ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בדבר החזר מתנה

בבית המשפט העליון רע"א 4737/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: ספיר ניר נ ג ד המשיבה: כביש 6 חוצה צפון בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 24.5.2023, בתרע"א 1465-05-23, שניתנה על-ידי כבוד השופט ע' טאהא בשם המבקשת: עו"ד מוטי לוי בשם המשיבה: עו"ד איתן פלוגר ][]החלטה

כידוע, לאחר שסכסוך התברר ולובן בשתי ערכאות, ובפרט כאשר הערכאה הראשונה מומחית בתחומה, היתר לפרוץ את מחסום 'הגלגול השלישי', ניתן בזהירות ובמשורה – רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית עקרונית ורחבה, בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים, או כאשר הדבר נידרש לצורך מניעת עוות דין (ראו: תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

סעיף 12ג(ד) לחוק כביש אגרה מתיר לחברה לפתוח בהליך הוצאה לפועל: "חוב חלוט, אף אם אינו פסק דין, הפרישי הצמדה, תוספת הפגור ותוספת ריבית פיגורים, ניתנים להוצאה לפועל כמו פסק דין בענין אזרחי, ולענין זה יראו את בעל הזכיון כזוכה לפי חוק ההוצאה לפועל". כפי שניתן לראות, הסעיף אינו קובע גובה חוב מיזערי או מספר נסיעות מיזערי, אשר רק לאחריהם יכולה החברה לפעול (זאת בנגוד, למשל, לסעיף 12ד לחוק כביש אגרה, המתנה אי-חידוש רישיון בקיומו של חוב חלוט שיסודו ב-3 נסיעות בכביש אגרה לפחות).

דרך המצאת החשבון ויתר ההליכים שתוארו בבקשה, נעשו בהתאם לתקנות 5(א)(1)(א), 5(א)(2)(א) ו-8(א) לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים) (יקנעם סומך), התשע"ג-2013 (להלן: תקנות כביש אגרה); אף סכומי הפצוי והחזר ההוצאות נגבו בהתאם לסכומים שנקבעו בתוספת הראשונה לתקנות.

...

בהקשר זה שוכנעתי גם, כי החברה עושה כל שלאל-ידה על מנת לבדל בינה לבין חברת דרך ארץ, המפעילה את כביש 6 המרכזי, לצורך מניעת בלבול: סמליל (לוגו) החברות שונה; עיצוב המעטפות שונה, לרבות צבען; ומעל לכל זאת – על גבי המעטפה של החברה, מופיעה הבהרה מודגשת בצבע אדום, כהאי לישנא: "שימו לב! החיוב בחשבונית זו הינו עבור נסיעות בכביש 6 חוצה צפון החדש (במקטעים יקנעם וסומך). לידיעתכם כביש 6 חוצה צפון מופעל על ידי חברה שונה מכביש 6 המרכזי ויש לשלם לה בנפרד!" (ההדגשות במקור – נ' ס').

אשר על כן, סבורני כי די באמור כדי לקבוע, שאף אם יש מקום להידרשותו של בית המשפט להליכי גביה הננקטים על-ידי החברה ועל-ידי חברות אחרות הדומות לה, בפרט באשר למידתיות הצעדים שננקטים על-ידן – המקרה דנן, בנסיבותיו, אינו פורש את המצע הראוי לכך (לגבי שיקול זה ראו, למשל: רע"א 2064/23 נפתלי נ' כהן, פסקה 10 (27.3.2023); רע"א 4107/12 קפון נ' בניסטי, פסקה 10 (11.7.2012)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

בהחלטת בית המשפט מיום 2.2.2022 הובא לידיעת היועמ"ש מצב הדברים לפיו הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה על ידי המועצה הישראלית לצרכנות, חברה ממשלתית, בהתבסס על עמדתה המשפטית בסוגיות נשוא התובענה.

בהתאם להוראות סעיף 6(ד) לפוליסה התקנית לפי הוראות הפיקוח על עסקי ביטוח ותנאי חוזה לביטוח רכב פרטי, תשמ"ו 1986 (להלן: "הפוליסה התקנית") נקבע כי: "תוקף פוליסה זו יפקע עם שפוי המבוטח בשל אובדן גמור... ולא תהיה למבוטח זכות להחזר דמי ביטוח." השאלה שבה יש להכריע היא, כאמור, האם ביחס לכתבי שירות, מגיע החזר יחסי בגין התשלומים ששולמו עבור יתרת התקופה במצב דברים זה, אם לאו.

לטענתה, תנאי זה אף בא בגדר חזקת הקפוח שבסעיף 4 לחוק החוזים האחידים שזו לשונה: "(6) תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדת ללקוח על פי דין, או המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדות לו מכוח החוזה, או המתנה אותן במתן הודעה בצורה או תוך זמן בלתי סבירים, או בדרישה בלתי סבירה אחרת.". לכן, השאלה היא האם התניה בכתבי השרות הקובעת כי לא עומדת זכות לקבלת החזר יחסי מהתשלום בגין כתב השרות, שוללת או מגבילה תרופה שאחרת הייתה עומדת ללקוח על פי דין, כמפורט בסעיף 4(6) לחוק.

