ערעור על החלטת בית משפט קמא בעניין שחרור ממעצר

] ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברחובות (השופטת ז' דיבון סגל) מיום 12.10.2021 בת"פ 15255-07-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינם של המערערים.

בנוסף טענו המערערים כי "כימעט ולא נאסף חומר חקירה נוסף" לאחר שחרורם ממעצר, ומשכך המותב נחשף "לכל חומר החקירה המהותי" בהליך – ובכלל זה להודעותיהם של המתלונן ועדי התביעה.

לגופו של עניין, בית המשפט קמא עמד על נקודת המוצא שלפיה החשפותו של מותב לראיות גולמיות בשלב מעצר הימים אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילתו מלדון בהליך העקרי "על אף שאין הדבר רצוי". עוד הדגיש בית המשפט קמא כי הליכי מעצר הימים של הנאשמים בהליך התנהלו לפני כשלוש שנים; כי "ההליכים אינם זכורים באופן מיוחד וחומרי החקירה [...] לא נחרטו בזיכרוני"; וכי "עניינם של הנאשמים אינו זכור לבית המשפט אלא באופן מעורפל ביותר". לראיה, כך צוין, אילמלא צורפו ההחלטות משלב מעצר הימים לבקשת הפסלות, המותב כלל לא היה מודע למספר הדיונים שהתקיימו או "לאמירות שנאמרו שם". בית המשפט הוסיף כי מעיון בהחלטות מעצר הימים ובהחלטה בדבר איסור הפירסום, עולה כי החלטות אלו מבוססות על "חומר חקירה גולמי" ומביעות עמדה "בנוגע לתשתית הראייתית הנדרשת באותו שלב דיוני ואליו בלבד, קרי דרישת החשד הסביר" – ואין בהן כדי לקבוע מימצאי מהימנות.

...

עוד טוענים המערערים כי אין מקום לייחס משקל משמעותי לחלוף הזמן שבין דיוני מעצר הימים ובין הגשת כתב האישום, מה גם שבענייננו "לא חלף זמן רב". עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המערערים לפיה כל חומר הראיות שקיים בעניינם הוא בלתי-קביל עד שייקבע אחרת, וכי משכך קמה עילת פסלות בעקבות עצם היחשפותו של המותב לחומרים בעניינם.

בענייננו, הסתפקו המערערים בטענה בעלמא שלפיה החומרים שהוגשו בהליכי מעצר הימים ואיסור הפרסום, עולים כדי "מסה קריטית" כאמור ובכך אין די. לפיכך, וכן בשים לב לזמן הרב שחלף מאז הדיון בהליכים הקודמים בעניינם, ולעובדה שהמותב הדגיש כי אינו זוכר את עניינם באופן מיוחד (השוו: ע"פ 8084/20 חרב נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.11.2020)) – לא שוכנעתי כי עלה בידי המערערים לעמוד בנטל להוכיח הצדקה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

ההחלטה לא משנה את מעמדו המשפטי של העצור אלא רק את מקום המעצר, שכן הוכרע כבר כי היתקיימו התנאים הנדרשים על מנת להורות על מעצר וכן שלא ניתן להשיג את מטרתו בדרך של שיחרור בערובה (עניין גנגינה, פסקה 12 ואסמכתאות שם).

אשר להלכות שאליהן הפנה ב"כ המבקש, התשתית הנורמאטיבית בעיניינן שונה, שכן אין מדובר על בקשות רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא שעניינן החלטת הממונה על הפסקת מעצר בפקוח אלקטרוני.

...

בהחלטת הממונה נקבע כי: "בפנינו איפוא הפרה בוטה וחמורה של תוכנית הפיקוח והפרה חמורה של האמון שניתן במפוקח על ידי בית המשפט כאשר אישר לו חלון למטרה ספציפית לפגישה עם בא כוחו ולאחר מכן הפרה חמורה של האמון שניתן בו על ידי יחידת הפיקוח וניסיון ליצור מצג כוזב בפני מפקחי הפקא"ל הן על ידי המפוקח והן על ידי המפקח הערב מטעמו. בנסיבות אלה אני סבור כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו האינהרנטית של המפוקח לנוכח האישומים החמורים התלויים ועומדים נגדו באמצעות תוכנית הפיקוח והגם שמדובר בהפרה ראשונה – חומרתה ונסיבותיה הן כאלו המצדיקים את הפסקת הפיקוח ואת מעצרו". לפיכך הורה הממונה על הפסקת הפיקוח ומעצרו (החלטת הממונה מיום 1.12.20).

אף לגופו של עניין אין להיעתר לבקשה, בשים לב לחומרת העבירות בהם הואשם המבקש, לעברו הפלילי, למהות ההפרה ולגרסות הסותרות שנתנו על ידו בעניינה, המעידות שאין ליתן בו כל אמון.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.

