ערעור על החלטת הוועדה המקומית שלא להורות על ביטול צו הריסה מנהלי

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר) ב-עפ"א 69746-03-16, בגדריו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת מ' כפיר) ב-בע"א 26252-03-16, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לבטל צוי הריסה מנהליים שניתנו בעיניינם של שני מבנים שהמבקשים הקימו במקרקעין המצויים בעיר כפר קאסם.

על-פי הוראות סעיף זה, בטרם הוצאת צו הריסה מנהלי על-ידי יו"ר הועדה המחוזית, עליו לפנות בכתב אל הועדה המקומית בדרישה כי זו תוציא צו הריסה לגבי אותה בנייה, ובהתאם לכך עליו להמתין פרקי זמן קצובים עד להוצאת הצוו ולביצועו על-ידי הועדה המקומית.

במסגרת ההחלטה נקבע כי נסיבות העניין אינן מגלות כי היתקיימה אחת העילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק 1965, כנוסחו טרם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 116, מיום 25.04.2017 (להלן: התיקון לחוק), ומשכך אין מקום להורות על ביטול צוי ההריסה.

...

על כן, אין בראיה זו כדי לשנות מהמסקנה העולה מהמכלול, ולפיה היתר הבנייה למבנים מושא הבקשה איננו מצוי בהישג ידם של המבקשים.

מכל האמור לעיל עולה כי למבקשים לא עומדת עילה טובה, אשר בגינה יש להורות על בטלות הצווים, או ביטולם.

סוף דבר – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ההחלטה נשוא העירעור – בית המשפט קמא סקר את הוראות חוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") אשר מכוחן הוצא צו ההריסה המינהלי והמאפשרות ביטול צו שכזה (סעיפים 221 ו-229); סקר את הפסיקה המדגישה את חשיבותו של צו ההריסה המינהלי ככלי אכיפה יעיל ומהיר ואת המגמה לצמצם בבקורת השיפוטית בהתייחס לצוים שכאלו; היתייחס לפסיקה שעניינה חזקת תקינות המעשה המינהלי והתייחס אף לדוקטרינת הבטלות היחסית בזיקה לצוים מינהליים.

עם זאת, והגם שהמדובר בפער משמעותי והגם שהדבר מלמד על פגם שנפל בתהליך הוצאת הצוו, המדובר בפגם שאינו מחייב את ביטולו ונזכור כי לפי הוראות סעיף 229 לחוק, בית המשפט יורה על ביטול צו הריסה מינהלי רק אם הוא שוכנע שנפל בצו "פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". המדובר ללא ספק בפגם, אך לא בפגם חמור ולא בפגם שבשלו יש לבטל את הצוו.

אפנה בהקשר זה לרע"פ 8705/18 ג'מאל יאסין נגד הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה שפלת הגליל (13.12.2018), אשר שם התברר ערעור על החלטתי בעפ"א 17376-09-18.

בהקשר הספציפי של החלת דוקטרינה "הבטלות היחסית" או "התוצאה היחסית" על האקט המינהלי הכרוך בהוצאת צוי הריסה - אפנה עוד לרע"פ 5387/16 עבד אלראזק נ' מדינת ישראל - יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים (19.09.2016), שם נפלו פגמים בתהליך הוצאת צו הריסה מנהלי, שכן לא פורטו בתצהיר של המפקח מועדי הביקורים בשטח, ולא ניתן היה לדעת אם המדובר בבניה שהושלמה או בניה "טרייה", ולמרות זאת נפסק כי אין מקום לבטל את צו ההריסה, לאמור: "בתצהירי המהנדס והמפקח אכן נפלו פגמים שיש להצטער עליהם, שהרי על המשיב להקפיד ולדייק בעריכת פרטי התצהירים, שמא תצא תקלה תחת ידיו ... יחד עם זאת, במקרה דנן נבחנו כל טענותיו של המבקש כדבעי בידי בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר מצא כי לא נפל פגם מהותי בצו ההריסה, מושא המבנה, וקבע כי היתקיימו התנאים הנדרשים בחוק לצורך הוצאתו. בנסיבות אלו – לא מצאתי כי עניינית יש מקום ליתן רשות ערעור, שהרי אכן תורת "התוצאה היחסית" מצדיקה את התוצאה.

...

עמדתי היא, כי הנתונים בתיק הנוכחי מחייבים את אותה המסקנה, דהיינו כי אין מקום להורות על ביטול הצו למרות הפגמים בתהליך הוצאתו הכרוכים בכך שהגורם אשר חתם על הצו סבר כי המדובר בשטח רב מאשר השטח בפועל (ואף סבר שהמדובר בעבודות "טריות" בהתייחס לגדר ולשלט).

