ערעור על החלטת בעל תפקיד להכריע בתביעות חוב של עובדי החברה

על כך השיב ב"כ העובד, כי "לעניין הכרעת החוב... למעלה משנה לא ניתנו הכרעות בתיקים ונבדק נושא עניין השעות הנוספות. הרי מה היה, חלקתי על עניין השעות הנוספות וצירפתי אימיילים. צירפתי אימיילים אותנטיים שאני שולח לבעל התפקיד ממאי 18', אחרי ההכרעה, אני כותב לו שעות נוספות לא מקובל עליי, הוא אמר לי בטלפון תראה לי שביטוח לאומי משלם שעות נוספות. שלחתי לו הכרעות חוב וצירפתי פסיקה, הוא אמר לי לבדוק את עמדתי לעניין שעות נוספות ולא הגיב לי. באוגוסט 19' ביקשתי הכרעה סופית והוא שולף את המכתב ממאי 18'... בית המשפט ידע שיש תביעות חוב ובית המשפט לא היה עוצר את ההליך אלא ממשיך לידון בהליך וזו גם הפרקטיקה". למען שלמות התמונה נציין כי כיוון שהכרעת המנהל המיוחד לא הוגשה בידי העובד בבית הדין האיזורי, נתבקשה בהחלטת רשמת בית הדין מיום 4.1.20 בתיק מקביל (ע"ע 10761-08-19) הגשתה בהליך לפנינו.

וכך נאמר: "...לפי מהותו של מוסד הנאמן התפקיד שהוא ממלא יש בו גם סמכויות שיפוטיות... מאלה עולה כי לנאמן התפקיד השפוטי המובהק היינו הסמכות להכריע בסכסוכים המתעוררים בין הצדדים בפשיטת רגל ולשם כך אף מעניק לו החוק את כל אותן סמכויות וקובע באותה התוספת השניה עצמה את זכות העירעור לבית המשפט על החלטותיו ובתקנות לפקודת פשיטת הרגל נקבעים מועדים מדוייקים בקשר לערעורים המוגשים לבית המשפט על החלטות הנאמן, הדוחות הוכחות חוב של נושים, ממש כפי שהדבר נקבע בקשר לערעורים על פסיקתו של בית משפט רגיל". [.

(ב) אשר למעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, נקבע אגב אורחא כי "מקובלת עלי טענת המערערים, לפיה מפרק חברה, הדן ומחליט בהוכחת חוב אשר הוגשה אליו, ממלא תפקיד שפוטי... בין השאר נקבע, על יסוד הלכה זו, כי החלטת מפרק בהוכחת חוב- בדומה לפסק-דין של בית משפט בתביעה אזרחית- מפקיעה את עילת התביעה של הנושה-התובע, וזו מתמזגת בהחלטה .. נוכח מאפיינים אלה יש בסיס לתיזה, לפיה ממצאים הכלולים בהחלטת מפרק חברה בעיניין הוכחת חוב עשויים, כעניין שבעקרון, ליצור השתק פלוגתא כנגד התובע; ברם, שאלה זו אינה עומדת על הפרק בעירעור זה" (ע"א 255/89 פרדו נ' מדינת ישראל (31.12.92).

...

סוף דבר – ערעור העובד נדחה; ערעור העירייה מתקבל בעיקרו וחיובה מכוח פסק הדין מבוטל למעט ביחס לשני הרכיבים, שבגינם תשלם העירייה לעובד את הסכומים הבאים: החזר הוצאות נסיעה – 1,520 ₪, וגמול שעות נוספות – 2,460 ₪.

מהשהנטל על העובד, ומשהשאלות המתעוררות לא זכו לליבון – החלטנו לקבל את ערעור העירייה בשל מחדליו.

משכך, ובשקלול הדברים לא מצאנו מקום להטיל הוצאות על העובד.

בית המשפט העליון בע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (27/12/10) קבע כדלקמן: "תפקידי הניהול והביצוע של הליכי פשיטת הרגל הופקדו בידי הנאמן, לו הוקנו כוחות וסמכויות נרחבים, בצד חובות נאמנות וזהירות בדרך מילוי תפקידו. דרך כלל, תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפקוח ובבקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הבקורת [...] הדעת נותנת כי הבקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור הקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעיניין זה. השיקולים לעניין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה". כך גם נפסק בעש"א 31734-03-14 רודה נ' בן מאיר (12/05/14): "נקבע בהלכה שככלל אין בית המשפט של חידלות הפרעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בעל התפקיד, שכן עסקינן בהליך ערעורי על הכרעת בעל התפקיד. לכן, אין מצופה מבית המשפט של חידלות הפרעון לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, ושומה עליו רק להעבירה תחת שבט ביקורתו. רק אם נימצאו בה שגגות המצדיקות היתערבות, יעשה כן. זאת בדומה לערעור על פסק דין שכן גם ערכאת העירעור נמנעת להתערב בקביעת ממצאים של הערכאה הדיונית אלא אם נפלו בה שגגות המצדיקות שינוי פסק הדין". עירעורו של המערער מיתמקד בקביעת המנהלת המיוחדת כי הגב' מרליס הייתה עובדת החברה בפרוק ולא הייתה בעלת שליטה בחברה בפרוק.

