ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים בעניין רישיון להחזקת כלי יריה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 34812-03-16 לוי נ' משרד לבטחון פנים ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופט בנימין ארבל, סגן נשיא העותר צ'רלי לוי המשיבים 1.משרד לבטחון פנים 2.פקיד רשוי לכלי ירייה 3.ועדת הערר לפי חוק כלי הירייה - מחוז צפון 4.מדינת ישראל פסק דין

דיון והכרעה כלל מושרש הוא כי בית המשפט לעניינים מינהליים אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של פקיד הרשוי או הממונה וכי במסגרת הבקורת השיפוטית תחתה מעביר בית המשפט את ההחלטות שהתקבלו בידי הגופים המוסמכים.

כך, למשל, נפסק בידי כבוד השופט מ' אילון בבג"צ 190/80 בוחבוט נ' שר הפנים, פ"ד לה(2) 415 (1981), (להלן - "פס"ד בוחבוט"), בעמ' 417, כי: "...המחוקק מצא לנכון - בודאי מטעמים טובים של שמירה על בטחון האזרח ושלום הציבור - להתנות נשיאת כלי ירייה, הובלתם או החזקתם בקבלת רישיון מאת רשות רשוי מיוחדת לכך, ורשות זו צריכה לקבל, עובר להחלטתה, המלצת המישטרה (חוק כלי היריה, סעיפים 4, 5, 11(2))." המלצותיה של המישטרה קשורות קשר הדוק בסיכון אשר נשקף לציבור מנשיאת נשק בידי מבקש הרישיון, נוכח החשש הכללי לשלום הציבור מהימצאותם של כלי נשק בידי הפרטים, ובהם כאלה שעלולים לעשות בו שימוש מסוכן ובלתי אחראי.

לעניין זה נפסק בפס"ד בוחבוט, בעמ' 419, כי: "המישטרה, כמי שממונה על שלום הציבור וביטחונו הפנימי, עניינה לצמצם, עד כמה שניתן, את מספר כלי הירייה שבידי הציבור. מגמה זו מוצדקת וסבירה היא; מציאתם של כלי נשק קטלניים במספר גדול בידי האזרחים, ובמיוחד בעיתות התרת הרצועה וריבוי מעשי אלימות, סכנה בה בעידנא דריתחא וכאשר היתגרה מצויה." יחד עם זאת, ישנה בפסיקה הבחנה ברורה בין מצב בו מדובר בהענקת רישיון חדש לבין בקשה לחידוש רישיון קיים, ובעניין זה קבע כבוד השופט א' ברק בבג"צ 779/80 שללם נ' פקיד רשוי לפי חוק כלי הירייה, פ"ד לו(1) 317, בעמ' 329 כי: "משניתן הרישיון, רק ארוע היוצר סיכון מיוחד מצדיק ביטול הרישיון, וזאת רק כאשר התרחשותו של ארוע זה מוכחת באופן משכנע, בלא להותיר ספיקות סבירים. אם תנאים אלה אינם מתקיימים, אין הביטול תופס, ובית-משפט זה יבטל את הביטול".(ההדגשה שלי- ב.א.).

...

לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני בידי המשיבים, השתכנעתי כי חומר זה אינו עומד במבחן הראיה המנהלית .

בהתאמה, שוכנעתי כי החלטתה של הממונה על כלי ירייה לדחות את הערר על יסוד חומר זה חורגת ממתחם הסבירות.

אשר על כן, משנמצא כי החלטתם של המשיבים חורגת ממתחם הסבירות ואינה מבוססת כנדרש בראיות מנהליות, הרי שאין מנוס מלקבוע כי היא בטלה וכי על הגורמים המוסמכים להשיב לעותר את רישיונות הנשק שלו ואת הכלי הנשק שהפקיד.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"ם 6309/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: עופר זלצמן נ ג ד המשיבים: 1. הממונה על פקיד רשוי כלי ירייה מחוז חיפה 2. פקיד רשוי כלי ירייה מחוז חיפה 3. המשרד לבטחון פנים משטרת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר) בעת"ם 46935-06-19 מיום 28.7.2020

המערער החזיק ברישיון לנשיאת כלי ירייה החל משנת 1989.

בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ר' למלשטרייך-לטר), עמד על התשתית הנורמאטיבית הצריכה להחלטות בעיניין רשוי כלי ירייה.

נפסק כי ההחלטה המינהלית מצויה במיתחם הסבירות וכי הממונה איזן באופן ראוי בין אינטרס המערער לשאת רישיון לכלי ירייה לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור.

...

אנו דוחים אפוא את הערעור, בגדר סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; הכל בנתון להערותינו שלהלן.

בצד האמור, סבורים אנו כי די בראיות המינהליות מתיקי החקירה האחרים, כדי לבסס כנדרש את התשתית הראייתית שבבסיס החלטת הממונה, ולפיכך אין באמור כדי לשנות את ההחלטה בעניינו של המערער.

סיכומם של דברים – הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 3792/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: עובד רופל נ ג ד המשיבים: 1. המשרד לביטחון פנים /האגף לרשוי כלי יריה/ מרחב חיפה 2. משטרת ישראל 3. מר יעקב עמית, מנהל האגף לרשוי כלי יריה במשרד לבט 4. נצ''מ ישראל זינגר, רמ''ח אבטחה במשטרת ישראל /מטא' ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (סגן הנשיא א' יעקב) בעת"מ 44359-02-12 מיום 28.4.14 תאריך הישיבה: י"ד באדר תשע"ה (5.3.15) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (סגן הנשיא א' יעקב) בעת"מ 44359-02-12 מיום 28.4.14, במסגרתו נדחתה עתירת המערער כנגד החלטת ועדת ערר מיום 5.1.12, לדחות ערר שהגיש המערער על החלטת פקיד הרשוי מיום 4.7.10 לבטל את רישיון החזקת כלי היריה שברשותו.

