ערעור על החלטת בית משפט שלא להתיר תביעה אישית נגד כונס נכסים

 בפסיקתו ציין בית המשפט העליון שהטלת אחריות אישית על בעל תפקיד עשויה אמנם להמחיש לבעל התפקיד את גודל האחריות המוטלת על כתפיו ולתמרץ אותו לנהוג בזהירות ובשיקול דעת, אולם עם זאת קיימים שקולי מדיניות כבדי משקל המושכים לכיוון של ריסון וזהירות יתר בבוא בית המשפט לאשר תביעה אישית כנגד בעל תפקיד (רע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות, כונס הנכסים נ' שפייזר רות, 27.08.2013).

ביום 16.12.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' ברעם, ע"א 2699-02-19) בו היתקבל ערעור התובעים על החלטת כב' השופט מ' חאג'-יחיא אשר דחה על הסף את התביעה כאן נגד הבנק.

הדבר נכון במיוחד כאשר לא הוכחה מעורבות של ממש של הבנק בפעילותו של הכונס, ואז בודאי שאין לייחס לבנק כל אחריות למעשיו של הכונס הפועל כאמור כפקיד-בית-משפט ולא כשלוחו של הבנק.

...

למען הסר ספק אני דוחה את טענת הנתבעים בסיכומיהם (שהועלתה בסתירה לאישורם כמתואר לעיל כדוגמת סעיף 38.4 בסיכומי הכונס) שהסכם המכר עם בן-עטר בוטל רק בשנת 2014 ולא בשנת 2007.

משעה שאין בנמצא, אף לא מטעם התובעים שנטל ההוכחה רובץ על כתפיהם, כל שמאות היכולה ללמד על ירידת ערך כאמור, וסקירה גסה של השמאויות לאורך השנים, ועל אף הבדלי ההנחות בינהן, לא מלמדת אף היא על ירידת ערך מהותית אך בשל חלוף השנים – לא הוכחה תביעת התובעים בראש נזק זה והיא נדחית.

בנסיבות אלו, בהתחשב במכלול הנתונים ואף לאור סוגיית האשם התורם כמפורט לעיל, סבורני שיש להעמיד את הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים אך בשל התנהלות הכונס והתמשכות הליכי הכינוס מעבר לסביר, בסך של 40,000 ₪ נכון להיום.

ככל שהדבר עדיין כך – יש לשקול מה המשמעות המעשית והמשפטית של מחדל זה. סוף דבר ענייננו בתביעה נזיקית בטענה שרשלנות כונס נכסים בהתמשכות הליכי-הכינוס ובאי-מכירת בית המגורים של התובעים במסגרת הליך הוצאה לפועל גרמה לתובעים נזקים שונים.

ביום 26.2.2020 הגישה המערערת לבית המשפט קמא בקשה לאשר הגשת תביעה אישית נגד הנאמן, נגד המשיב 2 (להלן: כונס הנכסים הרישמי), נגד הנהלת בתי המשפט ונגד המותב הדן בעיניינה.

עוד טוענת המערערת, כי בית המשפט אינו מפקח כנדרש על עבודת הנאמן, והחלטותיו מעידות כי הוא "אינ[ו] [קורא] את מיסמכי הבקשה והחלטותי[ו] אינן מבוססות על ראיות או ממצאים עובדתיים אלא מ'כוונות מטרה' [כך במקור] לאישור בקשות הנאמן". על כן עותרת המערערת להעברת ההליך לטיפולו של למותב אחר "למניעת משוא פנים, ענוי דין ולמראית פני הצדק". עיינתי בעירעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להדחות.

...

נקבע כי "אין סיכוי לתביעה [שהמערערת] מבקשת להגיש מאחר וכל הטענות המועלות בה נדונו, נבחנו והוכרעו במספר רב של הליכים. בקשה זו אינה אלא חזרה על בקשות קודמות, ואין לאפשר [למערערת] לשוב ולהעלות פעם נוספת את אותן טענות". בית המשפט קבע כי "לא הורם הנטל להראות כי יש טעם במתן היתר להגשת תביעה נגד הנאמן, ומכאן גם כי לא הונחה כל תשתית המצדיקה הגשת תביעה נגד [כונס הנכסים הרשמי], כאשר הטענות המועלות נגדו הן בגין פעולות הנאמן". עוד נקבע כי נוכח החסינות המהותית המוקנית למותב שדן בהליך הרי שאין לתביעה נגדו תוחלת, וכי טענות המערערת לפיהן המותב פעל בזדון הועלו בהיעדר תשתית מינימלית.

עוד טוענת המערערת, כי בית המשפט אינו מפקח כנדרש על עבודת הנאמן, והחלטותיו מעידות כי הוא "אינ[ו] [קורא] את מסמכי הבקשה והחלטותי[ו] אינן מבוססות על ראיות או ממצאים עובדתיים אלא מ'כוונות מטרה' [כך במקור] לאישור בקשות הנאמן". על כן עותרת המערערת להעברת ההליך לטיפולו של למותב אחר "למניעת משוא פנים, עינוי דין ולמראית פני הצדק". עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי ההחלטות שעליהן מלינה המערערת מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, ואף לא שוכנעתי כי בנסיבות שתוארו יש מקום להורות על פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק.