...

גם בעניין זה מקובלת עלי עמדתה של המנהלת המיוחדת אשר הייתה מעורבת בתיק ההקפאה והתרשמותה כי אלה נעשו על ידי גב' מרליס בכובעה כבת זוג.

לאור כל האמור ולאחר שנחה דעתי כי המנהלת המיוחדת עשתה עבודתה נאמנה טרם מתן הכרעתה, כאשר לא נוכחתי כי בהכרעתה נפלה סטייה בקביעות העובדתיות או בהחלת הוראות הדין, וההחלטה סבירה ואף מתחייבת מנסיבות העניין, סבורני כי אין להתערב בהכרעת המנהלת המיוחדת ביחס לתביעת החוב של הגב' מרליס.

סוף דבר סיכומו של דבר – הערעור נדחה.

ביום 3.6.2018 הכריז בית המשפט המחוזי על המערער פושט רגל ומינה את המשיבה נאמנת לנכסיו, לאחר שהוגשו נגדו תביעות חוב בסך כולל של כ-37 מיליון ש"ח ולאחר שנקבע כי המערער ביצע מעשה פשיטת רגל משיצא מן הארץ.

הבקשה נדחתה ביום 9.3.2021 משנמצא כי הוגשו נגד המערער תביעות חוב נוספות והמערער לא גילה יכולת פרעון; כי ביטול פסק הדין אין משמעותו כי החוב של המערער כלפי החברה אינו קיים; כי אין בבטול פסק הדין כדי לשמוט את הקרקע מתחת מעשה פשיטת הרגל המתבטא בכך שהמערער עזב את הארץ כדי להישתמט מתשלום חובותיו; וכי בהנתן אופיו הקולקטיבי של הליך חידלות הפרעון, ביטול פסק דין לטובת נושה מסוים (החברה) אינו מאיין את הצורך בהוכחת יתר התנאים המצדיקים ביטול הליך פשיטת רגל.

הכנ"ר הצטרף לעמדת המשיבה, בציינו כי אין במינוי אדם למפרק בהליך פירוק של חברה ולבעל תפקיד בהליך פשיטת רגל של נושא משרה בה כדי להקים ניגוד עניינים אוטומאטי, כאשר לעתים אף יש בצעד זה כדי לייעל את ההליכים, לקדמם ולפשטם.

עוד הובהר, כי ככל שיתעורר ניגוד עניינים ספציפי, כגון ביחס להכרעה בתביעת החוב שהגישה המשיבה נגד המערער בשם החברה, ימונה בעל תפקיד אחר לצורך ההכרעה בתביעת חוב זו. כמו כן נדחתה טענת המערער למשוא פנים מטעם המשיבה בשל שיחות עם צדדים שלישיים שונים, בהעדר ראיות רלוואנטיות לנכונותה ומשלא גובתה טענה זו בתצהירים מתאימים.

לא אחת נפסק כי החלטה הדוחה בקשה להעברה מתפקידו של בעל תפקיד בהליך חידלות פרעון המתנהל לפי הפקודה, מהוה "החלטה אחרת" הנתונה לערעור ברשות בלבד (ראו: ע"א 3823/21 שימר נ' ארז חבר, עו"ד, נאמן, פסקה 8 (21.7.2021) (להלן: עניין שימר) והאסמכתאות הנזכרות שם; רע"א 120/22 רביצקי נ' שמואל מיכאל, עו"ד, פסקה 13 (26.5.2022) (להלן: עניין רביצקי)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להיות מסולק על הסף, בין אם לפי תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) ובין אם לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות.

המסקנה היא, אפוא, כי כלל לא עומדת למערער זכות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 13.1.2022, וכי תחת ההליך שבכותרת היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור.

בבחינת למעלה מן הצורך, אעיר כי גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות.

בעיניין השגה על החלטת המל"ל בדבר דחיית תביעותיהם של עובדי החברה מיום 25.7.22 מבוא האם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מוסמך שלא להכיר בהכרעת חוב של בעל תפקיד מטעם בית המשפט (מפרק, נאמן או מנהל מיוחד) בקשר לתביעת חוב של עובד שמעבידו מצוי בהליכי פירוק או פשיטת רגל, מבלי לבקש קודם לכן הוראות מתאימות מבית המשפט? על שאלה זו נשיב במסגרת ההחלטה דנן.

