ערעור על החלטת הועדה לבחינת חובות

במקביל שמורה הזכות למערער, ככל שיהא צורך בכך בהמשך הדרך (היינו ככל שהאמור בסעיף 2 לעיל לא יביא לביטול החוב) ובכפוף לכל דין, להלין על החלטת הוועדה לבחינת חובות בנוגע לאי ביטול כל חוב העבר.

...

לנוכח האמור אנו מורים על תיקונו של פסק הדין מיום 12.1.11, תוך ביטול ההוראה לעניין שקילת צירוף הנכויות, כך שהחזרת עניינו של המערער לוועדה אמורה הייתה להתבצע לצורך בחינה מחודשת של מועד תחולת הנכות בלבד.

על מנת לחסוך אי הבנות נוספות ובהתחשב בחלוף הזמן, ומשהמערער הסכים להשאיר לשיקול דעתנו את השאלה אם להורות כעת על החזרת עניינו לוועדה לצורך בחינה מחדש של מועד תחילת הנכות, אנו קובעים כי אין עוד טעם בהחזרה כאמור ומשכך החלטת הוועדה מיום 23.3.10 תיוותר על כנה על כל המשתמע מכך.

סוף דבר - ניתנה בקשת רשות ערעור והערעור מתקבל כמפורט בסעיף 45 לעיל.

התביעה עניינה - ערעור על החלטת הנתבע לדחות את התביעה לגימלת הבטחת הכנסה מיום 10.2.2020.

התובעת המשיכה וציינה כי רכב הניסאן מעולם לא היה על שמה גם לאחר שעומתה עם בקשתה לועדה לבחינת חובות (נ/6), בה ציינה בנימוקי הבקשה – "החוב נוצר בגלל הרכב של אימא שלי שלא השתמשתי בו ולא נהגתי בו אבל נשאר על שמי..." (עמ' 6 ש' 21-10).

...

" (ההדגשות אינן במקור – י.א.) בעב"ל (ארצי) 1205/00 עסילה מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 13.4.2003) נקבע כי בדין נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה עקב שימוש ברכב אשר בבעלותו של אחיו, "באשר יש לראותו כאילו ניתן לו על ידי אחיו בעל הרכב, סכום שווי השימוש ברכב, ששיעורו כשיעור הגימלה.". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות התובעת ולאחר ניתוח עדותה, ובהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

לסיכומו של דבר, יש לראות בתובעת כ"בעל רכב" בשני כלי הרכב כהגדרתו בסעיף 9א(א) לחוק הבטחת הכנסה.

נוכח האמור, דין התביעה להידחות.

במסגרת ההליך עלתה שאלת ביטול החוב או חלקו על ידי וועדה לביטול חובות, זוהי פלוגתא אחרת מערעור על גובה החוב.

ערעור שהוגש על פסק דין זה נדחה על ידי בית-הדין הארצי (עב"ל 31278-09-16 אלפונס נ' המוסד לביטוח לאומי (16.4.19, כב' השופט רועי פוליאק), אך בשוליו הובהר ביחס לתיק שלפנינו כי "בימים אלה תלויה ועומדת תביעה נוספת שהגיש המערער בעיניין חובו, לבית הדין בתל-אביב (ב"ל 33385-05-17). מודגש בזה, כי אין באמור בפסק דיננו כדי להשליך על התביעה הנוספת או על ההסכמות שהושגו במסגרתה". ההליך שבפנינו ביום 14.2.17 ניתנה החלטת הועדה לבחינת חובות של הנתבע בעיניינו של התובע.

...

בקשר לכך, די אם נציין כי בעוד שבדיון שממנו ציטטנו לפני מספר פסקאות, שהתקיים ביום 19.3.19, טען התובע שעל פי תחשיבו אמורה לעמוד לו יתרת זכות של כ- 70,000 ₪, ובתחשיב המשלים שהגיש ביום 30.6.21 הפחית את הסכום וטען כי יתרה הזכות שלו עומדת על סך 25,535 ₪ נכון למועד הגשת תחשיב זה, הרי שבסיכומיו הגדיל התובע וטען כי הנתבע חייב לו סך של לא פחות מ- 387,327 ₪ (!), סכום עתק שלא נזכר לכל אורך ההתדיינות בפנינו, ועצם הצבתו – לראשונה בסיכומי התובע ותוך הרחבת חזית מובהקת – כסכום שהתובע זכאי לו, מבהירה את קלישות טענותיו ומופרכותן; שביעית איננו מקבלים את טענת הנתבע (ראו למשל בסעיפים 11 ו- 12 לסיכומיו) כי עצם העובדה שהתובע החליף ייצוגו בהליך זה לא פחות משש פעמים, מהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי.

