ערעור על החלטת החמרת מצב הנגרמה על ידי ועדה רפואית מטעם משרד הביטחון

כתבי הטענות בכתב העירעור נטען כי יש לדחות את המסקנה בחוות דעת אלפרסון 1, עליה נשענה החלטת המשיב, מאחר ואינה מנומקת, עומדת בסתירה לכל קביעותיהם של הגורמים הצבאיים שליוו את המערער במהלך שרותו הצבאי ומתעלמת ממצב בריאותו ערב גיוסו ומתוכן המסמכים הרפואיים שהוצגו למומחה מטעם המשיב.

להוכחת הקשר הסיבתי העובדתי על המערער להוכיח (1) שכיום יש לו פגימה, (2) שמקור הפגימה הנו בתנאי השרות או בארוע שהתרחש במהלך השרות, ו (3) שמתקיים קשר סיבתי רפואי בין הפגימה כיום לתנאי השרות אז. הפסיקה הבהירה מהי מידת ההוכחה הנדרשת מהמערער להוכחת הקשר בין הפגימה לתנאי השרות.

בסיכום ביקור של המערער מאותו יום, בשעות הערב, במרפאת "ביקורופא", כתב ד"ר דנילוב: "כאוב וסובל ... ללא הגבלה בכיפוף, ללא קושי בעמידה ולא קושי בהליכה". בסיכום ביקור ממיון בית החולים "בילינסון" ביום 27.8.2014 נכתב: "פנה למיון בשל כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגליים ... החמרה בכאבים בשבוע האחרון ... בדיקה נוירולוגית תקינה". במסמך הפניה למומחה כתב ד"ר עגור ממרפאת היחידה ביום 4.9.2014: "... כעת המשכות כאבי גב בלתי פוסקת לדבריו, גם בישיבה וגם בעמידה (אם כי פחות בעמידה), בשכיבה גם פחות כאבים. מזה חודשיים לא במסלול עקב כאבים ... בשלב זה, בעצה אחת עם המ"פ, יפסיק את מסלול הלחימה, יעבור לתפקיד עורפי ובמקביל נמשיך הטיפול בו ... נטייב הטיפול בכאבים". המ"פ, סרן א', כתב בטופס "חוות דעת מפקד", שהוגש למשיב כחלק מהבקשה להכרה בנכות שהגיש המערער: "הרופא המומחה המליץ על צלום CT ועל סיפוח החייל לר"מ 2 בנוסף לעוד ימי ג'. לאחר תוצאות בדיקת ה-CT והחלטת הועדה הרפואית להוריד את הפרופיל הרפואי של החייל מ-97 ל-72, המליץ רופא היחידה להעביר את החייל מתפקיד לוחמה לתפקיד אחר ביחידה". בישיבה ביום 10.1.2019 הודיע בא-כוח המשיב כי לא קיימת מחלוקת על תנאי שרותו הצבאי של המערער.

למימצא זה מצטרפות שאר הנסיבות שהוכחו - גילו הצעיר של המערער, העדר בעיות גב לפני גיוסו לצבא, פעילות גופנית מאומצת קבועה כלוחם (שתוארה על-ידי פרופ' נורמן כ"מסלול מאתגר פיזית"), איתור בלט דיסק במרווח החולייתיL5-S1 כחודש לאחר פריצת כאבי הגב ומתן זריקת וולטרן, והתמשכות הכאבים שהביאה להורדת הפרופיל הרפואי, להפסקת השרות כלוחם, ולהעברה לתפקיד מש"ק בעבודה משרדית.

כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער את הסכומים הבאים: שכר טירחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪, סכום שכר הטירחה ששילם המערער למומחה מטעמו עבור הכנת חוות הדעת מטעמו (כנגד קבלות), חלקו של המערער בשכר הטירחה ששולם למומחה מטעם הועדה עבור הכנת חוות דעתו (כנגד קבלה) וסך 1,800 ₪ ששולם על-ידי המערער למומחה מטעם הועדה עבור עדותו בפנינו בישיבה שהתקיימה ביום 25.6.2020, ועל כל אלה - הפרישי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

...

כתבי הטענות בכתב הערעור נטען כי יש לדחות את המסקנה בחוות דעת אלפרסון 1, עליה נשענה החלטת המשיב, מאחר ואינה מנומקת, עומדת בסתירה לכל קביעותיהם של הגורמים הצבאיים שליוו את המערער במהלך שירותו הצבאי ומתעלמת ממצב בריאותו ערב גיוסו ומתוכן המסמכים הרפואיים שהוצגו למומחה מטעם המשיב.