אשר על כן, הערעור נדחה.

לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 14.9.21 בת"א 16978-11-18 (להלן: "תיק קמא") לפיו נדחתה תביעת המערער – התובע נגד המשיבה – הנתבעת לקבלת דמי תיווך בגין מכירת מגרשים בכינוס נכסים.

ביום 12.8.21 נחתם הסכם שעומד במרכזה של התביעה בתיק קמא (להלן: "ההסכם") בין המערער, שכונה בהסכם "המשווק" ונכתב כי הוא "בעל ידע, מומחיות וניסיון בהפצה ומכירת דירות;" (והואיל השני בהסכם) לבין "עו"ד אירית ינקוביץ בתוקף תפקידה ככונסת נכסים מיום 24/4/2012 (בעקבות הסכם הפשרה שאושר בבג"צ ביום 4/4/12) למכור את המגרשים ולממש את המישכון הרובץ על המגרשים. על פי החלטת בית המשפט השלום בפני השופט מיכאל תמיר". למען הסדר הטוב, אצטט שוב את הסעיפים הרלוואנטיים לענייננו: "...והואיל:

בהחלטת כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע ביום 20.4.17 נמחקה התביעה על הסף הואיל והמערער לא קיבל אישור ביהמ"ש שמינה את הכונסת לתפקידה להגשת התביעה האישית נגד הכונסת.

נקבע כי "בחומר שהונח לפניו של בית-המשפט אין אחיזה לחשש שלפיו פעלה הנתבעת, חלילה, בזדון או מתוך כוונה להזיק לתובע. אף לא נטען, וממילא לא הוכח, כי היא התרשלה בבצוע תפקידה ככונסת. שוכנעתי כי היא האמינה, בכנות, בכך שבין הצדדים היו הסכמות אשר הופרו ולפי אמונתה זו היא פעלה. עוד שוכנעתי, שפעולותיה של הנתבעת כוונו לטובתה של קופת-הכנוס. מכאן, שאין כל יסוד משפטי לחייבה אישית. על כן, מבלי שאקבע דבר בכל עניין אשר חורג מהתביעה שלפנַי, אפילו יש לתובע עילה כספית טובה, אין היא עילה אישית – וזו היחידה המובאת בכתב-תביעתו – כלפי הנתבעת". (סעיף 36 לפסק הדין) פסה"ד מושתת על ממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית ששמעה עדים ובחנה את הראיות והכריעה במחלוקות העובדתיות בין הצדדים וכן על הדין החל.

...

אקדים ואציין כי לא מצאתי בהודעת הערעור טעם המצדיק התערבות במסקנה זו של בימ"ש קמא.

נקבע כי "בחומר שהונח לפניו של בית-המשפט אין אחיזה לחשש שלפיו פעלה הנתבעת, חלילה, בזדון או מתוך כוונה להזיק לתובע. אף לא נטען, וממילא לא הוכח, כי היא התרשלה בביצוע תפקידה ככונסת. שוכנעתי כי היא האמינה, בכנות, בכך שבין הצדדים היו הסכמות אשר הופרו ולפי אמונתה זו היא פעלה. עוד שוכנעתי, שפעולותיה של הנתבעת כוונו לטובתה של קופת-הכינוס. מכאן, שאין כל יסוד משפטי לחייבה אישית. על כן, מבלי שאקבע דבר בכל עניין אשר חורג מהתביעה שלפנַי, אפילו יש לתובע עילה כספית טובה, אין היא עילה אישית – וזו היחידה המובאת בכתב-תביעתו – כלפי הנתבעת". (סעיף 36 לפסק הדין) פסה"ד מושתת על ממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית ששמעה עדים ובחנה את הראיות והכריעה במחלוקות העובדתיות בין הצדדים וכן על הדין החל.

אני מסכימה עם מכלול הנימוקים שהובאו בפסה"ד של בימ"ש קמא ולא מצאתי טעם כלשהו המצדיק התערבות בפסה"ד נוכח טענות המערער לשגיאות שנפלו בו. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

]השופט ד' מינץ: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת י' רוטנברג) מיום 22.10.2020 בתיק פש"ר 49809-09-12 בה נדחתה בקשת המערערת להגיש תביעה כספית נגד הנאמן שמונה לנכסיה, נגד כונס הנכסים הרישמי, נגד השופטת לפניה מיתנהל הליך פשיטת הרגל שלה ונגד הנהלת בתי המשפט.

