ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים על 15% נכות צמיתה

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.9.2022 (להלן – החלטת הועדה).

הועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן: "מבחינה אורתופדית: לאור מימצאי הבדיקה בועדה ובדיקות ההדמיה, הועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות זמנית בשיעור 30% מ-16/08/21 – 31/12/21 ולאחר מכן 10% עד 31/03/22. לאחר מכן 5% נכות צמיתה לפי סעיף תיפקודי 35(1)(א-ב) מותאם עקב ההגבלה התפקודית ללא הגבלת תפקודית או חסרים נוירולוגים.

עוד נטען, כי למערערת נקבעו במסלול נכות כללית 15% נכות צמיתה בגין הגבלה בתנועות כתף עד גובה השכם, כך שברור כי למערערת פגיעה משמעותית בגין התאונה ויש לקבוע לה נכות אורתופדית בדומה לזו שנקבעה בנכות כללית.

לפיכך, מצאתי כי יש להשיב את עניינה של המערערת לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שזו תשקול בשנית את קביעתה לעניין הנכויות הזמניות, תוך היתייחסות למפורט בחוות דעתו של ד"ר מוסקוביץ, ותקבע אם יש בכך כדי לשנות מהחלטתה.

...

לפיכך, אינני מקבל את טענות המערערת בדבר קיומם של מסמכים רבים בתחום הנפשי לאחר התאונה מהן הוועדה התעלמה.

אינני מקבל את שאר טענות המערערת בנוגע להחלטת הוועדה בתחום הנפשי.

אינני מקבל את טענת המערערת לפיה על הוועדה היה לקבוע את שיעור נכותה בדומה לנכות שנקבעה לה במסלול הנכות הכללית, וזאת ממספר טעמים: ראשית, טענה זו כלל לא נטענה על ידי המערערת בפני הוועדה ולכן גם לא נדונה על ידה.

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.8.2022 (להלן, "הועדה") לאחר שקבלה חלקית את ערעור המערער וקבעה אחוזי נכות בשיעור של 19% לצמיתות מיום 01.01.2022 לרבות תוספת 0.22% תקנה 15.

...

יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו במסגרת בר"ע (ארצי ) 52706-10-22 שלומי אביטבול - המוסד לביטוח לאומי (נבו 20.11.2022) ביחס לסמכות הוועדה לבצע התאמה בין פריטי ליקוי ותתי סעיפים: "אין בידי לקבל את טענת המבקש כי משעה שפריט ליקוי 75(1) אינו כולל מדרג של עוצמת הכאב או הכיעור של הצלקת, אין הוועדה רשאית להתאים את שיעור הנכות הקבוע בצידו.

סוף דבר טענות המערער מופנות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה וקביעותיה המצויות בתחום רפואי מובהק לרבות התאמה לפרטיי הליקויים על כן, דין הערעור להידחות.

לאור כל המקובץ, הערעור נדחה במלואו.

מבוא – מונח לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 22.5.2023 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 7.5%, לאחר ניכוי מצב קודם.

המשיב טען, כך: מדובר בעירעור רפואי שדינו להדחות; הוועדה מדרג ראשון קבעה כי למערער אין כל נכות בגין הארוע; הוועדה קיבלה את הערר, קבעה למערער 15% נכות וניכתה מחצית על חשבון מצב קודם, תוך שהיא מפנה לתעוד עובר לארוע אשר הצביע על הגבלת תנועה (מבלי לציין את שיעור המיגבלה); הוועדה הפניתה לכך כי חודש לאחר הארוע מימצאי הדמיה הדגימו שינויים נווניים שהתפתחו במשך תקופה ארוכה; ברור כי שינויים אלה אינם תולדה של הפגיעה בארוע; מדובר בהנמקה העומדת בסטאנדארט הנידרש בפסיקה; החלטת הוועדה מיטיבה עם המערער שעה שלנוכח הממצאים ההדמייתיים היא היתה יכולה להותיר את קביעת הדרג הראשון, או לשלול את הקשר בין הנזק והארוע; לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה, והחלטתה מפורטת ומנומקת, תוך שניתן בקלות להיתחקות אחר הלך מחשבתה.

...