לאור האמור בתצהירים ובתיעוד הרפואי ומשוויתר בא-כוח המשיב על חקירות נגדיות של המערער ומפקדו סרן א', אנו קובעים שהוכחו תנאי שירותו הצבאי של המערער, כמפורט בתצהירים אלו, והוכח כי במהלך השירות הוא סבל מכאבי גב. נפנה לבחון את הרכיב השלישי - קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה כיום לבין תנאי השירות אז. קשר סיבתי עובדתי - חוות דעת המומחים הרפואיים * לפי חוות דעת ד"ר ירון ריבר, המומחה מטעם המערער הנוירולוג ד"ר ריבר, המומחה מטעם המערער, טען בחוות דעתו כי הפגימה קשורה בקשר של סיבה ומסובב לתנאי השירות, וכי יש להכיר במערער כמי שנפגע עקב נסיבות שירותו הצבאי.

התוצאה משהוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפגימה בגב התחתון של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי, דין הערעור להתקבל.

אנו מקבלים את הערעור ומורים על ביטול החלטת המשיב מיום 17.9.2017.

כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער את הסכומים הבאים: שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪, סכום שכר הטרחה ששילם המערער למומחה מטעמו עבור הכנת חוות הדעת מטעמו (כנגד קבלות), חלקו של המערער בשכר הטרחה ששולם למומחה מטעם הוועדה עבור הכנת חוות דעתו (כנגד קבלה) וסך 1,800 ₪ ששולם על-ידי המערער למומחה מטעם הוועדה עבור עדותו בפנינו בישיבה שהתקיימה ביום 25.6.2020, ועל כל אלה - הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בירושלים ע"נ 30495-09-13 תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט בדימוס יואל צור,יו"ר הועדה פרופ' רחמים בן יוסף, חבר הועדה מר זאב שורק, חבר הועדה מערערת פלונית משיב קצין התגמולים-מדינת ישראל ע"י עו"ד תום עופר החלטה

לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 7.8.13 אשר דחה את תביעת המערערת להכיר בה כנכה בשל כאבי הבירכיים שמהם היא סובלת, שלטענתה נובעים מתנאי שרותה בצבא.

תפקידה העקרי של עצם הפיקה הוא מנוף לפעולת השריר הארבע ראשי (בפשיטת הברך) על ידי הגדלת זוית החיבור שלו לגבששת השוקה.