באותו עניין היתקבל ערעור על החלטת בית משפט מחוזי שאישר תובענה כייצוגיות.

...

ייצוג הולם אני סבורה כי המבקשים ובאי כוחם יוכלו לייצג באופן הולם את הקבוצה.

משמדובר בעניין הנוגע למספר רב של מבוטחים, כאשר ביחס לכל מבוטח מדובר בסכומים נמוכים המביאים לכך שאין כדאיות של ממש לברר התובענה בהליך פרטני, אני סבורה כי מדובר בתובענה המתאימה להתברר במסגרת של הליך ייצוגי.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית מתקבלת, בהתאם למפורט להלן: הגדרת הקבוצה: כל מי שרכש מהמבטחות בנוסף לביטוח מקיף אף שירותים במסגרת כתב שירות, כהגדרתו בסעיף 40 לחוק הפיקוח, הרכב שבגינו הוצא כתב השירות נגנב או שנגרם לו אבדן גמור (לרבות אובדן כהלכה) כתוצאה מהתאונה (או מסיבה אחרת), והוא לא קיבל החזר של החלק היחסי של הפרמיה ששולמה על ידו בגין כתבי השירות, בגין תקופת ההתקשרות בכתב השירות שנותרה לאחר האירוע, כל זאת ביחס לתקופת שירות שחלה, כולה או חלקה, החל משבע שנים לפני הגשת בקשת האישור ועד הגשת התביעה הייצוגית, לאחר אישורה.

במסגרת אותה בקשה, נדרשה שורה של צוים זמניים ובכללם צו האוסר על גמול לפעול בנגוד להתחייבויות מיום 16.3.2023, לאסור על גמול לקדם הסכם פשרה עם עזרא במסגרת הבוררות לפני כב' הבורר מודריק בקשר עם המקרקעין של פרויקט יהוד, צו שימנע מעזרא לבצע תשלומים לגמול במישרין או בעקיפין, צו שימנע הפסקת הבוררות וצו שימנע מרמ"י לפעול בהתאם להוראות שניתנו לה לשיחרור כספי החזר בגין תשלומי דמי היתר ביתר.

במאמר מוסגר ייאמר, כי צרפתי אף ציינה בבקשה הנוכחית שלפני, כי גמול ועזרא עשו יד אחת להביא להפסקת הליכי הבוררות לפני כב' סגה"נ (בדימוס) השופט מודריק, כך שכל הקביעה בסעיף 117 להחלטת בית המשפט המחוזי מרכז, המתנה קביעות בבוררות והעברת טיוטת מיסמך לעיון צרפתי לפני הגשה לבורר, מתאיינת.

החלטות בית המשפט העליון מפי כב' השופט ח. כבוב ברע"א 1227/24 ורע"א 1621/24: צרפתי הגישה איפוא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לבית המשפט העליון, אשר נדונה לפני כב' השופט כבוב במסגרת רע"א 1227/24.

כפי שנאמר גם ב-ע"א 351/82 אילון נ' אסטרייכר (4.6.1987) פד"י מ"א(2) 673, שם בעמ' 678 פסקה 3: "העקרון היסודי שיהיו בתי המשפט פתוחים לרווחה ללא הגבלה לכל דורש, הוא המחייב, שניצול זכות זו ייעשה באופן חד פעמי ללא אפשרות של כפילות וחזרה וללא היזדמנות שנייה". עוד יפים לענייננו דבריו של כב' השופט מ. חשין בתיק ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון (5.7.1992) פד"י מ"ו (3) 738, שם בעמ' 744 פסקה 11 בהקשר של הגשת ראיות נוספות: "לעניין זה אין לנו אלא להסכים עם בית המשפט השלום – בסורבו לאפשר הפסקת התובענה – באומרו כי הענות לבקשת המערערים פירושה אינו אלא עקיפת ההחלטה שלא להתיר הגשתן של ראיות נוספות. והדברים הם על דרך של ממה נפשך: אם הגשתן של ראיות נוספות ראויה היא מצד עצמה – יש להתיר הגשתן; ואילו אם הגשתן אינה ראויה מצד עצמה – והרי כך החליט בית המשפט – הכיצד זה שהגשתן תהא פתע ראויה על דרך הגשתה של תובענה חדשה? יגורש מן הדלת ויחזור מבעד לחלון?". ( ההדגשה אינה במקור – נ.ג.).

...

סיכום: לגופם של דברים, לא משיקולי סף, אני דוחה את הבקשה למימוש השעבודים ואת הסעד הזמני שהתבקש במסגרתה, למינוי כונס נכסים.