המשיב טען, כך: מדובר בערעור רפואי שדינו להידחות; הועדה מדרג ראשון קבעה כי למערער אין כל נכות בגין האירוע; הועדה קיבלה את הערר, קבעה למערער 15% נכות וניכתה מחצית על חשבון מצב קודם, תוך שהיא מפנה לתיעוד עובר לאירוע אשר הצביע על הגבלת תנועה (מבלי לציין את שיעור המגבלה); הועדה הפנתה לכך כי חודש לאחר האירוע ממצאי הדמיה הדגימו שינויים ניווניים שהתפתחו במשך תקופה ארוכה; ברור כי שינויים אלה אינם תולדה של הפגיעה באירוע; מדובר בהנמקה העומדת בסטנדרט הנדרש בפסיקה; החלטת הועדה מיטיבה עם המערער שעה שלנוכח הממצאים ההדמייתיים היא היתה יכולה להותיר את קביעת הדרג הראשון, או לשלול את הקשר בין הנזק והאירוע; לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הועדה, והחלטתה מפורטת ומנומקת, תוך שניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה.

הכרעת בית הדין – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובחנתי את טענות הצדדים, אני קובע כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לסיכום – לאור האמור, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 22.5.2023, על מנת שזו תפעל כדלקמן: א. הועדה תדון ותתייחס לתלונות המערער בנושא הצוואר; הועדה תשוב ותדון בשאלת ניכוי מצב קודם.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 18/1/23 (להלן: הועדה) אשר קבעה למערערת דרגת נכות רפואית צמיתה בשיעור 60%.

הועדה מקבלת את הערר וקובעת 15% נכות בגין פיברומיאלגיה לפי סעיף ביניים 92 (2-3) יציבה.

...

עם זאת, משעה ששוכנעתי כי נפלו פגמים בהחלטת הוועדה אשר מצדיקים את החזרת עניינה לדיון נוסף ביחס לשני הליקויים האמורים, יש מקום להאריך את מועד הגשת הערעור בהתאם לנסיבות המתוארות בעב"ל (ארצי) 59462-12-15 מאלו - המוסד לביטוח לאומי (24/8/14).

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל, כך שעניינה של המערערת מוחזר לוועדה לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תשקול את קביעתה בנוגע לפיברומיאלגיה נוכח תלונות המערערת כפי שפורטו על ידה בפני הוועדה וכן נוכח המפורט במסמך של ד"ר אגבאריה מיום 13/11/22.

בנסיבות העניין, מאחר והערעור התקבל באופן חלקי בלבד ביחס לנימוקי הערעור, ישלם המשיב למערערת שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ וזאת תוך 30 יום.

ביום 19.10.21 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון למערער 65% נכות זמנית על פי הפרוט להלן: 40% נכות בגין הפרעות בתפקודי הריאות, 10% נכות נוירולוגית, ו- 15% נכות פסיכיאטרית, וכך נימקה הועדה את החלטתה: "הוועדה עיינה בחוו"ד נורולוג וחוו"ד פסיכיאטר ומקבלת אותם .הועדה עיינה במסמכים שהתקבלו, בבדיקות תיפקודי ריאות שהוצגו משנים קודמות מ- 8.19 : 80 FVC, 80 FEV1.

ביום 23.10.22 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים, שהחלטתה היא מושא הליך זה, על מנת לידון בנכותו הצמיתה של המערער.

בסופו של דבר, קבעה הועדה למערער נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הליקוי נפשי ממנו הוא סובל.

דיון והכרעה בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נימצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או היתעלמות מהוראה מחייבת (עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28/04/99).

...

טענת המערער בדבר החלפת הרכב הוועדה, אף היא דינה להידחות, שכן גם לטענת המערער עצמו, בסופו של דבר לא נוצר קשר עסקי בינו לבין פרופ' שטרן.

טענת המערער כי העובדה שפנה לפרופ' שטרן על מנת שיתן חוות דעת בעניינו מהווה עילה להחלפת הרכב הוועדה, דינה להידחות, שכן המערער עצמו טען, כי בסופו של יום, לא ניתנה חוות דעת כאמור, ומאחר שהמערער לא העלה טענות בעניין זה בזמן אמת.

סוף דבר הערעור נדחה.