חוות הדעת של הרופאים המומחים מטעם שני הצדדים להלן חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לנו מטעם כ"א מהצדדים: מטעם המערערת- חוו"ד של ד"ר יואב מתן מיום 16.9.14 מטעם המשיב- שתי חוו"ד: האחת מיום 2.6.13 של ד"ר לובובסקי ששמשה למשיב בסיס לדחיית תביעת המערערת; והשנייה מיום 8.12.14 שבה הגיב ד"ר לובובסקי על חוות דעתו של ד"ר יואב מתן; להלן בקצרה כמה ציטוטים מכ"א מחוות הדעת הנ"ל לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית: בחווה"ד של ד"ר לובובסקי –מטעם המשיב- מיום 2.6.13 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....זו תופעה שכיחה ביותר המהוה 10-25% מהסיבות לטיפולים פיזיוטראפיים. בדיקתה וההדמייה מכוונים לכאב שמקורו שחיקה דו"צ של סחוס הפיקה. הגורמים העקריים המוזכרים כמסייעים להתפתחות התופעה הם שינויים מבניים וביומכניים הקשורים למבנה האנטומי של המטופל. שכיחותה הולכת וגדלה עם הגיל והסיבות העיקריות להיווצרותה קשורות בתהליך היזדקנות טבעי של השלד....כאשר התופעה מתפתחת בנוער או במבוגרים צעירים יש לחפש ארוע טראומטי משמעותי כמו חבלה ישירה לברך, פריקה של הפיקה או עבודה בעומסים מאד גדולים בכפיפה עמוקה. במקרה של הגב' מרגלית אין שום תעוד או תלונה המכוונים לארוע חריף חבלתי שהביא לפגיעה בסחוסים בשתי הבירכיים....ההסבר הסביר ביותר למצבה התפקדי של הגב' קשור למבנה האנטומי של עצמות הגפיים התחתונות והאגן, סביר שהיה מתרחש בכל מקרה בגילה וללא קשר לתפקידה הצבאי....בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר שבין תלונותיה של הגב' מרגלית בנוגע לכאבי הבירכיים לבין שרותה הצבאי ובודאי שלא לשירותה הסדיר". בחווה"ד של ד"ר יואב מתן –מטעם המערערת- מיום 16.9.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....אני חולק על כך שהזדקנות (למרות שאיננה זקנה) מביאה לבעיה פטלו פמורלית בבירכיים יותר מאשר למדורים אחרים. ההנחה שבכל מקרה הייתה מפתחת שינויים פטלו פמורלים, גם אילמלא הייתה בשירות, איננה מבוססת...מפוי העצמות אשר בוצע בשנים הראשונות לתלונותיה נעשה בשל כאבים, וזה שלא הדגים קליטה איננו שולל כונדרומלציה. דעתו המלומדה של ד"ר לובובסקי איננה שוללת את הקשר לשירות יותר מאשר חיבור קשר לשירות ומבוססת על השערות שבחלקן אינן נכונות. אילו הייתה בצבא 22 שנים עם פעילות של 12 שעות ביום חלקן פעילות פיזית, היינו מייחסים כמו שייחס ד"ר לובובסקי את מצבה לפעילות ולאורח החיים שביצעה שלא בצבא, אולם אין חולק על העובדה שבתקופה הנדונה הייתה בצבא ולכן קיים קשר ישיר למצב המתואר ולשירותה. הקביעה של חוסר ההכרה במצב הבירכיים כקשור לשירותה הצבאי איננה מבוססת בחוות דעתו של ד"ר לובובסקי". בחווה"ד מגיבה של ד"ר לובובסקי –מטעם המשיב- מיום 8.12.