אשר על כן, מן המקובץ לעיל הבקשה למימוש שעבודים שבצידה בקשה למינוי כונס נכסים, נדחית בזה.

בסוגיית ההוצאות אני קובעת כי צרפתי תשלם לגמול הוצאות בסך 10,000 ש"ח. צרפתי תשלם לעזרא הוצאות בסך 10,000 ש"ח. בסך הכל תשלם צרפתי הוצאות בסך של 20,000 ₪.

בבית המשפט העליון בע"מ 6857/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים צ' צפת, ע' רביד ו-נ' שילה), מיום 14.09.2022 בתיק עמש 15669-04-21 בשם המבקשת: עו"ד מיטל מזרחי בשם המשיבים: עו"ד חשן גלעד ][]החלטה

עוד נפסק, כי יש לדחות תביעת שיפוי שהגישה המבקשת נגד המשיבה, בשים לב לכך שהמבקשת חויבה כאמור לשלם רק שישית מהחזרי המשכנתא ושישית מהתמורה החוזית; וכי אין לקבל את תביעת המבקשת לפירוק שתוף בדירה בדרך של מכירתה לצד ג'.

תמצית טענות הצדדים המבקשת טוענת כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לעינייני מישפחה אינן מבוססות, בין היתר, בכל הנוגע לסכומים שכבר שילמו בנות הזוג להורי המשיבה; כי לשם קבלת טענת המשיבה בדבר מצבה הנפשי בעת החתימה על ההסכם השלישי, היה צורך בצרוף חוות דעת רפואית מטעמה; וכי הערכאות דלמטה יישמו באופן שגוי את דיני החוזים והמתנה, והפלו בהקשר זה את המבקשת בשל נטייתה המינית.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020.

בבית המשפט העליון רע"א 335/23 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: דאבלטק בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יובל לב 2. צביקה בלינזון בקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) מימים 30.11.2022 ו-13.12.2022 ב-ת"צ 24822-02-20 בשם המבקשת: עו"ד איתן ברוש; עו"ד שרון פיאלקוב בשם המשיבים: עו"ד אוהד רוזן; עו"ד קרין תורן-היבלר ][]פסק-דין

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת האישור בהחלטה מיום 24.2.2021, תוך שקבע כי ישנה אפשרות סבירה שבמסגרת הדיון בתובענה הייצוגית יוכח כי דאבלטק שלחה לחברי הקבוצה הודעות שמהוות "דבר פירסומת" ללא הסכמתם; זאת בנגוד להוראות חוק התיקשורת, וכאשר הודעות אלה לא עמדו בדרישות הצורניות שנקבעו בחוק התיקשורת (להלן: החלטת האישור).

כך הומלץ כי דאבלטק תשלם גמול בסך 20,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים; סך של 12,000 ש"ח כהחזר עבור הוצאות שהתובעים נשאו בהן לצורך הגשת בקשת האישור; ושכר טירחה לבאי הכוח המייצגים בסך 230,000 ש"ח. נוסף על כך, בית המשפט המחוזי התבקש להורות כי דאבלטק תהא פטורה מתשלום יתרת אגרת בית המשפט שטרם שולמה.

בהחלטה הראשונה נקבע כי אין בהסדר המתוקן מענה מספק לקשיים שהועלו בדיון, ובלשונו של בית המשפט המחוזי: "מעיון בשובר המתנה שהצדדים מבקשים שישמש פיצוי לחברי הקבוצה, עולה שאמנם הוא שונה במקצת משובר המתנה שנכלל בהסדר הפשרה הקודם, אך עדיין נותן לחברי הקבוצה אפשרויות מצומצמות אשר רובן מוערכות ביותר מהמחיר שבו ניתן להשיגן בדרכים אחרות". עוד נכתב בהחלטה הראשונה כי ניתן לצדדים פרק זמן של שבועיים על מנת להגיע להסדר פשרה אחר.

...

לסיכום נקודה זו, בעת בחינת הסדר הפשרה יש להביא בחשבון את הסיכונים העומדים בפני התובעים בהמשך ניהול ההליך, ובהם קשיי ההוכחה של התובענה.

לנוכח כל האמור אני סבורה כי יש להעמיד את שכר הטרחה לבאי-הכוח המייצגים על סך של 150,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הגמול והחזר ההוצאות ישולמו תוך 30 יום ממועד פסק דין זה. שכר הטרחה ישולם מחציתו תוך 30 יום ממועד פסק דין זה, ומחציתו לאחר שיושלם ביצועו של הסדר הפשרה ויוגש דוח בנדון לבית המשפט המחוזי.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור מתקבלת, והערעור שנדון לפי הרשות מתקבל אף הוא, באופן שהסדר הפשרה המתוקן בין הצדדים מאושר וניתן לו תוקף של פסק דין.