את תביעתה נגד הנאמן ביקשה להשתית על "עילת חוסר תום לב, תרמית, הונאה והפרת חובת נאמנות, הפרת חובת הזהירות ותום לב, הפרת חובה חקוקה, הגשת תצהיר שקר לרשויות, לרשות המיסים ולעיריית מודיעין על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, פקודת הנזיקין, חוק החוזים, חוק הנאמנות וסעיף 9 לחוק המקרקעין"; נגד הכנ"ר "בעילת הרשלנות, הפליה של המערערת מול חייבים אחרים, הפרת חובת הזהירות ותום לב, הפרת חובה חקוקה בהיותה רשות ציבורית ומנהלית ואמונה על הענקת שירותים לציבור, על פי פקודת הנזיקין, חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, עשיית עושר ולא במשפט, חוק הנאמנות"; נגד השופטת הדנה בהליך, "בעילת הרשלנות כלפי המבקשת וילדיה"; ונגד הנהלת בתי המשפט, "בעילת הרשלנות והפרת חובת הזהירות". המערערת פנתה איפוא לבית המשפט המחוזי ביום 26.2.2020 בבקשה להתיר לה להגיש תביעה אישית נגד הגורמים האמורים, כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד.

...

וכך נאמר על ידי: "תחילה וראש, וסוף דבר הכול נשמע. בפסק הדין ניתנה הדעת באופן מפורש על כל טענותיה של המערערת, ואין כל מקום היום להרהר אחריו. [...] ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מכירת הדירה. [...] אנו גם רואים חובה לציין כי השתכנענו כי בפי הנאמן היה מענה הולם לכל טענותיה של המערערת. גם לא ראינו מקום לביקורת המשתלחת של המערערת כלפיו. יש גם להביע צער שהמערערת אינה מוכנה להשלים עם מצבה ועם העובדה שדירתה מומשה זה מכבר כדין, וכי היא זו אשר מעכבת את חלוקת התמורה שנתקבלה ממכירתה, הן לנושיה והן לידיה שלה על פי הקבוע בפסק הדין. נציין כי למערערת ניתנו הזדמנויות לפדות את חלקה בדירה עוד קודם להשלמת הליכי המכירה, אך הדבר לא נסתייע, ואין למערערת אלא להלין על עצמה. לא למותר לציין, כי בשל קשיים שהערימה המערערת על דרכו של הנאמן, הוא נדרש להציב שמירה על הדירה, מה שהגדיל את הוצאות המימוש, ועל כך יש להצר. בהחלטות בית משפט זה הועברה ביקורת קשה על התנהלותה של המערערת, אך היא אוטמת אוזניה מלשמוע. היא ממשיכה בדרכה ומטרידה בהליכי סרק את ערכאות השיפוט בעניינים שכבר בירכו עליהם את המוגמר" (ע"א 1128/19 אייל נ' עו"ד יניב אינסל, נאמן פסקאות 4-2 (10.12.2020)).

על כן, בהיעדר כל סיכוי ותוחלת לתביעה, דין הבקשה להידחות.

לגופו של עניין, לטענת המדינה לא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי ודין התביעה נגד השופטת להידחות בשל קיומה של חסינות מהותית שתביא ממילא לדחייתה של כל תביעת נזיקין נגד השופטת או הנהלת בתי המשפט.

לפיכך, לו בשל כך, דין הערעור להידחות.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבת-ים (כב' השופט עדי סומך) מיום 2.2.2023 בתאד"מ 5579-08-22 ולפיה נמחקה תביעת המערער נגד המשיב 1 משלא הופקד עירבון להבטחת הוצאות המשיב 1.

בתמצית אציין כי המערער טוען כי הגיע להסכמה ביום 10.7.2021 עם הנתבעים ולפיה כפוף לתשלום סך 100,000 ₪ ייסגר תיק הוצל"פ נגדו, אך המשיב 1 – הנאמן לא הגיש ההסכם לאישור בתיק הפש"ר. נטען כי המשיב 2 פתח את תיק ההוצל"פ בתרמית ויש לידון בתרמית ובהפרת ההסכמים.

הוא פועל במסגרת תפקידו כנאמן ולפי החלטות שניתנות בתיק הפש"ר. בקשה מס' 25 – בקשה לחיוב בערובה: עו"ד הורוביץ הגיש בקשה לחיוב התובע – המערער בעירבון להבטחת הוצאותיו, בשים לב לכך שאין על פני הדברים עילת תביעה אישית נגדו ובהיתחשב בכך שהתובע מציג עצמו בהליכים אחרים כחסר אמצעים.

הודגש, כי למשיב 2 ניתן צו כנוס נכסים בשנת 2009 בתיק הפש"ר. הטענות בתביעה התייחסו לאירועים משנת 2005 או קודם לכן ולכן כל הטענות צריכות להידון לפי דין במסגרת תיק הפש"ר בלבד.

...

בעבר, כאשר תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 היתה בתוקפה, היה צריך בית משפט לדחות תביעה, כאשר לא הופקדה הערובה במועדה (תקנה 519 (ב)) ואילו כיום התביעה נמחקת ולא נדחית.

לסיכומו של עניין – אין בערעור נימוק המצדיק ביטול פסק דין שמחק תביעה בשל אי הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב 1 וממילא דין הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.