יודגש, והדבר אף נאמר למבקש בדיון, כי לא מדובר בהליך של ערעור על החלטתו המקורית של בית המשפט, לא מיום 17/5/22 ולא מיום 13/7/22, השאלה היחידה בה יש לידון היא האם מאז ההחלטה מיום 13/7/22, נולדו עובדות חדשות או השתנו הנסיבות .

כפי שציין בית המשפט בעיניין זידאן, רק עם ההחלטה להסיר את האיזוק האלקטרוני ושיחרור לחלופת מעצר, יכול שתישקל, במקרים המתאימים, האפשרות לצאת לעבודה".

בית המשפט המחוזי, שדחה, כאמור, את הערר חיזק את דברי בית המשפט וקבע "כי מדובר במי שביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בתיק העקרי בעודו מרצה עבודות שירות בגין הרשעתו בעבירות דומות, כאשר תלוי ועומד מעל ראשו מאסר מותנה בר הפעלה. אם לא די בכך, הרי שבתסקיר שירות המבחן מיום 10/5/2022 התרשם שירות המבחן מרמת סיכון גבוהה להישנות עבירות דומות מצידו של העורר ואף להפרת תנאים. בנסיבות, חסד עשה עמו בית משפט קמא משהורה על מעצרו באיזוק אלקטרוני.

...

מפאת החשיבות, אביא את מסקנתו של בית המשפט, לאחר שסקר את הנסיבות בתיק: "לסיכום, השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה למעצרו באיזוק אלקטרוני, תקפים כעת, וסבורה אני שלא חלף זמן ניכר, ולא הוכח שהמסוכנות שנשקפת ממנו פחתה או שחל שינוי נסיבות שיש בו להצדיק קבלת הבקשה.

מכל מקום, החודש שחלף מאז מתן החלטת בית המשפט המחוזי, שאישר את החלטת בית משפט זה, אינו מהווה לטעמי עילה לעיון חוזר ולכן יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר.

בסופו של דבר, ניתוח המושג "זמן ניכר" שצויין בסעיף החוק, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בבקשה, בהתאם לנסיבות כל בקשה לגופה.

בנסיבות אלו, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ע' הוד) מיום 17.8.2022 במ"ת 31703-04-22, בגדרה דחה בית המשפט קמא את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ג' אזולאי) והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

ביום 13.7.2022 היתקיים דיון בעיניינו של העורר בפני בית המשפט קמא.

על החלטה זו הוגש העירעור שבפני.

עוד נקבע כי "ראוי להבחין בין מקרים שבהם תסקיר שירות המבחן הנו שלילי ונחרץ, שאז יש מקום להנמקה כבדת משקל להחלטת בית המשפט לסטות מהתסקיר, לבין מקרים שבהם שירות המבחן מביע הסתייגות מסוימת משחרור לחלופת מעצר או נימנע מלהמליץ על שיחרורו (להבדיל מעמדה נחרצת כנגד השיחרור), שבהם יש לבית המשפט שיקול דעת רחב" (עניין ברקאר, פסקה 13).

...

לנוכח הסכסוך בין המשפחות, המאופיין בעת הזו "ברגשות עזים משני הצדדים" התקשה שירות המבחן בסופו של דבר להמליץ בחיוב על שחרורו של העורר למעצר בית.

משכך, נראה כי לאחר שבית המשפט המחוזי ביקש לבחון אפשרות של שחרור העורר ממעצר מאחורי סורג ובריח; לאחר ששירות המבחן התרשם לחיוב מהמפקחים שהוצעו על ידי העורר וציין כי הוא אינו ממליץ על שחרורו שכן הוא סבור כי יש לעבות את מערך הפיקוח; ומאחר שהעורר הציע "עיבוי" כזה בדמות מעצר בתנאים של פיקוח אלקטרוני – יש להיעתר לבקשתו.

לאור כל האמור לעיל, העורר יועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני בצירוף המפקחים, או מי מהם, ששירות המבחן מצא אותם כמתאימים ובטחונות.

בבית המשפט העליון בש"פ 2662/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא העורר: ארתור דוידוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.4.2021 במ"ת 9420-03-21 שניתנה על ידי כבוד השופט נ' סילמן תאריך הישיבה: י' באייר התשפ"א (22.4.2021) בשם העורר: עו"ד שרית גולן-שטיינברג בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר ][]החלטה

ביום 11.3.2021 הורה בית משפט קמא על עריכת תסקיר מעצר בעיניינו של העורר.

יוער, כי תנאי ראשון ובסיסי על מנת שבית המשפט ישקול שיחרור של עצור למעצר בפקוח אלקטרוני מצוי ביכולת בית המשפט לתת באמון בעצור – זהו נדבך בלעדיו אין בכל הנוגע להחלטת שיחרור למעצר בפקוח אלקטרוני (ראו למשל: בש"פ 2705/21 מדינת ישראל נ' סאליימה (21.4.2021)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערר ובצרופותיו ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

סוף דבר, הערר נדחה.