ערעור על החלטת הוועדה לאי כושר

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית: הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לידון בערעורים על החלטות ועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) בעניינים משפטיים בלבד.

...

מנגד, טען המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

" מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ושקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי דין הערעור להתקבל, מהנימוקים שיפורטו להלן.

עוד ציינה הוועדה, כי היא עיינה במסקנות הרופא המוסמך שהמליץ על יום עבודה מלא וכן בדו"ח פקידת השיקום הממליצה על דרגת אי כושר בשיעור 60% וקבעה, כי בחינת השפעתם המצטברת של כלל הליקויים כמו גם נתוניו האישיים של המערער מובילה למסקנה, כי למערער דרגת אי כושר בשיעור 60%.

סוף דבר על יסוד האמור, הערעור מתקבל.

עסקינן בעירעור על ועדת ערר אי-כושר ולא בעירעור על החלטת ועדה רפואית.

...

המשיב טען, כך: דין הערעור להידחות; החלטת הועדה מאוזנת ומפורטת ומאפשרת גם למי שאינו רופא את הלך רוחה; יש לדחות טיעון המערער בנושא לקנאביס, ולו מהטעם שהוא לא טען בפני הועדה דבר בנוגע לנטילת קנאביס; ביום 1.7.2021 הגיע המערער לגיל פרישה כשבמועד זה נכותו היתה 49%; מדובר בקביעה חלוטה ולכן יש לדחות כל טיעון המובא בנימוקי הערעור, שאינם מתכתבים עם הפסיקה הרלבנטית; המערער מניח באופן שגוי כאילו אחוזי אי-כושר שגבוהים מ-74% מקנים לו 100%, אך לא כך הוא הדבר; יש לדחות טענת המערער כי על בית הדין לקבוע את דרגת אי-כושרו ואת כל החומר הרפואי שהוגש על ידו, שאינו רלבנטי להליך בו עסקינן, שבמהותו אינו רפואי.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח בפני, ושקלתי את טענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לאחר ששקלה את כלל אלה, הועדה הגיעה למסקנה אשר מבוססת על נתוניו של המערער וליקויו הרפואיים, ולפיה הוא איבד 74% מכושר השתכרותו.

לסיכום – מדובר בהחלטה מנומקת, מפורטת וברורה של הועדה המבוססת על שיקולים רפואיים – מקצועיים, והמצויה בגדר מתחם הסבירות.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת ועדה לעררים (אי כושר) מיום 28.3.23 (להלן- הועדה), אשר היתכנסה בהתאם לפסק דין שניתן ביום 12.12.22 בהליך ב"ל 61086-06-22 (להלן- פסק הדין).

...

כך, למשל, הוועדה קובעת, כי המערער יכול לעבוד בעבודות דוגמת "חלוקת דברי דפוס. עבודות משתלה קלות. עבודות פנים מפעליות בישיבה ליד שולחן". בחוות הדעת נקבע, כי עבודה מפעלית קלה של אריזה אינה מתאימה למערער בשל "אי יכולת לתפקד באופן מתמיד בתפקוד כלשהו בשל הפרעות קשב... ובעיות בשתי הידיים המונעות ממנו עבודה שכרוכה בישיבה או עמידה ממושכת ליד שולחן עבודה והפעלה מאומצת של כפות הידיים...". הוועדה כלל לא התייחסה לכך ואין לדעת מדוע היא דוחה את המסקנה האמורה לגבי היעדר יכולת לעבוד ליד שולחן עבודה נוכח הפרעות הקשב והריכוז וליקוי בידיים.

יודגש, כי אין בקביעה זו משום מסקנה, כי על הוועדה לקבל את חוות הדעת, אך עליה להסביר מדוע חוות הדעת אינה מקובלת עליה תוך התמודדות ממשית עם האמירות שבה.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 18.5.23 שקבעה כי המערער איבד כדי 65% מכושרו להישתכר (להלן- החלטת הועדה).

...

עוד טוען המערער כי החלטתה של הוועדה היא בגדר מסקנה ואיננה מהווה הסבר, הנמקה או צידוק לקביעותיה.

החלטתה של הוועדה איננה מסקנה בלבד כי אם קביעה מפורשת כי סוג העבודה עליהם המליצה הולמים את ליקויי המערער והעניין הוא היקף שעות העובדה, ועל כן הוועדה מתאימה למערער דרגת אי כושר סבירה והולמת ואין המדובר בפער המצדיק הנמקת יתר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי אפוא למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

סופו של דבר, עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה כדי שתתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר סקולסקי שמבסס את חוות דעתו גם לאמור בדו"ח אבחון הנוירופסיכולוגי וכן תתייחס לדו"ח עובדת השיקום מיום 8.5.12 ומיום 28.2.18, המערער ובאת כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויטענו טענותיהם בעניינים אלה, החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה.

זהו ערעור על החלטת וועדת אי כושר לעררים (נכות כללית), אשר היתכנסה בתאריך 08.02.2023 (להלן: "הועדה"), וקבעה כי המערער לא איבד לפחות 50% מכושר הישתכרותו (להלן: "ההחלטה").

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

לסיכום, הוועדה ציינה את כל הליקויים שאובחנו אצל המערער, רשמה שעיינה בדו"ח השיקום של המערער ובמסמכים נוספים, שמעה דבריו וטענותיו ונתנה המלצתה הסופית בהתאם.

החלטת הוועדה מנומקת כדבעי ואין הצדקה להתערב בה. סוף דבר על יסוד כל האמור ומשלא נפל פגם משפטי– הערעור נדחה.