ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בקביעת ניידות נמוכה

לפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים בניידות מיום 3.6.20, הפועלת מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המשיב (להלן ובהתאמה : "הועדה"; "הסכם הניידות").

יתר על כן. עיון במימצאי הועדה מחד, ובהסכם הניידות מאידך, מעלה כי המערערת אכן אינה סובלת מאף אחד מהליקויים המנויים בהסכם הניידות (שיתוק; קטיעה; קשיון; נקיעות; מפרקים מדומים; הגבלת כושר תנועת המפרקים בגפיים התחתונות או החלפתם; קיצור גפה; תהליך אי ספיקה בעורקי הגפיים התחתונות; הפרעות במערכת הלימפה; קומה נמוכה), ואף אינה סובלת מליקוי תיפקודי זהה לליקוי התיפקודי המופיע ברשימת הליקויים המנויים בהסכם הניידות.

סעיף י' להסכם הניידות שעניינו "פגם מולד" קובע כי: "מומים מלידה שממצאיהם מקבילים מבחינה אנטומית לאחד הליקויים המפורט לעיל, יחשבו לעניין זה כליקוי עצמו". הועדה אמנם קבעה כי המערערת סובלת ממום מולד – סקוליזיוס, אלא שהממצאים הרפואיים מהם היא סובלת, אינם מקבילים מבחינה אנטומית לאף אחד מהליקויים המנויים בהסכם הניידות.

...

לעניין זה ראו את האמור בבר"ע 46663-07-10 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 15.9.10): "אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה הוועדה היתה מחוייבת לערוך לו בדיקה קלינית, מקום שסוגיה זו מצויה במתחם שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה באופן מובהק, ובית הדין לא יתערב". אף אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה קביעת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם מסמכים רפואיים אחרים שהונחו בפניה.

במקרה שלפני, שוכנעתי, כאמור, כי הוועדה ביססה את קביעתה על תלונות המערערת, על ממצאי בדיקתה הקלינית, ועל המסמכים הרפואיים שהונחו בפניה, ומשכך, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

סוף דבר הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 05.03.2019, אשר קבעה למערערת דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 50%.

כפי שיובהר להלן, סכויי העירעור נמוכים, ולכן גם לגופו של ערעור, דינו להדחות.

...

בסיכום ממצאי הבדיקה הנוירולוגית ציינה הוועדה "תחושת מנח תקינה". לסיכום החלטתה קבעה הוועדה: "אי יציבות ברך שמאל צדדית חיצונית וקרע PCL. ניתן ליישם סעיף ד-3 50%. מבחינה נוירולוגית אין נכות". בהתאם לאמור, נקבעה למערערת דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 50% לפי פריט ליקוי ד-3, הקובע: "נקע הברך מלווה קרע של שתי רצועות לפחות". טענות הצדדים טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים בתחום הנוירולוגי, לרבות בדיקת EMG, מסמכים של ד"ר אלה שיפרין וד"ר זלדובר, מומחה לסכרת, המצביעים על נוירופתיה מוטורית סנסורית.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי את דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

דין הטענה להידחות.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

[9: עב"ל 464/99 המוסד לביטוח לאומי נ' פנחס ארבל, פד"ע לו 249 (2001)] זאת ועוד, למרות שלא חלה על הועדה המחוזית כל חובה להזהיר מבוטח המגיש בקשה להחמרת מצב כי יש באפשרותה להפחית מאחוזי המוגבלות שנקבעו בועדה קודמת ציין המשיב בטופס בל/8220, הטופס הנידרש לשם הגשת הבקשה, כבר בעמוד הראשון תחת הכותרת "לידיעתך" בזו הלשון: "בבקשה לבדיקה חוזרת, הועדה רשאית לקבוע אחוזי מוגבלות נמוכים מאלה שנקבעו לך בעבר וכן לשנות החלטה לעניין שימוש בכיסא גלגלים." מכאן, שטענת המערער כאילו לא הזהירה אותו הועדה וכי לא ידע שבסמכותה של הועדה הרפואית להפחית את אחוזי המוגבלות שנקבעו לו אינה יכולה לעמוד ודינה להדחות.

