ערעור על החלטת בית משפט שלא לבטל הודאת נאשם

] בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) בעמ"ת 8324-06-22 מיום 29.06.2022, בגדריו נדחה עירעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' זוכוביצקי-אורי) בהמ"ש 8505-04-22 מיום 08.05.2022.

בהמשך, ביום 20.03.2022, בוטל פסק דין זה בהסכמת הצדדים, והמבקש הורשע בשנית בהתאם להודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בעבירה השנייה.

סעיף 229(ח2) לחסד"פ מורה, כי "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להשפט... יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס...". בסמכותו של בית המשפט להעתר לבקשה להשפט שהוגשה באיחור ככל שקיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים זאת (ראו: סעיף 230 לחסד"פ), אך כידוע: "על-מנת לשכנע את בית-המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק-הדין ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם ארעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון [...] דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש – וזו האפשרות השנייה – שאי-העתרות לבקשתו עלולה לגרום עוות דין, דין בקשתו להיתקבל, לדוגמה אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרידא, אולם מבקשתו עולה באופן חד-משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה כלל. בנסיבות אלה החלטה שלא לבטל את פסק-הדין תיגרום למבקש עוות דין, שכן אין כל ספק כי דיון עינייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו" (עניין איטליא, בפיסקה 8).

...

] בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) בעמ"ת 8324-06-22 מיום 29.06.2022, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' זוכוביצקי-אורי) בהמ"ש 8505-04-22 מיום 08.05.2022.

אף מעבר לצורך, דין הבקשה להידחות לגופה.

סעיף 229(ח2) לחסד"פ מורה, כי "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט... יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס...". בסמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשה להישפט שהוגשה באיחור ככל שקיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים זאת (ראו: סעיף 230 לחסד"פ), אך כידוע: "על-מנת לשכנע את בית-המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק-הדין ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון [...] דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש – וזו האפשרות השנייה – שאי-היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל, לדוגמה אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרידא, אולם מבקשתו עולה באופן חד-משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה כלל. בנסיבות אלה החלטה שלא לבטל את פסק-הדין תגרום למבקש עיוות דין, שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו" (עניין איטליא, בפסקה 8).

שתי ערכאות נתנו דעתן לעניינו של המבקש ושתי ערכאות קבעו, כי אין חשש שיגרם לו עיוות דין, וכי הטעות של בא-כוחו דאז אינה מצדיקה להיעתר לבקשתו להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון ע"פ 2760/23 לפני: כבוד השופט י' עמית המערער: מרדכי מור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק עפ"ת 20928-03-23 מיום 19.03.2023 שניתנה על ידי כב' השופט מ' כדורי תאריך הישיבה: ט"ז באייר התשפ"ג (7.5.2023) בשם המערער: בשם המשיבה: עו"ד אסדי ראפת עו"ד אושרה פטל-רוזנברג ][]פסק-דין

על אף שענייננו בעירעור בזכות, בסופו של דבר, מבחינה מהותית, ענייננו ב"גילגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לתעבורה, ועל החלטת בית המשפט לתעבורה שלא לבטל את פסק הדין.

הכרעת דין על פי הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו במיוחס לו בכתב האישום.

הנאשם יפקיד רשיונו או תצהיר על העידר רשיון, במזכירות בית המשפט, לא יאוחר מיום 1.1.23.

...

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,500 ש"ח. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים, הראשון עד ליום 1.1.23.

היה על עורך הדין לברר במה לקוחו מורשע טרם הודה בשמו.

בהינתן האמור לעיל, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון רע"פ 4557/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: מסרי ואסף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משטרת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-עפ"ת 56845-02-23 מיום 4.5.2023 שניתן על ידי השופט א' סלאמה בשם המבקש: עו"ד אמון מוחמד ][]החלטה

עוד נטען כי גילויו המאוחר נבע מתקלות שנפלו בייצוגו לפני בית המשפט לתעבורה בהליך מושא בקשה זו, בהן רישום שגוי של זהות בא-כוחו במערכת בתי המשפט ואי-סריקת ייפוי הכוח של סניגורו דאז.

בעבירות על פקודת התעבורה ״שלא גרמו לתאונת דרכים שבה ניחבל אדם חבלה של ממש״, סעיף 240(א) לחסד״פ מאפשר לבית המשפט לראות באי-התייצבות של נאשם כהודאה בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו ולשפוט אותו בהעדרו.