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "...הקשר היחיד שמוצא ד"ר מתן בין מצבה של הגב' לוי ובין מצב הבירכיים הוא שהתהליך קרה בזמן השרות, דהיינו קשר כרונולוגי גרידא. ואולם, אין בחוות דעתו של ד"ר מתן כל הסבר כיצד אופי השרות של הגברת הביא למצבה. בחוות דעתי הקודמת הסברתי שמדובר בתהליך בליה של הגוף וגם ד"ר מתן מסכים שכנראה יכול היה להתרחש ללא קשר לשירותה הצבאי. לעובדה שתהליך השחיקה מתרחש באנשים מסוימים ובאחרים לא, אין הסבר, כיוון שברוב המקרים הסיבה לתופעה לא ידועה. ההנחה שלי שמדובר במצב הקשור למבנה האנטומי של הגב' היא בחזקת הסבר אפשרי, בעיקר משום שאין הסבר טראומטי או אחר לכאביה....קביעתו של ד"ר מתן כי לגב' לוי מבנה אנטומי תקין, גם היא אינה משנה את המסקנה שהתהליך לא קשור לשירותה הצבאי....גם לאחר שקראתי את חוות דעתו של ד"ר מתן, בהעדר סיפור של חבלה, עבודה בעומס גדול על הפיקה, אני שב וקובע כי אין קשר בין שרותה הצבאי של הגב' לוי לבין מצב הבירכיים. אני שב ומניח שהתהליך היתרחש תוך כדי השרות אך לא בגללו, כשם ששינויים פיזיולוגיים אחרים היתרחשו בגופה של הגב' לוי בשנים אלה". דיון לאחר עיון בתיק הרפואי של המערערת, חוות הדעת של שני הצדדים ועיון בחקירת המומחים לרבות חקירת המערערת וטיעוני הצדדים הננו מחליטים לדחות את העירעור.

להלן העובדות שד"ר מתן לא חלק עליהן: שהנכות של המערערת בבירכיים היא מינורית [ראו פרוט' עמ' 7 ש' 8-13]; אין אצל המערערת ארוע חבלתי בבירכיים הקשור בשירות [ראו פרוט' עמ' 7 ש' 14-18 הוא חזר על כך גם בפרוט' עמ' 16 ש' 13-17]; 15-25% מקרב האוכלוסייה בגיל המערערת סובלים מבעיות ברכיים [ראו פרוט' עמ' 7 ש' 23-31]; אוסטיאו-ארטריטיס מהוה מחלה ניוונית של המפרק, שמקורה בסיבות שונות, ביניהן בעיה מבנית, טראומה וגיל [ראו פרוט' עמ' 8 ש' 13-29]; ארטריטיס מופיע אצל 15% מהנשים עד גיל 45 [ראו פרוט' עמ' 8 ש' 28-29]; בשלב מסוים בעדותו ניסה ד"ר מתן לטעון, ללא כל בסיסו, שאין פה קשר של גרימה אלא של החמרה ברמה של "בין רבע לחצי" [ראו פרוט' עמ' 14 ש'27-29]; מעדותו של ד"ר מתן מסתבר שאינו יודע מה אופי העבודה שהייתה למערערת בצבא , עבודה שהייתה משרדית באופייה גם אם כללה הליכה ועמידה.