לא מצאנו כי נשללה מהמערער הזכות להגיש חוות דעת רפואית מטעמו לועדה לעררים ומה גם שלא נשללה ממנו הזכות לשטוח טענותיו כנגד החלטת הועדה המחוזית אולם, המערער בחר שלא לעשות כן. כאמור לעיל, בטופס הבקשה להחמרה ישנה אזהרה כי יש בידי הועדה להפחית את אחוזי הניידות שנקבעו משכך, היה על המערער לקחת בחשבון את האפשרות כי הועדה עלולה להפחית את אחוזי המוגבלות בניידות שנקבעו לו, כפי שאכן קרה.

...

נכון לעת ההחלטה הראשונה סבל המערער ממוגבלות ניכרת בתנועת המפרקים ואולם, עתה, בחלוף כשנתיים מעת ההחלטה הראשונה, הוועדה הגיעה לכלל מסקנה כי המגבלה ממנה סובל המערער אינה עונה עוד על התנאים לקיומו של פריט ט-1.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ודין הערעור להידחות.

סוף דבר: הערעור נדחה.

הועבר להכרעתי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לעניין מוגבלות בניידות מיום 22.12.2021 (להלן: "הוועדה") אשר דחתה את הערר והותירה את קביעת הדרג הראשון על כנו.

אשר לאפשרות למשוך את הערר - שעה שהמערער הגיש בקשה לבדיקה חוזרת, טופס 8220 קובע בבירור כי הועדה רשאית "לקבוע אחוזי מוגבלות נמוכים מאלה שנקבעו לך בעבר וכן לשנות החלטה לעניין כיסא גלגלים". שינוי סעיפי הניידות והפחתת שיעור המוגבלות בניידות נעשה בדרג ראשון, לאחר הגשת הבקשה לבדיקה חוזרת.

...

לאחר עיון בכלל כתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לתיק, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

ראשית אבהיר כי שעה שהדרג הראשון הוא שהפחית מאחוזי הנכות בניידות שנקבעו למערער ולא הוועדה לעררים, דין טענות המערער באשר לחובת הוועדה לעררים להזהיר את המערער, להידחות, שכן כאמור לא היא זו שפעלה כאמור.

בהיעדר סעיף אחר בהסכם הניידות הכולל את הגדרת האלפנטיאזיס שניתן להתאימו למערער, לא היה על הוועדה לדון בעצם האבחנה שהמערער סובל ממחלה זו. לסיכום נוכח האמור, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, המצדיק התערבות והחזרת ההליך לדיון נוסף בפניה ולפיכך הערעור נדחה.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת ערמונית מעודד; ב"ל 58193-12-21), שבו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (שירותים מיוחדים) (להלן - הועדה).

אין בעובדה לפיה הועדה קבעה למבקשת נקוד נמוך יותר מזה שנקבע על ידי הדרג הראשון כדי להצביע על פגם בהחלטתה, שכן הועדה סוברנית להעריך את מידת ההזדקקות לסיוע בהתאם להתרשמותה המקצועית וממילא זכאותה המהותית לקיצבה בשל תלות רבה בעזרת הזולת לא נפגעה.

בתגובתו טען המוסד כי הועדה פעלה בהתאם לסמכותה; כי על אף החלטת הועדה להפחית את הניקוד בעיניין הניידות, לא נפגע שיעור הקצבה שנקבע למבקשת; כי החלטת הועדה משקפת את התרשמותה מהמבקשת ובהסתמך על דבריה; כי קביעת הועדה מצויה בתחום סמכותה.

לא מצאתי חוסר התאמה בין מצבה הרפואי-תיפקודי של המבקשת לבין קביעת הועדה, שכן רמת התיפקוד שקבעה הועדה הולמת את טענות המבקשת בפניה לפיהן היא "מתהלכת בעזרת קב". מעבר לכך, שקביעת הועדה תואמת את תלונת המבקשת בפניה, מדובר בהחלטה רפואית - מקצועית אשר בית הדין לא יתערב בה. אף טענת המבקשת כי הועדה היתעלמה ממסמכים רפואיים אשר הוצגו בפניה דינה להדחות.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתיק בית בדין האזורי, בתגובת המוסד מיום 27.10.2022 ובכלל החומר שבתיק, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לא מצאתי חוסר התאמה בין מצבה הרפואי-תפקודי של המבקשת לבין קביעת הוועדה, שכן רמת התפקוד שקבעה הוועדה הולמת את טענות המבקשת בפניה לפיהן היא "מתהלכת בעזרת קב". מעבר לכך, שקביעת הוועדה תואמת את תלונת המבקשת בפניה, מדובר בהחלטה רפואית - מקצועית אשר בית הדין לא יתערב בה. אף טענת המבקשת כי הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים אשר הוצגו בפניה דינה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.