משעשה כן, בית המשפט רשאי ככלל לידון בבקשה של הנאשם לבטל את פסק הדין – ככל שזו הוגשה לאחר 30 יום מהמועד שהומצא לו פסק הדין, וכן להורות על ביטול פסק הדין בהתקיים תנאי סעיף 130(ח) לחסד״פ. בפסיקה הובהר זה מכבר כי חלון זמן זה מבטא את החשיבות של עקרון סופיות הדיון במקרים אלה (רע״פ 1044/17 הרון נ׳ מדינת ישראל, פסקה 12 (18.7.2017); רע״פ 1446/14 ריאד נ׳ מדינת ישראל, פסקה 9 (26.3.2014)).

...

המבקש ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה.

דין הבקשה להידחות.

מסקנתם מקובלת עליי, והיא אינה מקימה עילה לדיון ב״גלגול שלישי״ לפני בית משפט זה. הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון ע"פ 5096/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות מחוז הצפון (פלילי) 2. זוהרה היימר 3. קרן בר גולדשטיין 4. דורון מרדכי מלול ערעור לפי סעיף 70ד(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 27.6.2023 בת"פ 8401-06-20 שניתנה על-ידי כבוד השופט ג' אזולאי תאריך הישיבה: כ"ג בתמוז התשפ"ג (12.7.2023) בשם המערערת: עו"ד שירי שחף-אופק בשם המשיבה 1: עו"ד ארז בן-ארויה בשם המשיבה 2: עו"ד מוטי לוי בשם המשיבה 3: עו"ד לואי אלמן בשם המשיב 4: עו"ד מיכאל כרמל ][]פסק-דין

עקרי העובדות וההליכים עד כה ברקע הדברים מצוי תיק פלילי תלוי ועומד נגד שלושה נאשמים הנסב על אינוס המערערת בנסיבות מחמירות ומתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת (תפ"ח 31824-11-19, להלן: תיק האינוס).

בתום הדיון בבקשה שהתקיים ביום 1.12.2020, הורה בית המשפט המחוזי (השופט ג' אזולאי) על ביטול צו איסור הפירסום, כך שהותרו לפירסום שמותיהם של המשיבים ופרטי הפרשה, למעט פרטים שיש בהם כדי להביא לזיהויה של המערערת.

זאת, בהתאם ללשונו של סעיף 70ג(א) לחוק בתי המשפט שאינה מגבילה את הזכות לפנות בבקשה לביטול איסור פירסום רק לצדדים להליך.

המערערת מוסיפה וטוענת כי החלטתו של בית המשפט המחוזי המתירה למשיבים לחזור בהם מהודאתם מהוה חלק אינטגראלי מן הפרשה כולה, וכי ממילא אין מניעה לפרסמה, בהתאם להחלטה מיום 1.12.2020.

...

מנגד, המשיבים טענו כי יש לדחות את הערעור ביחס לפרסום ההחלטה, וציינו כי יסכימו רק לפרסום התוצאה האופרטיבית שלה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הערעור להתקבל.

על רקע האמור, הנטל המוטל על המשיבים, המבקשים למנוע את פרסום ההחלטה האמורה, כבד במיוחד.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שההחלטה מיום 12.6.2023 תהיה בת-פרסום.

בנוסף, על פי הודאתו, הורשע הנאשם בכך שהחזיק סם מסוג קאנבוס במשקל 6,287.8 גרם; סם מסוג חשיש במשקל 151.56 גרם; ותשע מעטפות שהכילו סם מסוג קאנבוס במשקל כולל של 451.74 גרם, וכן בכך שסחר בשמונה הזדמנויות שונות בסם מסוג קאנבוס, במשקלים שונים (בין 5 ל-20 גרם).

בית המשפט העליון עמד באריכות על חומרתה של עבירת החזקת הנשק, אף כשמדובר ברובה ציד "בלבד". עניינו של הנאשם חמור עשרות מונים מעניינם של המערערים, בשים לב לכמות ולסוג הנשק שהחזיק הנאשם.

בשונה מהנאשם היו המערערים בעלי עבר פלילי לא מבוטל שבא לביטוי בעונשם.

במסגרת רע"פ 2406/16 יונגר נ' מדינת ישראל (29.9.2016) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה את עתירתו של המערער, עליו גזר בית משפט השלום 48 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס בסך 3,000 ₪.

...

בית המשפט העליון עמד לא אחת על חומרתן היתרה של עבירות נשק, בין היתר, בשל הסכנה כי הנשק המוחזק יועבר בסופו של דבר למי שמתכוון לעשות בו שימוש לפעילות עבריינית או לפעילות טרור (ע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן (19.1.2014); ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל פסקה 5 (4.12.2011)).

לאור כל האמור לעיל, בשים לב לערכים החברתיים המוגנים ולעוצמת הפגיעה בהם, תוך מתן משקל למכלול נסיבות האירוע, ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם באירוע זה, בהתייחס לעבירות הנשק והסמים גם יחד, נע בין 46 ל-60 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, כמפורט לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 12.7.2022.