.9.2019 וכן כי הוא סובל ממחלת לב כלילית משנת 2006: "התובע לקה באוטם שריר הלב בקיר הקידמי 09.2019 שהוכר כתאונת עבודה סובל ממחלת לב כלילית משנת 2006 שהצריכה פתיחת אנגיופלסטית של שני עורקים בעברו." בנסיבות אלה, חל בעיניינו של המערער פריט ליקוי 9(1)(ד)(1) שבתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 הקובע כי לעניין קביעת דרגת נכות למחלת לב כלילית עם אוטם שריר הלב יתבצע כדלקמן: מחלת לב כליליתCoronary Artery Disease ) ) קביעת דרגת הנכות למחלת לב כלילית עם אוטם שריר הלב המתבטא בתעוד של אקג, במיפוי לב או ב- ECHOעם איזור ברור, או מחלת לב כלילית עם איסכמיה הפיכה המתבטאת במיפוי לב, ב ECHO-במאמץ, או צינתור עם חסימה מעל - 50% בעורק כלילי, תהיה לפי הטבלה שלהלן.

...

21.2.22 - לסיכום על פי בדיקת אקו וארגומטריה עדכניות לא נצפתה פגיעה מיוקרדיאלית בעקבות התאונה הנדונה לפי כך הועדה קובעת כי לא נותרה נכות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל דין הערעור להתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר בהרכבה מיום 21.2.2022 על מנת שזו תפעל כדלקמן: ועדת הערר תשקול בשנית קביעתה לאחר שתיתן דעתה לאמור ברישא לתקנה 9 (ד) (1) וכן תיתן דעתה לכך שעל פי מבחן המאמץ למערער מקטע פליטה של 60%, עומס בשיעור 5.4 ((METS בחלוף 3:42 דקות מאמץ.

27.3 סך של 7,500 ₪ מאת הנתבעת 1, בגין הגשת העירעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

מן הכלל אל הפרט לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כאמור לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה ולעניין זה יאמרו הדברים שלהלן: ראשית, הבקשה הוגשה בשלב מקדמי של ההליך ההליך מצוי בשלב מקדמי.

שלישית, אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בנתבעות התיקון המבוקש לא פוגע בבעלות הדין שכנגד ולא מקנה לתובעת יתרון דיוני.

...

בהתאם לכל האמור לעיל, הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

לעניין זה אציין כי איני בטוח כי הדרישה בכתב התביעה המקורי לחייב את הנתבעות בתשלום בגין "תביעת הפלת"ד" אינה כוללת בתוכה את הדרישה לחייב גם בגין התשלום התכוף ו/או ענף הניידות שהינו על פניו חלק מתביעת פלת"ד. כך או כך, בשים לב לכל האמור לעיל וכן לשלב בו מצוי ההליך, ליעילות הדיונית השואפת לסיים את כל המחלוקות שבין הצדדים בהליך אחד, אני מתיר לתובעת לתקן את כתב התביעה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.