ד"ר לובסקי הסביר בעדותו מתי הוא נהג להכיר בטענות של חיילים לגבי כאבי ברכיים, מקרים שאינם דומים למקרה של המערערת וכך העיד: "את לא המתלוננת הראשונה מטעם משרד הבטחון שעמד בפניי בהקשר של כאב פטלופמוראלי. כאשר הגענו לדיון בלוחמים שביצעו מארבים בתנוחות כריעה, שנשאו משקל גדול עם ציוד קרבי וירדו לתנוחות כריעה עם נשק של חלק מהפעילות המבצעית שלהם שייחודית למי שעסקו בתפקידי לחימה, הכרתי בהם" [ראו פרוט' מ-26.12.17 עמ' 15].

...

חוות הדעת של הרופאים המומחים מטעם שני הצדדים להלן חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לנו מטעם כ"א מהצדדים: מטעם המערערת- חוו"ד של ד"ר יואב מתן מיום 16.9.14 מטעם המשיב- שתי חוו"ד: האחת מיום 2.6.13 של ד"ר לובובסקי ששימשה למשיב בסיס לדחיית תביעת המערערת; והשנייה מיום 8.12.14 שבה הגיב ד"ר לובובסקי על חוות דעתו של ד"ר יואב מתן; להלן בקצרה כמה ציטוטים מכ"א מחוות הדעת הנ"ל לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית: בחווה"ד של ד"ר לובובסקי –מטעם המשיב- מיום 2.6.13 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....זו תופעה שכיחה ביותר המהווה 10-25% מהסיבות לטיפולים פיזיוטרפיים. בדיקתה וההדמייה מכוונים לכאב שמקורו שחיקה דו"צ של סחוס הפיקה. הגורמים העיקריים המוזכרים כמסייעים להתפתחות התופעה הם שינויים מבניים וביומכניים הקשורים למבנה האנטומי של המטופל. שכיחותה הולכת וגדלה עם הגיל והסיבות העיקריות להיווצרותה קשורות בתהליך הזדקנות טבעי של השלד....כאשר התופעה מתפתחת בנוער או במבוגרים צעירים יש לחפש אירוע טראומטי משמעותי כמו חבלה ישירה לברך, פריקה של הפיקה או עבודה בעומסים מאד גדולים בכפיפה עמוקה. במקרה של הגב' מרגלית אין שום תיעוד או תלונה המכוונים לאירוע חריף חבלתי שהביא לפגיעה בסחוסים בשתי הברכיים....ההסבר הסביר ביותר למצבה התפקדי של הגב' קשור למבנה האנטומי של עצמות הגפיים התחתונות והאגן, סביר שהיה מתרחש בכל מקרה בגילה וללא קשר לתפקידה הצבאי....בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר שבין תלונותיה של הגב' מרגלית בנוגע לכאבי הברכיים לבין שירותה הצבאי ובוודאי שלא לשירותה הסדיר". בחווה"ד של ד"ר יואב מתן –מטעם המערערת- מיום 16.9.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....אני חולק על כך שהזדקנות (למרות שאיננה זקנה) מביאה לבעיה פטלו פמורלית בברכיים יותר מאשר למדורים אחרים. ההנחה שבכל מקרה הייתה מפתחת שינויים פטלו פמורלים, גם אלמלא הייתה בשירות, איננה מבוססת...מיפוי העצמות אשר בוצע בשנים הראשונות לתלונותיה נעשה בשל כאבים, וזה שלא הדגים קליטה איננו שולל כונדרומלציה. דעתו המלומדה של ד"ר לובובסקי איננה שוללת את הקשר לשירות יותר מאשר חיבור קשר לשירות ומבוססת על השערות שבחלקן אינן נכונות. אילו הייתה בצבא 22 שנים עם פעילות של 12 שעות ביום חלקן פעילות פיזית, היינו מייחסים כמו שייחס ד"ר לובובסקי את מצבה לפעילות ולאורח החיים שביצעה שלא בצבא, אולם אין חולק על העובדה שבתקופה הנדונה הייתה בצבא ולכן קיים קשר ישיר למצב המתואר ולשירותה. הקביעה של חוסר ההכרה במצב הברכיים כקשור לשירותה הצבאי איננה מבוססת בחוות דעתו של ד"ר לובובסקי". בחווה"ד מגיבה של ד"ר לובובסקי –מטעם המשיב- מיום 8.12.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "...הקשר היחיד שמוצא ד"ר מתן בין מצבה של הגב' לוי ובין מצב הברכיים הוא שהתהליך קרה בזמן השירות, דהיינו קשר כרונולוגי גרידא. ואולם, אין בחוות דעתו של ד"ר מתן כל הסבר כיצד אופי השירות של הגברת הביא למצבה. בחוות דעתי הקודמת הסברתי שמדובר בתהליך בליה של הגוף וגם ד"ר מתן מסכים שכנראה יכול היה להתרחש ללא קשר לשירותה הצבאי. לעובדה שתהליך השחיקה מתרחש באנשים מסוימים ובאחרים לא, אין הסבר, כיוון שברוב המקרים הסיבה לתופעה לא ידועה. ההנחה שלי שמדובר במצב הקשור למבנה האנטומי של הגב' היא בחזקת הסבר אפשרי, בעיקר משום שאין הסבר טראומטי או אחר לכאביה....קביעתו של ד"ר מתן כי לגב' לוי מבנה אנטומי תקין, גם היא אינה משנה את המסקנה שהתהליך לא קשור לשירותה הצבאי....גם לאחר שקראתי את חוות דעתו של ד"ר מתן, בהיעדר סיפור של חבלה, עבודה בעומס גדול על הפיקה, אני שב וקובע כי אין קשר בין שירותה הצבאי של הגב' לוי לבין מצב הברכיים. אני שב ומניח שהתהליך התרחש תוך כדי השירות אך לא בגללו, כשם ששינויים פיזיולוגיים אחרים התרחשו בגופה של הגב' לוי בשנים אלה". דיון לאחר עיון בתיק הרפואי של המערערת, חוות הדעת של שני הצדדים ועיון בחקירת המומחים לרבות חקירת המערערת וטיעוני הצדדים הננו מחליטים לדחות את הערעור.

