ערעור על החלטת בית משפט שלא להתיר עבודות שירות

בבית המשפט העליון רע"ב 929/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: רונן יחזקאל נ ג ד המשיבים: 1. הממונה על עבודות שירות 2. מדינת ישראל בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.01.2023 בתיק עת"א 11206-12-22 שניתנה על-ידי כבוד השופט העמית צ' קפח בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

ביום 13.12.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, בגדריו נקבע כי מעיון בחומר שהונח לפניו, עולה כי הממונה נהג במבקש "באורך רוח מופלג, זימן אותו שוב ושוב לשיחות בירור, הביא בחשבון את מצבו הרפואי ואף דחה לפרק זמן מסיים את ביצוע עבודות השירות מחמת 'אי כשירות זמנית'". אחר דברים אלה הוטעם, כי: "[המבקש] נתבקש להמציא מסמכים רפואיים אולם הוא ניתק מגע. מאוחר יותר נקבעה שיחת בירור נוספת ליום 1.6.22 אך [המבקש] לא התייצב אליה. נ[י]סיונות להשיג אותו בטלפון לא עלו יפה. משכך, נשלח לו זימון בדואר רשום לשימוע. [המשיב] לא התייצב לשימוע. היתקיימו שיחות בירור נוספות, רביעית וחמישית, אך לא היה בה[ן] להועיל. יצוין כי השיחה החמישית נערכה לאחר [שהמבקש] עזב את מקום ההעסקה ביום 19.7.22, ללא אישור וללא ידיעת המעסיק. ביום 24.7.22 נעשה נ[י]סיון נוסף ליצור קשר עם [המבקש] לאור ה[י]עדרותו מהעבודה, אך זאת ללא הצלחה. שוב ושוב ניסה הממונה על עבודות השירות ליצור קשר עם [המבקש] ובכלל זה להזכיר לו כי מועד השימוע נקבע ליום 17.8.22, אך זאת ללא הועיל. בתאריך 22.8.22 עלה בידי המפקח מטעם הממונה ליצור קשר עם [המבקש]. זה הסביר לו כי הוא במצב כלכלי קשה ואימו במצב סופני. משכך, ביקש המפקח מהממונים עליו ליתן [למבקש] היזדמנות נוספת, תוך שינוי מקום השיבוץ. חרף זאת [המבקש] המשיך בהתנהלותו ולא התייצב לעבודות השירות ולא ענה לטלפונים מטעם המשיבה. בהמשך, שוב יצא [המבקש] ממקום ההעסקה ללא אישור ועל כן נפלט ממקום ההעסקה וזומן לשיחת בירור. בהמשך, נ[י]סיונות ליצור קשר עם [המבקש] לא עלו יפה ונקבע שימוע נוסף ליום 19.10.22, אך [המבקש] לא התייצב פעם נוספת, על אף שחתם על הזימון לשימוע. הינה כי כן, הממונה על עבודות השירות נהג [המבקש] באורך רוח שאין גדול ממנו. הלכה היא כי ריצוי עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שרות מהוה 'פריבילגיה שיפוטית ואין היא זכות מוקנית'". אשר על כן נקבע, כי בנסיבות דנן אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת הממונה.

...

זאת ועוד נטען, כי הבקשה מעלה "שאלה חוקתית מהותית המתייחסת לא רק לנושא מהותי והוא חובת הגילוי ותום הלב של הרשות וכן לסמכות בית המשפט לתקן פגמים בהחלטות". לאחר עיון סבורני כי דין הבקשה להידחות.

המקרה דנן לא בא בגדרה של אמת מידה מחמירה זו. אשר על כן, הבקשה נדחית.

הקנס ועונשים נוספים- 2 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, כפל אגרה, התחייבות וצו הריסה - הושתו על המבקש בגזר דין מיום 31.3.22, לאחר שהורשע בשלושה אישומים בעבירות ביצוע עבודה ללא היתר, שימוש ללא היתר, אי קיום צו הפסקה מנהלי ואי קיום צו הפסקה שפוטי לפי סעיפים 204(ב), 204(א), 237 ו – 240 לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה – 1965 כנוסחו לפני תיקון 116 לחוק.

בהמלצת בית המשפט הצדדים הסכימו על דחיית העירעור ועיכוב ביצוע תשלום הקנס כדי לאפשר למבקש לפנות לבית משפט השלום בבקשה להמיר את הקנס במאסר שירוצה בעבודות שירות, מועד התשלום הראשון נדחה ליום 1.1.23.

הבקשה מושא החלטה זו להמיר את הקנס במאסר שירוצה בעבודות שירות הוגשה ביום 10.1.23, לאחר שחלף מועד התשלום הראשון בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, מבלי שהמבקש החל בתשלום הקנס ומבלי שהגיש בקשה מתאימה לעיכוב ביצוע נוסף.

דיון והכרעה בע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' ג'עפרי פ"ד מז(1) 418 (להלן: עניין ג'עפרי) בית המשפט העליון אישר את סמכותו של בית המשפט להורות על ביצוע מאסר חלף קנס, שירוצה בעבודות שירות.

בשולי ההחלטה יובהר המובן מאליו, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט שנתן את גזר הדין, לפיכך טענות המבקש לטעויות שנפלו בגזר הדין אינן במקומן והן לא רלוואנטיות לבקשה.

...

מן הכלל אל הפרט - בחינה בענייננו של מהות העבירה, נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של המבקש וצרכי החברה והשעה, אינה תומכת בהקלה ומביאה למסקנה כי יש לדחות הבקשה ולהעדיף את המגמה של המרצת הנאשם לשלם את הקנס שהוטל עליו.

