ערעור על החלטת הוועדה שלא לצרף נכויות

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.1.22, אשר קבעה, כי לא היתקיימו התנאים לצרוף נכויות המערער על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: הועדה).

לטענת המשיב, הועדה ניתחה את שלוש הפגיעות בעבודה, בדקה את המערער והסבירה את מסקנתה בעיניין אי צירוף הנכויות תוך היתייחסות לחוות הדעת מטעם המערער.

...

הוועדה ביססה מסקנה זו על שיקול דעתה הרפואי, לאחר ניתוח הממצאים הקליניים של הוועדה הרפואית מיום 24.10.18, אשר ציינה שגף ימני עליון מתפקד באופן סביר; הרמת יד מעבר ל- 100 מעלות; אין הגבלה בתנועות סיבוביות.

נדחית טענת המערער בנוגע להרכב הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה והערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.10.2022 אשר דחתה את בקשת המערער לצרוף נכויות בגין מספר פגיעות בעבודה שארעו לו (להלן: "הועדה").

הועדה קובעת כי נידרש לקיים הליך של החמרת מצב עובר לדיון בשאלת צירוף הנכויות "כמתבקש בקביעות צירוף נכויות, על פי התקנה במקרה של פגימות שברצון התובע לצרף"; וקובעת מפורשות כי "על מנת שהועדה תוכל לשקול את רצונו לצרף פגימות אלו, יש קודם לבצע הליך של בקשת החמרה כמקובל על מנת לקבוע את נכותו היום ורק לאחר מכן יהיה אפשר לידון בצירופן לאחר ההחמרה" וזאת מבלי שהועדה או המשיב הפנו למקור נורמאטיבי לעניין זה. די באמור כדי לקבל את העירעור.

...

שלישית, הוועדה מציינת כי אחת הסיבות שבגינן נדחית בקשת המערער לצירוף נכויות היא כי "ובשנים אלו עבד באופן מלא כנהג ומילא את תפקודו באופן מלא, כך שאין לראות בנכויות של 10% בגין גב וצוואר אשר נגרמו לפני למעלה מעשור כסיבה להפסקת עבודתו או למניעת עבודה בהמשך". זאת, כאשר לא נטען על ידי המערער כי הפסיק עבודתו עקב שתי התאונות הראשונות בלבד, אלא טען כי בהתאם לרציונאל העומד בבסיס תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, סיים עבודתו "כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות..."; וכך גם טען בפני הוועדה "מדברים על מישהו שסובל מנכויות ב- 4 מישורים וכולם אורתופדיות: צוואר, גב תחתון, כתף, ברך לא מדובר על נכויות צלקתיות או דברים מסביב וזה קלאסי לצירוף נכויות....." וכן טען "זה לא שהוא אמר מהתאונה הראשונה שהוא לא יכול לעבוד. המשיך ועבד גם בעבודה הראשונה והשנייה והשלישית עד שלאחר התאונה הרביעית הוא לא יכול היה יותר. מדובר בנהג עם עבודה סופר פיזית שלצערו לא יכול היה להמשיך לעובד בה". לעניין החלפת הרכב הוועדה, הלכה היא, שכלל עניינו של מבוטח יוחזר לאותה ועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר.

נוכח כל האמור ובין היתר, סירובה של הוועדה לדון בבקשה לצירוף נכויות כל עוד לא יבצע המערער הליך של 'החמרת מצב', מצאתי כי קיים חשש שהוועדה נעולה בדעתה.

סיכומו של דבר על יסוד האמור לעיל, עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב אחר על מנת שתדון בערר המערער מראשיתו.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 7.2.23 (להלן: הועדה), אשר קבעה למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור 35%, לאחר הפעלת תקנה 15.

הועדה הרפואית ערכה למשיב בדיקה קלינית, ולאחר שעיינה בחוות דעת היועץ בתחום אא"ג, הגיעה למסקנה כי "הסיבה של עזיבת העבודה איננה קשורה לחלק מהמגבלות שהוכרו. לאור כך אין צירוף נכויות". המשיב הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית.

...

הוועדה הרפואית ערכה למשיב בדיקה קלינית, ולאחר שעיינה בחוות דעת היועץ בתחום אא"ג, הגיעה למסקנה כי "הסיבה של עזיבת העבודה איננה קשורה לחלק מהמגבלות שהוכרו. לאור כך אין צירוף נכויות". המשיב הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית.

החלטת הוועדה היא מסקנה ללא נימוקים.

לאור האמור, הערעור מתקבל.

סוף דבר עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 7.2.23, לדיון בצירוף נכויות המשיב.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 6.2.2022 (נפגעי עבודה) במסגרתה נדחתה בקשת המערער לצרוף נכויות.

לדעת הועדה צירוף הנכויות מהתאונות הנידונות לא הן הסיבה לפרישתו מעבודה לדן (כך במקור ר.צ) לדעת הוועדה אין מקום לצרוף נכויות במקרה זה".

...

טענות המשיב יש לדחות את הערעור שעה שהוגש הוא זמן רה לאחר המועד הקבוע בתקנות.

המערער הגיש את הערעור כ- 7 חודשים ממועד משלוח ההחלטה על כן, דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות.

משניתן לבחון את החלטת הוועדה והלך מחשבת דין הערעור להידחות.

משעה שהוועדה הבהירה כי חלפו שנתיים ממועד קביעת הנכות האחרונה במהלכן לא הייתה כל ירידה בהכנסה או במסוגלות לעבוד, התוצאה היא כי לנכויות המצטברות לא הייתה השלכה על כושרו להשתכר אשר לא נפגע או פחת בשנתיים לאחר מועד קביעת הנכות האחרונה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לערערים (נפגעי עבודה) מיום 1.1.23 (להלן: "הועדה") אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי אין מקום לצרוף נכויות.

...

לטענת המערער, שגתה הוועדה ביישום של תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), בכך ש: (1) קבעה קביעות תאורטיות אשר אינן רלוונטיות למערער, ולא ביססה אותן על מסמכים רפואיים ואף לא בחנה את נתוניו בפועל; (2) חרגה מסמכותה, כאשר קבעה את מועד הפסקת עבודתו של המערער בפועל בתאריך 1.1.19, קרי לאחר התאונה הראשונה, וזאת משום שמדובר בסמכות הנתונה לרופא תעסוקתי, וממילא המערער המשיך לעבוד; (3) לא בחנה את האופי המצטבר של נכויות המערער שהביאו לצמצום הכנסותיו מעבודה, ולא התייחסה לאיברים שנפגעו ולהשפעת הפגיעות על היכולת הכוללת ביחס למקצועו כצוללן; (4) לא התייחסה למועד הפסקת העבודה ולסמיכותו לתאונה השלישית; לטענת המשיב, דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים: (1) נימוקי הערעור אינם מצביעים על פגם משפטי; (2) בניגוד לטענת המערער, הוועדה פעלה על-פי תקנה 12 לתקנות וקבעה כי אין מקום לצירוף נכויות כיוון שלאחר דיון במסגרת שלושת תיקי הפגיעה, היא קבעה כי הגורם להפסקת העבודה היא הנכות בתחום השמיעה; (3) טענת המערער כי שב לעבוד כצוללן ביום 20.7.20, אינה מצביעה על פגם משפטי שכן הוא היה נתון תחת מגבלה תעסוקתית.

בתשובתו מיום 16.8.23, הודיע המשיב כי יש לדחות את הערעור, וכי המסמך מיום 19.1.20 הוצא טרם האירוע התאונתי מיום 20.7.20 ולא נותרה נכות בגין דקומפרסיה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.