" בדומה, ברע"פ 9553/04 שבאנה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (10.11.2004) התברר מקרה בו נפלו בצו ההריסה פגמים עקב אי ציון המיקום של המבנה הרלבנטי, ובית המשפט קבע כי: "אכן, בצו ההריסה נפלו פגמים. על כך יש להצטער ולא למותר להדגיש כי צו הריסה מנהלי יש לו השלכות מהותיות על קניינו של הפרט, ועל כן צריכה הרשות להקפיד הקפדה יתירה על קיום הוראות החוק ככתבן וכן לדקדק ולדייק בזיהוי המבנה המיועד להריסה ובתיאור פרטיו, שמא תצא תקלה תחת ידיה וייהרס המבנה הלא נכון. יחד עם זאת, במקרה דנן נבחנו הטענות שהעלתה המבקשת באופן ממצה על ידי הערכאות דלמטה אשר מצאו כי לא נפל פגם מהותי בצו ההריסה ...". עוד אפנה לרע"פ 9242/16 מרזוק נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז צפון (08.05.2018), אשר ניתן לאחרונה, שם הטענה הייתה שנפל פגם בהוצאת צו הריסה מינהלי בשל שמי שחתם על התצהיר התומך לא היה מוסמך לחתום על תצהירים שכאלו, וכך נפסק: "אין חולק כי המבנה מושא הצו נבנה ללא היתר, וכי המבקש הוא בעליו. מבקש לא חלק על נכונות האמור בתצהיר ועל כך שהתנאים להוצאת צו ההריסה התקיימו. בנסיבות אלה, גם אם נפל פגם בתצהיר על בסיסו הוצא הצו – ואיני קובע כך – אין מדובר בפגם מהותי, ולאור תורת הבטלות היחסית אין מקום לבטל את צו ההריסה (ראו והשוו לרע"פ 9686/10 סלאמי נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה דרום (2.1.2011); רע"פ 5387/16 אלראזק נ' מדינת ישראל - יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, בפסקה 19 (‏19.9.2016) ...; רע"פ 6032/13 ‏ אהרן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה (‏19.1.2014)). מידת התערבותו של בית המשפט בהוצאת צווי הריסה מינהליים היא צרה ומוגבלת לפגמים חמורים העלולים להביא בסופו של דבר לבטלות צו ההריסה (רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' חג' יחיא, פסקה 25 (‏14.6.2015) ... לא כך בענייננו. זה המקום להזכיר כי צו הריסה מינהלי נותן בידי הרשות סמכות להרוס בניה בלתי חוקית בהליך משפטי מהיר, והוא מהווה כלי מהיר ואפקטיבי במלחמה בבניה הבלתי חוקית. תכליתו של צו ההריסה המינהלי היא מניעה וסילוק של בניה בלתי חוקית על אתר כדי שלא לאפשר קיבוע של "עובדות בשטח" (רע"פ 5584/03‏ פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577, 590 (2004); רע"פ 8720/09 אבו רנה נ' ראש עיריית חיפה ויו"ר הועדה המקומית (1.11.2009) .

לגבי הטענה בדבר אכיפה סלקטיבית - הרי שאף טענה זו נדחתה ע"י בימ"ש קמא, אגב הקביעה לפיה לא הוכחו היסודות הנדרשים, ושוב, עסקינן בקביעה עובדתית שלא מצאתי כל מקום להתערב בה. סיכום - מהמקובץ עולה כי אני מורה על דחיית הערעור וצו ההריסה נותר על כנו.

בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו בב"נ 65928-12-19 בן ארצי נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב תיק חצוני: צו 1575/19 בפני כבוד השופטת אילת הרנוף מבקשת: גליה בן ארצי משיב: מהנדס הוועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב החלטה

המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי (עפמ"ק 57109-06-20), וביום 11.8.20 ניתן פס"ד בעירעור במסגרתו הורה ביהמ"ש כדלקמן: "בנסיבות הללו ועל מנת להעמיד דברים על מכונם אני מקבל העירעור במובן זה שאני מבטל החלטת בית משפט קמא ומחזיר לדיון לשם שמיעת עדותו של מר חובל.

לטענת המבקשת, יש להורות על ביטול הצוו מכיוון שהעבודה פטורה מהיתר מכח תקנות התיכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014 (להלן: "תקנות הפטור"), והיא אף דיווחה על ביצוע עבודה פטורה מהיתר, כמתחייב.

המבקשת אף מלינה על כך שבמסגרת תיקון ההנחיות המרחביות של הועדה המקומית לא היתה היתייחסות ל"סככת צל".