דא עקא, נראה כי דוקא סעיף 189(ב) לחוק הביטוח הלאומי הוא הוא הדין הספציפי בנוגע למישור היחסים שבין המפרק, העובד והמל"ל, בעוד שהוראות פקודת החברות ופקודת פשיטת הרגל בדבר סמכותו של המפרק להכריע בתביעות חוב והערעור על הכרעה זו, הן הדין הכללי, באשר אין שם כל היתייחסות למשולש הפרטני של יחסי מפרק-עובד-המל"ל. מכל מקום, אף אם הייתי מוכן להניח כי חוק הביטוח הלאומי הוא הדין הכללי ולא הספציפי בהקשר זה, הרי ששטר ושוברו בצדו, שכן באותו דין כללי יש הוראה ספציפית - סעיף 189(ב) לחוק הביטוח הלאומי - שרק מכוחה יש בכלל תוקף להכרעות חוב של מפרק ביחס למל"ל. כלומר, בהנתן העובדה שסעיף 189(ב) לחוק הביטוח הלאומי הוא המקור הנורמאטיבי שמכוחו נידרש המל"ל לשלם לעובדים גמלה בפרוק או בפשיטת רגל בעקבות דין וחשבון שקבל מאת המפרק, באותה מידה ממש יש ליתן תוקף מלא לסיפא של סעיף 189(ב), הקובעת כי הכרעת המפרק כפופה להחלטתו של פקיד התביעות.

...

היעלה על הדעת ששיקול הדעת של המל"ל בעניינים כאלה רחב הרבה יותר מזה של בית המשפט? מטעמים אלה אין בידי לקבל את התיזה הפרשנית אותה הציג הכנ"ר בעמדתו, לפיה המפרק מוסמך להאריך תביעות חוב עד לתקופה של 12 חודשים ממועד צו הפירוק, ואילו המל"ל מוסמך להאריך מועד להגשת תביעות חוב מעבר לתקופה של 12 חודשים.

יחד עם זאת, השאלה הנשאלת כאן היא לא האם המנהלים המיוחדים פעלו כדין כאשר האריכו את המועד באופן קולקטיבי ושלא על פי החלטה מנומקת בכתב, אלא האם המל"ל היה רשאי לעשות דין לעצמו ולקבוע שתביעות החוב נדחות על הסף מחמת האיחור בהגשתן.

סיכומו של דבר, הואיל והמל"ל לא פנה לבית המשפט בבקשה לבטל את החלטת המנהלים המיוחדים להאריך את המועד להגשת תביעות החוב של המבקשים, אלא סילק אותן על הסף תוך חריגה מסמכותו, יש לבטל את החלטת המל"ל לסילוק על הסף, ולהחזיר את תביעות החוב לשם בדיקתן לגופו של עניין בידי פקיד התביעות.

בעקבות דחיית הבקשה להארכת מועד, הוגש ערעור על החלטת המנהל המיוחד בתיק זה. בעירעור נטען כי "בעקבות עניין טכני כלשהוא, עת הוזן מספר החברה במערכת המקוונת, עלה מספר פר"ק אחר המתייחס לאותה חברה (הכוונה לתיק הפרוק הישן משנת 2014). עוד נטען כי על פי הפסיקה, יש לאפשר לנושה לבקש הארכת מועד להגשת תביעות חוב כאשר טרם ארעה היתקדמות משמעותית בתיק הפרוק וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, כך שיעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. לטענת המערער, המנהל המיוחד לא פירט את היתקדמות הליך הפרוק, האם נבדקו והוכרעו תביעות חוב אחרות והאם חולקו דיבידנדים. עוד נטען כי המערער לא ידע על הליכי הפרוק של החברה.

בדיון שהתקיים ביום 4.4.2023 חזרה ב"כ המערער על הטענה כי כותרת החלטת המנהל המיוחד הביאה אותה לכלל טעות בסימון המועד להגשת העירעור וכי יש הצדקה להיתעלם מן האיחור, מאחר ומדובר בתביעות חוב של עובד יליד 1943 שכל עתידו הכלכלי תלוי בהליך זה, לאחר שזכויותיו הקוגנטיות נגזלו על ידי החברה.

דיון והכרעה ראשית, יש להזכיר את הכללים הרלוואנטיים לעניין המועד להגשת ערעור על החלטת בעל תפקיד בהליך פירוק.

...

ההסבר שניתן ביחס להבנת "השורה התחתונה" היה כי "יכולה הייתה להיות טעות בשורה התחתונה". ברור כי אין אפשרות לקבל הסבר זה. מי שמחליט על המועד לערעור מבלי לטרוח לקרוא את ההחלטה הקצרה לגופה ובהתעלם מן "השורה התחתונה" הברורה והמפורשת, לא יכול להגיע אלא למסקנה אחת והיא כי מדובר בהכרעה בבקשה להאריך את מועד הגשת תביעת החוב ולא הכרעה בתביעת החוב עצמה.

סוף דבר לאור כל האמור, בקשת המנהל המיוחד לסילוק על הסף של הערעור מתקבלת והערעור נמחק בזאת.

בנסיבות אלה, החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.