ברע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מ"י (נבו, 17.5.06) נפסק לעניין זה : " על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי משפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבניה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו (ראו רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם". ר' גם פסה"ד ברע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין (נבו, 9.6.09) נפסק לא פעם בעבירות כלכליות בכלל ובעבירות תכנון ובניה בפרט כי משקלו של השיקול ההרתעתי גובר על משקלן של נסיבות אישיות ובכללן מצבו הכלכלי של מי שנגזר דינו.

סיכומו של דבר מכל הטעמים שמניתי לעיל אני מורה על דחיית הבקשה להמרת הקנס במאסר שירוצה בעבודות שירות.

] לפניי ערעור לפי סעיף 4א(א) לחוק גמלאות לנושאי-משרה ברשויות השילטון, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק גמלאות) על החלטת המשיב, הממונה על גמלאות שופטים, מנהל בתי המשפט, בדבר זכאותה של המערערת לפצויי שנים עודפות ולפדיון ימי מחלה שנצברו בתקופת עבודתה בשירות המדינה, והכל כפי שיפורט להלן.

ביום 2.11.1992 העבירה הממונה על משאבי אנוש במשרד המשפטים את תשובת נציבות שירות המדינה (להלן גם: נש"מ), שלפיה ועדת הפיצויים דנה בבקשת המערערת והחליטה כי אין הצדקה לאישור פיצויים לפנים משורת הדין.

...

לפניי לא נטען כי בעניינם של שופטים יש הוראה מפורשת מקבילה, ומקובלת עליי עמדת המשיב שלפיה מקום שבו שולמו לנושא משרה שיפוטית פיצויי פיטורין עבור העסקתו ערב מינויו, אין באפשרותו "לגרור את ימי מחלתו". עמדה אחרת – שלפיה חרף קבלת פיצויי הפיטורין ממשרד המשפטים תהיה זכאית המערערת "לגרור" את ימי המחלה שצברה – מעניקה לשופטים זכויות עודפות על עובדי מדינה אחרים, וזאת בהיעדר עיגון בדין.

בנסיבות אלו, איני סבור כי יש להתערב בהחלטת המשיב שלא להיעתר לבקשת המערערת לקבלת פיצויי שנים עודפות.

הערעור נדחה אפוא.

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא) בעת"א 57988-08-23 מיום 26.10.2023 בה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת הממונה על עבודות השרות (להלן: הממונה), שהורה על הפסקה מינהלית של עבודות השרות שנגזרו על המבקש ועל ריצוי יתרת עונשו בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

המבקש החל לרצות את עונשו בחודש אוגוסט 2022 אולם התייצב ל-7 ימי עבודה בפועל בלבד, ונעדר ללא אישור במשך 163 ימים.

על החלטה זו הגיש המבקש ביום 25.8.2023 עתירה לבית המשפט המחוזי בה טען כי העיכובים בריצוי עונשו אינם באשמתו, ונעוצים בין היתר במצבו הבריאותי הקשה.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

יתר על כן. בענייננו, המבקש לא התייצב לריצוי עונשו פעם אחר פעם, חרף השיחות והאזהרות הרבות שניתנו לו בקשר להשלכות שיהיו להתנהלות זו. שורת התירוצים שהעלה, חלקם לפני הממונה ובבית המשפט המחוזי (מצבו הרפואי והכלכלי), וחלקם בבקשה שלפנַי (היותו בן יחיד לאם מבוגרת) – אינה משנה ממסקנה זו. כפי שצוין כבר במסמכי השימוע, אין במסמכים הרפואיים שהציג (ואלה שצורפו גם לבקשה שלפנַי) כדי להצדיק את היעדרויותיו הרבות.

הבקשה נדחית אפוא.

ערעור על החלטות בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופטת יעקובוביץ וכב' השופטת ציפורה גילוני (גז) במסגרת תו"ב 51051-07-20, החלטה מיום 3.2.21 ופסק דין מיום 29.6.23, בהתאמה.

רקע א. נגד המערער הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע ללא היתר עבודה אסורה, בחודש אפריל 2019 או בסמוך לכך, בכך שבנה תוספת בנייה של סגירת מרפסת בשטח של 4.5 מ"ר, עבירה לפי סעיף 243(ב) לחוק התיכנון והבנייה,תשכ"ה-1965 ( להלן: "החוק").

ביום 13.1.21 המציא ב"כ המערער לבית המשפט "הודעת עידכון" ובה פירוט סגירת מרפסות ו/או בניה ללא היתר בבניינים סמוכים ואף באותו ביניין עצמו.

192א. הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להמנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור.

...

ר' לעניין זה דברי כב' השופטת ברק-ארז ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל, (12.8.12): "מעבר לכך, במקרים שבהם ימצא בית המשפט שהרשויות נקטו באכיפה בררנית, יש להוסיף ולבחון, מהו הסעד הראוי לתיקון המצב. אין דומה טענת אכיפה בררנית המועלית בהליך פלילי לטענת אכיפה בררנית המועלית בהליך מנהלי. בהקשרו של הליך פלילי, יש להוסיף ולבחון האם האכיפה הבררנית מגיעה עד כדי הדרגה המקימה "הגנה מן הצדק" או שמא, חרף הפגם, התשובה המתאימה היא במישור הענישה.

סוף דבר- אין לי אלא להפנות לפסק דינו של כב' הנשיא שפירא (מחוזי חיפה) בעפ"א 22424-02-23 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' גבאי ואח' (7.5.23).

אשר על כן, אני קובע כדלקמן: הערעור מתקבל.