סעיף 229 לחוק התיכנון והבנייה קובע את מסגרת שיקול הדעת של בית המשפט לעניין ביטול צו הריסה מינהלי כך: "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין או שלא היתקיימו הדרישות למתן הצוו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". הנטל להוכחת קיומם של התנאים הדרושים לביטול הצוו מוטל על המבקש את ביטולו, ועליו גם מוטל הנטל לסתירת חזקת תקינותו של הצוו.

בשולי הדברים אציין, כי ככל שהיה למבקשים ספק באשר לתחולת הפטור על המבנה נשוא הצוו, היה עליהם לפעול, טרם ביצוע העבודה, במתוה אשר הוזכר בבג"צ 8895/17 קוגן נ' שר האוצר (פורסם, 28.1.19): " נראה כי הדין והפרקטיקה הקיימים מאפשרים, במקרה של ספק באשר לתחולת תקנות הפטור מסלול של בירור בדבר קיומו של פטור. במקרה כזה, כפי שהבהירה המשיבה 3 בתגובתה מיום 15.4.2018, האזרח יוכל לפנות בבקשה לקבל תיק מידע "ועל הערייה להוציא תיק מידע מתאים הכולל היתייחסות לבניה המבוקשת ולשאלה האם היא עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, התקנות ותכניות ביניין עיר החלות על הנכס". על החלטה בתיק מידע כאמור, רשאי הפרט להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים".

...

המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי (עפמ"ק 57109-06-20), וביום 11.8.20 ניתן פס"ד בערעור במסגרתו הורה ביהמ"ש כדלקמן: "בנסיבות הללו ועל מנת להעמיד דברים על מכונם אני מקבל הערעור במובן זה שאני מבטל החלטת בית משפט קמא ומחזיר לדיון לשם שמיעת עדותו של מר חובל.

אינני מקבלת את הטענה.

על יסוד כל האמור לעיל, אני קובעת כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, לא סתרה את חזקת התקינות של הצו המנהלי, ולא הוכיחה כי הצו ניתן שלא כדין או כי קיימת עילה לביטולו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"פ 6566/20 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: מאג'יד סלאימה נ ג ד המשיב: יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק עפמ"ק 25386-08-20 מיום 10.9.2020 שניתן על ידי כב' השופטת חנה מרים לומפ ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד סאמי ארשיד ][]החלטה

רקע והליכים קודמים המבקש הגיש בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים לביטול צו הריסה מינהלי (להלן: הצוו) שניתן לפי ס' 221 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) ביחס לתוספת בנייה בשטח של כ-128 מ"ר, הצמודה למבנה ישן.

בית המשפט המחוזי אימץ את קביעות בית המשפט לעניינים מקומיים, לפיהן המפקח פעל כדין ולכן אין מקום להורות על ביטול הצוו, ואף אם היה פגם, אין בעוצמתו כדי להצדיק את פסילת הראיה המנהלית.

...

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

לפני ערעור על החלטה של בימ"ש לעניינים מקומיים בחיפה (כב' השופט אבישי קאופמן), שניתנה ביום 11.06.23 בתיק בב"נ 34722-05-23 ובמסגרתה נדחתה בקשת המערער לביטול צו הריסה מינהלי שניתן ביום 23.04.23 מכוח סעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), כנגד סככה בבית עסקו של המערער בחיפה.

טענות הצדדים: המערער טוען כי יש להורות על ביטול צו ההריסה המינהלי שכן אינו עומד בדרישות סעיף 221(א) לחוק הן בנוגע למועד סיום הבניה והן לחוקיות המבנה מלכתחילה.

הנטל להוכיח כי קבלת היתר הבניה מצויה בפתח, ולמצער שקיימת אפשרות לקבל היתר בתוך פרק זמן סביר, מוטל על המערער ובעניין זה ניצבת משוכה גבוהה בפני המערער ואין די בטענות בדבר התחלתו של הליך תיכנוני כלשהוא [ראו: רע"פ 1331/23 אבו חג'ג' נגד הועדה המקומית לתיכנון ובניה – עריית טייבה (21.02.2023); ע"פ 4450/20 אגבאריה נ' מדינת ישראל הועדה המחוזית לתיכנון ובניה חיפה (14.10.2020); רע"פ 4877/18 אלאטרש נ' מדינת ישראל (04.09.2018)].

...

בסופו של דבר נדחתה הבקשה ונקבע כי הצו יבוצע.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטתו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור מהטעם שלא נפל בהחלטת בימ"ש קמא כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. יש לציין כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות שקבע בימ"ש קמא.

הערעור נדחה.