ד"ר לובובסקי העיד בנקודה זו ואנו מקבלים את דעתו " תפקיד שדומה לאינסוף אזרחים שעושים תפקיד כזה בין אם הם חובשי מדים או לא חובשי מדים, עמוסים מאד גם באזרחות" [ראו פרוט' מ-26.12.17 עמ' 12].

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 4722-10-13 א.כ. נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש המערער א. כ. ע"י ב"כ עו"ד אריאל גולן המשיב קצין התגמולים ע"י ב"כ עו"ד אורית ברקמן פסק דין

נפרט להלן תעוד זה (כל ההדגשות הוספו - א"ג): (1) 15.8.2007 - סיכום ביקור אצל אורתופד במרפאה צבאית: "בן 42. מתלונן על כאבים בפרק ירך שמאל. לא מטופל בתרופות. סיפור של חבלה בברך ימין, כאבים במאמץ". (2) 2008 - דו"ח פציעה לגבי הברך - המערער העיד בחקירתו הנגדית: "את דו"ח הפציעה מילאתי אני לא זוכר בדיוק אבל זה היה לקראת השיחרור 2007 או 2008". (3) 18.3.2008 - סיכום ביקור אצל אורתופד ד"ר מאזן סאלח במרפאה צבאית: "כאבים בברך ימין חיצונית תחתונה. טפול ע"י PT ללא הטבה. מסוגל לרוץ על הכאבים בתנוחות מסוימות. נציין חבלה סיבובית של הברך עם מתיחה של הצד החצוני לפני 3 שנים. ממצאים: נוזל בכמות קטנה בברך, רגישות פטלו פמורלית, תווך תנועות מלא ... ללא סימנים מניסקאליים. ברך יציבה. דיון ותכנית: הממצא כרגע בברך מעיד על CMP ללא ממצאים פטולוגיים אחרים. מופנה לפיזיוטרפיה ...". (4) 30.4.2008 - סיכום ביקור אצל אורתופד ד"ר גבריאל נירנברג במרפאה צבאית לאחר צלום ברך: "מדובר במידה של CMP צפויה לכאוב לסירוגין הצלום תואם לגיד ובגדר הנורמה הטיפול סמפטומטי ...". (5) 18.2.2009 - סיכום ביקור אצל האורתופד ד"ר סרגי דייב בקופת חולים כללית: "מזה שנים רבות סובל מכאבי פרק ירך שמאל. בנוסף מתלונן על כאבי ברך ימין לאחר חבלה ישירה בברך. בדיקה גופנית: ... ברכיים ללא נפיחות וללא אודם, ללא עדות לנוזל חופשי. טווח תנועות מלא בברך ימין. סימנים מניסקאליים שליליים. יציבות תקינה. מבחן טחינה חיובי במדור פטלו-פמורלי". (6) 29.3.2012 - ועדה רפואית מחוזית של אגף השקום קבעה למערער אחוזי נכות בגין "כאבים בברך ימין עקב CMP ללא הגבלת תנועות". (7) 4.4.2012 - בדיקת CT (לקוח מחוות דעת חיימסקי): "בתשובה של בדיקת CT של ברכיים מתאריך 04.04.2012 נרשם שהודגמו שינויים נווניים קלים במפרקים הבירכיים, יותר מימין עם הצרות קלה של מרווח המפרקי באספקט המדיאלי בהשוואה לצד שני". (8) 22.6.2012 - בדיקת MRI של ברך ימין: "שינויים גרמיים כנראה נווניים באספקט הקידמי של הפימור בולטים יותר באספקט הלטראלי. עדות לסינוביטיס קלה". (9) 28.1.2014 - ועדה רפואית עליונה של אגף השקום דנה בעירעור המערער על דרגת נכותו וקבעה לו דרגת נכות בגין "ארטריטיס וכאבים במדור קדמי בברך ימין". הכרעה המשיב הכיר בקשר סיבתי עובדתי של החמרה בין החבלה ביום 3.12.2003 לבין הפגימה בברכו הימנית של המערער.

בא-כוח המערער ביקש לראות בהחלטת הועדה הרפואית העליונה (מיסמך רפואי (9) לעיל) בדבר קיום ארטריטיס שינוי גישה של המשיב ואף קבלת עמדתו של המומחה מטעם המערער.

בחקירתו הנגדית לא ניתן על-ידי המערער הסבר משכנע לאי-פנייה למרפאה צבאית במועד החבלה, לאי-מילוי דו"ח פציעה בזמן המתאים ולשתיקתו במשך השנים בנוגע לחבלה בברכו הימנית, על אף שלא חסך בפניות לגורמים רפואיים בנוגע לפגימות אחרות בגופו.

אנו סבורים כי המערער לא הניח תשתית עובדתית ורפואית מספקת על מנת לבסס את הטענה הרפואית שהחבלה החמירה את מצב הברך.

...

אנו סבורים כי המערער לא הניח תשתית עובדתית ורפואית מספקת על מנת לבסס את הטענה הרפואית שהחבלה החמירה את מצב הברך.

שאלת הקשר הסיבתי-משפטי לא הייתה במחלוקת, ולכן לא נדרשנו לה. התוצאה מאחר ולא מצאנו כי נפל דופי בהחלטת המשיב בנוגע לברך ימין של המערער, דין הערעור להידחות.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 36892-03-16 תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש המערער נ. מ. ע"י ב"כ עו"ד מוניר עראידה המשיב קצין התגמולים ע"י ב"כ עו"ד תמר שחף פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי פסק דין

בחוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר אמיר בן אפרים, המומחה מטעם המשיב, שניתנה ביום 1.7.2002 הוא תיאר את הדברים שסיפר לו המערער: "היה בבסיס. הייתה הקפצה עקב חדירת חוליה. היה בג'יפ מגד, ג'יפ פתוח, משך הנסיעה הג'יפ קפץ. לא זוכר בדיוק. הג'יפ עצר, כאשר ירד נפל על צד שמאל, קם אחר מספר דקות כנראה איבד הכרה אבל לא היתייחס לזה, קם אחרי מספר דקות, שטפו אותו במים, חזר לגדוד הלך למרפאה ונשלח לבי"ח פוריה. הפציעה הייתה בלילה, אינו זוכר בחצות או עשר. .... מיד אחרי התאונה הקיא, סבל מסחרחורת יומיים אחרי התאונה. התחיל ליטול כדורים לכאבי ראש, קם הרבה בלילה, צועק, רואה את הנפילה גם ביום וגם בלילה, מתאר ירידה בדחף המיני, מתאר שלא רוצים אותו בעבודה ...". הפסיכיאטר ד"ר אמיל בירמן, מהמחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב"ם, בדק את המערער ביום 14.8.2002, ובמכתב למשרד הבטחון רשם את ממצאיו: " ... ראוי לציין כי המטופל אינו פסיכוטי, אינו דיכאוני, אין הפרעה בשיפוט ואחראי על מעשיו. ... איבחנה: Mild Anxiety Disorder due to General Medical Condition" ובמכתב נוסף מיום 17.9.2002 כתב (ההדגשה הוספה - א"ג): "מר מ' היתקבל במרפאתנו ב-6.3.2002 עם תלונות על הפרעות בשינה, חרדות, זכרונות על ארוע טראומטי, עליה במשקל, היתרחקות מהסביבה, הפרעות בתיפקוד מיני ... בהמשך התלונן על רעד בראש ללא סיבה אורגאנית ברורה (כנראה מדובר על Psychogenic Tremorׂ). בבדיקות חוזרות בולטים סימני חרדה, מתח, אפקט מדוכדך, סימני Avoidance, זכרונות חוזרים ו-High Startle Response Reexperience וזאת תוך ניסיון להגיש תלונות בהחמרה.

במכתב למשרד הבטחון ביום 28.12.2005 הוא כתב (ההדגשה הוספה - א"ג): "מצבו הנפשי של מר מ' ללא שינויים ... היות ומצבו הנפשי נותר לא ברור, עדיין מר מ' זקוק לאיבחון מקיף שייעשה במסגרת האישפוז. המלצתי על אישפוז מלא במחלקתנו ברמב"ם - אך מר מ' לא מעוניין באישפוז בשלב הנוכחי". כעבור כשנה, ביום 22.10.2006, כתב ד"ר בירמן: "לצערי עדיין אין בהירות באבחנה, מביא תלונות דכאונות ועל חרדות מהן סובל, כולל אלמנטים פוסט-טראומטיים". בתקופה 4.2.2007 - 1.7.2007 שהה המערער באישפוז יום במרכז הרפואי לבריאות הנפש במזרע (להלן: בית חולים מזרע).

מכתב מיום 2.9.2013 ששלח ד"ר למברגר, הרופא המחוזי של אגף השקום במחוז חיפה והצפון במשרד הבטחון, אל המערער, ובו דחיית המלצת מעבדת השינה לטפול בו במכשיר CPAP, ניפתח במלים: "הינך מוכר 20% PTSD". במכתב למשרד הבטחון מיום 2.2.2014 שנשלח על-ידי ד"ר בירמן צוין כי במהלך השנתיים הראשונות לטפול התגבשה איבחנה של Chronic PTSD וכי המערער "מביא תלונות פוסט-טראומטיות קלאסיות". על סמך תעוד זה, בו צוינה איבחנה של PTSD, הגיש עורך-דין פואד חיר, בא-כוח המערער, ביום 21.9.2014 בקשה לעיון נוסף בהחלטה השנייה, בהתאם לסעיף 35 לחוק הנכים.

כתבי הטענות בכתב העירעור פורטו נימוקים לביטול ההחלטה השלישית: (1) השאלה היחידה בה יש להכריע הנה אם המערער סובל מ-PTSD או מהפרעת היסתגלות, ואין זה משנה מה היו תנאי שרותו; (2) בחוות דעת בירגר 2 נכתב כי "החל מפציעתו מתוארים תסמינים חרדתיים, דכאוניים ובתר חבלתיים"; (3) המערער עבר אירועים קשים במלחמת לבנון הראשונה ונחשף לזוועות הפיגוע בצור, והמומחה הרפואי מטעם המשיב היתעלם מהם בחוות דעתו; (4) התאור של תלונות המערער בפני המומחה מטעם המשיב בחוות דעת בירגר 2 משקף תסמינים של PTSD; (5) העצמת התסמינים על-ידי המערער או חוסר שתוף פעולה מצדו (כנטען על-ידי מומחה המשיב) אינם קשורים לקביעת סוג הפגימה; (6) המומחה מטעם המשיב לא הסביר בחוות דעתו האם החבלה משנת 2001 הוותה "טריגר" לקשיים רדומים וקונסטיטוציונליים של המערער; (7) מומחה המשיב היתעלם ממכתבו מיום 2.9.2013 של הרופא המחוזי של אגף השקום שציין שהמערער מוכר כסובל מ-PTSD; (8) יש לתת משקל מכריע לאבחנה שניתנה על-ידי הפסיכיאטר ד"ר בירמן, שהנו הרופא שטיפל במערער במשך שנים רבות.

