ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) של המוסד לביטוח לאומי (הועדה) בסבב שלישי.

...

טענות הצדדים המערער טוען כי הוועדה אמנם התייחסה, בהתאם להנחיות פסק הדין המחזיר השני, לחוות דעתו של ד"ר פארס, אך היא "נתפסה" למשפט מסוים מתוכה שאינו משקף את כלל מסמכיו הרפואיים של המערער – "הוועדה מציינת בהחלטתה כי ד"ר פארס אמנם קבע כי מדובר בהפרעת הסתגלות, אך בתוכן הבדיקה לא התרשם מפסיכופטולוגיה מז'ורית, אלא ב'היבטים חרדתיים על רקע תכני חשיבה העוסקים בבעיות החיים האובייקטיביות ובבעיות יומיות'". המשיב טען מנגד כי הוועדה התייחסה למלוא הנושאים, בהתאם להנחיות פסק הדין המחזיר השני בצורה ברורה שמאפשרת להתחקות אחר דעתה ועל כן דין הערעור להידחות.

אם לסכם את הנחיות פסק הדין המחזיר השני, הוועדה נדרשה לציין מפורשות אם היא מסכימה עם ממצאי המומחים מטעם המערער; להתייחס אליהם; לציין אם מומחי המערער קשר את התאונה לנזק הנפשי וככל שלא, להסביר כיצד הגיעו למסקנה זו; אם מומחי המערער קשרו את התאונה לנזק הנפשי ובמידה שהיא איננה מסכימה שקיים קשר סיבתי, עליה לציין מדוע על אף האמור בחוות הדעת של המערער היא הגיעה למסקנה שונה; כן היה עליה לבחון, ככל שרלוונטי, קביעת נכות נפשית בשיעור 0%.

היא התייחסה לחוות הדעת והמסמכים הרפואי וציינה שהיא אינה מסכימה עם המסקנה.

סוף דבר הערעור נדחה.

בהחלטתה מיום 17.11.22 נקבע בפרק המסקנות "בעת הבדיקה ללא סימנים אובייקטיבים קליניים המקנים אחוזי נכות כתוצאה מהתאונה הנדונה". המבקש הודיע כי בכוונתו להגיש ערעור על החלטה זו לועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי.

...

מכאן שאין כל ממצא משמעותי בתחום זה וגם מנימוק זה דין הבקשה למינוי מומחה בתחום הראומטולוגי להידחות.

לסיכום, המבקש לא הציג תיעוד רפואי המהווה ראשית ראיה לביסוס הבקשה ולצורך במינוי מומחים רפואיים בתחומים המפורטים לעיל, שיבחנו אם נותרה למבקש נכות כתוצאה מהתאונה.

בהינתן האמור, נדחית הבקשה למינוי מומחים רפואיים.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (הועדה) של המוסד לביטוח לאומי (המוסד).

...

בהקשר זה עוד נקבע בעבל (ארצי) -10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, לד (1999) 213 (28.4.1999) כי: "בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין לעבודה האם הוועדה הרפואית לעררים ’טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה‘ (דב"ע לג0-40/ דוזלר – המוסד לביטוח לאומי [1], בעמ' 410). הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הוועדה". מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל המצוי בתיק, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

כך למשל, בבר"ע (ארצי) 8251-10-17 המוסד לביטוח לאומי - שמעון סימון אשרף (4.6.18) טען המוסד כי: "...אין הצדקה לקביעה שעל הוועדה לערוך למשיב בדיקה קלינית נוספת ולהזהיר אותו מפני חוסר שיתוף פעולה. זאת מהטעם שבענייננו היעדר שיתוף פעולה מצד המשיב לא פגם באפשרות של הוועדה לקבוע ממצאים באשר לנכותו. שכן לרשות הוועדה עמדו סרטי וידאו שבהם הוועדה יכולה לקבוע ממצאים רפואיים גם מבלי להשלים את הבדיקה, כמו סרטי וידאו מחקירה שנערכה...". בית הדין הארצי קיבל את הטענה וקבע: "מקובלת עלינו טענת המבקש כי במקרה שבו הוועדה יכולה לקבוע ממצא רפואי בהסתמך על מידע אובייקטיבי, על בדיקה רפואית עקיפה או בכל דרך אחרת היא יכולה לעשות כן ואינה נדרשת להזהיר את המבוטח". כאמור, הוועדה מצאה לבסס את החלטתה על מסקנותיה מבדיקות ההדמיה של המערער והבדיקה הקלינית שערכה למערער.

סוף דבר הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (הועדה) של המוסד לביטוח לאומי (המוסד).

...

זאת "היות והממצאים הנוירולוגים מצביעים על פגיעה פריפרית ללא מעורבות של סיבים אוטונומיים". מסקנה זו היא בגדר ממצא רפואי שאין מקום להתערב בו. אינני סבורה שבנסיבות העניין נפל פגם בכך שהוועדה החליטה לא להתייעץ עם מומחה מתחום האורולוגיה.

אין בידי לקבל הטענה.

סוף דבר הערעור נדחה.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 35820-11-23 10 יוני 2024 לפני כב' השופט טל גולן המערער: סמיח אבו פדאלי ע"י ב"כ: עו"ד ג'סאן טנוס המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד פ ס ק ד י ן

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.9.2023 (להלן: "הוועדה"), אשר דנה בעיניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי.

...

מן הכלל אל הפרט – לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ומשעה שלא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הועדה.

לסיכום – לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.