...

תגובת המדינה בתגובת המדינה נטען, כי נוכח העובדה שכנגד המערער נפתחו ונסגרו מספר תיקים בגין עבירות פליליות, אין לאפשר לו לשאת רשיון לכלי יריה.

בתי משפט בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע בפני כב' השופטת שרה דברת עת"מ 13828-09-18 תאופיק גבועה ע"י ב"כ עו"ד מוטי יוסף העותר 1. מדינת ישראל - המשרד לבטחון פנים 2. מדינת ישראל – משטרת ישראל באמצעות פמ"ד ע"י עו"ד דימטרי קוגן המשיבים פסק דין

על החלטה זו הוגש ערר ומשזה נדחה ביום 14.6.15, הוגשה עתירה מנהלית 18754-08-15 (להלן: "העתירה הראשונה"), שנדונה בפני כב' השופטת אבידע, אשר קיבלה העתירה ביום 25.11.15 וקבעה, כי "רשיונו של העותר לנשיאת כלי ירייה אירגוני יוחזר לו, כאשר תנאי לנשיאת הנשק... הפקדתו של הנשק אצל מעסיקו בכל עת לאחר סיום עבודתו. נאסר על העותר לשאת את הנשק האירגוני, מחוץ לעבודתו... כמו כן נאסר על העותר להביא את הנשק האירגוני לביתו". משהתברר שפסה"ד לא ניתן לאכיפה ע"י המשיבה 1 (להלן:"המשיבה"), פנתה זו לביהמ"ש אשר קבע, כי האחריות על העותר להודיע למנהל החברה בה יועסק, דבר ההגבלה והתנאים שהושתו עליו וככל ולא ניתן יהיה ליישם התנאים וההגבלות, יהיה על העותר להודיע על כך למשיב ופסה"ד יבוטל.

למען הסר ספק, יש להבהיר, כי אין אנו עוסקים בבטול רשיון נשק אלא בבקשה חדשה לקבל נשק אירגוני ובחינת פניה זו מחדש, שכן עת בוטל רשיון הנשק של העותר ביום 4.2.16, לאחר פסק הדין בעתירה הראשונה ולא הוגש ערעור על החלטה זו אלא העותר בחר כעבור כשנתיים להגיש בקשה חדשה, עסקינן בבקשה חדשה לחלוטין לקבלת נשק.

העותר אחז בעבר ברשיון נשק אירגוני מכח סעיף 10ג (ג) הקובע כי: "רשות מוסמכת רשאית לתת לאדם רישיון לשאת ולהחזיק כלי יריה על פי תעודת הרשאה שייתן לו בעל רישיון מיוחד כאמור בסעיף קטן (ב), ובילבד שנתמלאו לגביו ההוראות האמורות בסעיף 11ב, בשינויים המחויבים". סעיף 11 מגדיר מי היא הרשות מוסמכת: "רשות מוסמכת לענין רשיונות לפי חוק זה היא –

...

המשיבה סמכה עמדתה על כלל נתוני התיק ומכלול הנתונים שהובאו לפתחה ומסקנתה היא: "בנסיבות אלו ובהתחשב בכלל התיקים כפי שפורטו בהמלצת המשטרה, שוכנעתי כי המלצת המשטרה מתבססת על חומר שמהווה תשתית מוצקה למתן המלצה וכי יש בכלל החומרים הללו בכדי להעיד על סיכון הנשקף לשלום הציבור, ככל שהעותר יחזיק בנשק". המשטרה המליצה לדחות בשל שלושה תיקי משטרה של איומים ותיק משטרה אחד בגין פגיעה בפרטיות.

העתירה נדחית.

המשיב ישלם הוצאות העתירה בסך 15,000 ש"ח להיום.

בבית המשפט העליון בר"ם 4636/24 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: ש.נ.ל כוח אדם ושמירה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. המשרד לבטחון לאומי 2. משטרת ישראל 3. עריית ראשון לציון בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 5.6.2024 בעת"ם 72208-05-24 שניתנה על-ידי כבוד השופט מ' קרשן; בקשה מיום 5.6.2024 למתן סעד זמני דחוף במעמד צד אחד מטעם המבקשת בשם המבקשת: עו"ד נריה הרואה, עו"ד ולריה פלקסברג ][]החלטה (עם נימוקים)

בין השאר, חלה עליה החובה להחזיק ברישיון מיוחד להחזקת כלי ירייה לשימוש המועסקים בה לפי סעיף 10ג לחוק כלי היריה, התש"ט-1949 (להלן: הרישיון המיוחד).

המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את בקשתה למתן צו ביניים, בין השאר בכך שקבל את הטענה בדבר הקשר בין המחלוקת בשאלת חידושו של רישיון העסק לבין המחלוקת בשאלת חידושו של הרישיון המיוחד.

כידוע, בית משפט זה יתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעיניין הענקת סעדים זמניים אך במקרים חריגים (ראו למשל: בר"ם 9232/23 הסעות המוביל הארצי 2007 בע"מ נ' עריית רהט, פסקה 9 (4.1.2024); בר"ם 3287/24 דוד נ' משטרת ישראל – מחוז ירושלים, פסקה 15 (16.4.2024)).

...

מבלי לפרט יצוין כי בסופו של דבר ביום 1.5.2024 הודיעה המשטרה למבקשת על החלטתה שלא לחדש את רישיון העסק של המבקשת.

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 5.6.2024, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.