הגדרה של ארוע טראומטי: א. האדם נחשף לאירועים ממשיים או שהיה מאוים על ידי האירועים: סכנת מוות או חבלה חמורה.

סקרנו את שלוש ההחלטות שניתנו על-ידי המשיב, וקבענו כדלקמן: "מהשתלשלות האירועים כמתואר לעיל, הנסמכת על נספחים שבאי כוח הצדדים צרפו לכתבי טענותיהם ולתיק הרפואי, עולה כי ענייננו במסגרת ערעור זה הנה החבלה מיום 17.8.2001. העובדה שלבקשה מיום 21.9.2014, שעניינה בעיון חוזר, צורף תצהיר שמרחיב את ירעת המחלוקת לעבר "תנאי השרות" בכלל, אינה מהוה שינוי בתוכן הבקשה שעניינה עיון חוזר בהחלטה קודמת, שנסבה על ההחלטה הראשונה, שנסבה על הבקשה המקורית שעסקה רק בחבלה.

...

בעוד שהמערער טוען כי הפגימה כיום הינה PTSD אשר החבלה הייתה הגורם או אחד הגורמים לו, סבור המשיב כי הפגימה כיום הינה הפרעת הסתגלות, אשר החבלה הייתה הגורם או אחד הגורמים לה. ודוקו: אין די בהוכחה שהמערער סובל מ-PTSD (הרכיב השלישי) כדי להוביל באופן אוטומטי למסקנה שפגימה זו נגרמה כתוצאה מהחבלה (הרכיב הרביעי).

לסיכום, "הראיות החדשות", חוות דעת גיללך, תצהירו של המערער ודו"ח סיכום ביקור במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב"ם מיום 21.2.2018 אינם מובילים למסקנה שיש "להחיל" את PTSD על החבלה מיום 17.8.2001, וזאת לנוכח אי-התקיימות קריטריון A האמור.

התוצאה לאור האמור לעיל, אנו סבורים כל לא נפל פגם בהחלטה השלישית של המערער, ולפיכך אנו דוחים את הערעור.

הננו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בפסק דינה קבעה הועדה כי מעיון בחוות הדעת הרפואיות של שלושת המומחים אשר חיוו את דעתם בתיק, עולה כי המבקש סבל במהלך תקופת ילדותו מאירועים חוזרים ונשנים של מצוקה בדרכי הנשימה, כך שעל פניו מדובר במהלך מובהק של החמרת מצב רפואי קודם שממנו סבל המבקש טרם שרותו הצבאי; ולא במהלך של התפרצות המחלה יש מאין.

עוד הוסיפה הועדה כי בעוד שהמבקש ביצע בדיקת מעבדה המוכיחה את רגישותו לגורמי הסביבה הנ"ל; לא בוצעה על ידו כל בדיקת מעבדה המוכיחה את רגישותו הנטענת לחומרים הכימיים הנ"ל. למעשה, כך ציינה הועדה, לא צורפה על ידי המבקש כל עדות קלינית אשר עשויה לתמוך בטענתו כי הוא סובל מאסתמה תעסוקתית עקב חשיפתו לחומרים הכימיים.

רשות לערער ב-"גילגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של ועדת ערעור מכוח חוק הנכים, תנתן מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 8664/20 פלוני נ' קצין התגמולים משרד הבטחון אגף השקום, פסקה 5 (28.1.2021)).

קביעת הערכאות דלמטה כי לא הוכח שהמבקש סובל מאסתמה תעסוקתית, וכי ממילא לא הוכח שקיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבקש לבין תנאי שרותו הצבאי, התבססה על הערכת חוות דעת המומחים שהוגשו בתיק והעדפת עמדתם של המומחה מטעם הועדה והמומחה מטעם המשיב, על פני עמדתו של המומחה מטעם המבקש.

...

על רקע האמור לעיל אימצה הוועדה את חוות הדעת של פרופ' קיוויתי ופרופ' רתם, וקבעה כי לא הוכח שהמבקש סובל מנכות צמיתה, וממילא לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו לבין מחלתו הנטענת.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי ל[כלל מסקנה]כי דינה להידחות.

מדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.