בחודש 11/2015 התחתן הבן רואן, ולא ענה עוד להגדרת "ילד" כלשון החוק, לפיכך חודשה הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה ממועד זה.
ביום 5.1.16 פנה התובע לנתבע במכתב שבו ביקש לבטל את ההחלטה האמורה מיום 27.12.15, ולפיה הוחלט להפסיק את זכאותו לקיצבת הבטחת הכנסה.
ביום 29.2.16 הודיע הנתבע לתובע אודות החלטת הועדה, ולפיה הוחלט "לבטל חלק מחובך בסך של 26,335 ₪ על חשבון קצבת הבטחת הכנסה".
ההליכים בבית הדין וטענות הצדדים
בתביעתו בבית הדין טען התובע הן כנגד החלטת הנתבע לשלול את זכאותו לקיצבת הבטחת הכנסה לתקופה החל מחודש 1/2014 ועד לחודש 10/2015, והן כנגד החלטת הועדה לבטל רק 35% מסכום החוב שנוצר בעקבות שלילת זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה.
נטען, כי הועדה אינה מנהלת הליך משפטי ואינה מהוה ערכאת ערעור על החלטת פקיד התביעות ונקודת המוצא של הועדה היא כי החוב נוצר כדין.
במידה והועדה תעמוד על החלטתה להפחית 35% משעור החוב, עליה לנמק מדוע היא עושה כן בנגוד להמלצות שנתקבלו בעיניינו של התובע ושהובאו בפרוטוקול הדיון על ידי שני מנהלים מטעם הנתבע לבטל 50% משעור החוב.
...
מנהל התחום המליץ על ביטול 50% מן החוב, וכך גם מנהל הסניף, אשר כתב את הדברים הבאים: "ממליץ על ביטול מחצית מהחוב לפחות, קיים מצב אבסורדי, מחד החוב לכאורה כדין ומאידך יש הגיון בטענות התובע. ראה הסבר של פקיד התביעות."
בעוד שני בעלי תפקידים בכירים מצאו מקום להמליץ על הפחתת מחצית מן החוב לפחות, קבעה הוועדה כי יש להפחית את חובו של התובע תוך מחיקת 35% מן החוב המקורי תוך שנקבע בפרוטוקול הדיון כדלקמן:
"החוב נוצר עקב אשמת החייב אשר העלים/הסתיר מידע... לאור מצבו הסוציו-אקונומי יש לבטל 35% מיתרת החוב".
בנסיבות אלה, מצאנו ממש בטענותיו של התובע בכל הנוגע להעדר נימוק מטעם הוועדה לעניין שיעור ההפחתה מסכום החוב.
בעניין זה אנו סבורים כי לא נפל פגם, מאחר שהתובע פנה לוועדה בכתב, קודם שזו התכנסה ובכך למעשה ניתנה לו זכות הטיעון.
סוף דבר – אנו מורים על החזרת עניינו של התובע לוועדה, על מנת שתדון בעניינו, לאחר בחינת עמדת המלצות מנהל התחום ומנהל הסניף.