אין בידינו לקבל את הטענה.

סוף דבר התביעה נדחית.

עוד יצוין כבר כעת כי במסגרת העירעור בבית הדין הארצי, ביום 25/06/2021 הודיע הנתבע (המשיב באותו הליך), כי הועדה לבחינת חובות שבה והתכנסה ביום 07/06/2021 בעיניינה של התובעת, והחליטה על ביטול נוסף בשיעור של 15% מיתרת חובה של התובעת, זאת לאחר שהועדה לבחינת חובות ביטלה את חובה של התובעת, בשיעור של 50%, ביום 23/08/2018 (כפי שפורט בסעיף 5.

...

לאור המפורט לעיל אנו דוחים את כלל טענות התובעת, לרבות טענתה בדבר אי קבלת גמלת הבטחת הכנסה מעולם וכן הטענה בדבר היות החוב מושא ההליך "בדוי". אנו קובעים כי הנתבע הסביר היטב את גובה החוב ואופן קיזוזו לאורך השנים, זאת על אף הקושי שעלה בהצגת הנתונים, וזאת כנראה בשל השנים הרבות שחלפו מאז שהחוב נוצר והחל להתקזז ועד שהתובעת הגישה הליך זה. באשר לטענת הנתבע לפיה הואיל והתובעת בחרה להמשיך ולנהל הליך זה לאחר שהוועדה לבחינת חובות החליטה לבטל את יתרת חובה במלואה, הוא למעשה חוזר בו מאותה החלטה – דין הטענה להידחות, וטוב היה אילו הנתבע לא היה מעלה אותה.

כאמור, בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, טוב היה אם הנתבע לא היה מעלה טענה זו, ומשהועלתה דינה להידחות ואנו קובעים כי החלטת הוועדה לבחינת חובות מיום 02/10/2022 שרירה וקיימת.

לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

הועדה קבעה כי "לא ניתן לבדוק בדיעבד זכאות תיאורטית לגימלת נכות כללית מה גם שזכות זו תלויה בהכנסות", וכי בהיתחשב בנסיבות הווצרות החוב והתנהלות החייב אין מקום לבטל את החוב ובהתאם "דוחה הועדה את הבקשה וממליצה להמשיך בניכויים הנעשים מהגמלאות להן זכאי החייב". במסגרת ההליכים המקדמיים בבית הדין האיזורי ולאחר שהומצאו למוסד מסמכים שונים על ידי המערער, קיימה הועדה לבחינת חובות דיון נוסף והחליטה על ביטול 60% מיתרת חובו של המערער, בסך של 145,000 ₪ (החלטה מיום 19.2.18).

...

לא מצאנו התייחסות כלשהי מצד המוסד לטענה זו. לקשיים שפורטו לעיל, ועשויים ללמד על פער משמעותי בין סכומי הקיזוז שנזקפו לזכות המערער על ידי המוסד לבין הסכומים שקוזזו ממנו בפועל, לא מצאנו הסבר בסיכומי המוסד בבית הדין האזורי או בפנינו.

סיכום לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי לא ניתן להסתפק בתעודת עובד הציבור המשלימה כפי שהוגשה לבית הדין האזורי, ואין מנוס מלהחזיר את עניינו של המערער פעם נוספת לבית הדין האזורי על מנת לבצע את פסק הדין הקודם וזאת בהתאם להנחיות הבאות: על המוסד לבסס תחילה את סכום החוב (צד ה"חובה"), ועל בית הדין לוודא שאין לגביו מחלוקות (וככל שקיימות, להכריע בהן לרבות תוך התייחסות לטענת השתק הפלוגתא ככל שתועלה).

סוף דבר - הערעור מתקבל במובן זה שהתיק מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיפעל כמפורט בסעיף 22 לעיל.